״אני יודע מה עשית בקיץ האחרון״ מצפצף על הכל ועל כולם - ולא בקטע טוב

בשנת 1996 קרה נס גדול: תת־ז׳אנר הסלאשרים חזר לחיים, אחרי שנים של פרפורי גסיסה על שולחן המנתחים. עומס של רוצחים גנרים במסכות, שבלונות עלילתיות ונוסחאות ממוחזרות עייפו את הקהל, שכבר הותש מהאימה ומניסיונות ההפחדה הזולים. ואז הגיע ״צעקה״, סרט האימה המופתי שכתב קווין ויליאמסון וביים וס קרייבן אללה ירחמו.

״צעקה״ הפך ללהיט שהחזיר את הרוצחים השקטים במסכה אל מרכז המסך ואיתו, באופן טבעי, ניסיונות נוספים לחקות את ההצלחה (מי זוכר את ״אגדה אורבנית״? בדיוק). אחד מהם הוא ״אני יודע מה עשית בקיץ האחרון״, שעלה לאקרנים בשנת 1997.

אבל ״אני יודע מה עשית בקיץ האחרון״ הוא לא בדיוק חיקוי, כי מי שכתב אותו הוא לא אחר מאותו ויליאמסון שהיה אחראי על התסריט של ״צעקה״. האיש כנראה ראה כי טוב וניסה להעתיק את הנוסחה של רוצח מסתורי פלוס משחק ״רמז״ מתמשך, כשלוח המשחק הוא עיירה מבודדת בקצה של הקצה.

וכחלק מהנוסחה המנצחת, גם לסרט הזה לוהקו השמנה והסלתה של צעירי שנות ה־90: ג׳ניפר לאב יואיט, שרה מישל גלר, פרדי פרינז ג׳וניור וריאן פיליפה – אייקונים אמיתיים של תקופת חולצות הבטן, הדיסקמנים, הפירסינג בטבור וישיבה על הגג של דיזנגוף סנטר.

עליבותו של התסריט ממשיכה עם הדמויות, שלקרוא להן אנמיות תהיה העלבה לאנמים מאובחנים. הן נשכחות, חסרות אופי ונשמה ולא מעוררות שום סימפטיה. גם אם כולם היו מתים כאן – זה לא היה משנה לאף אחד

הסרט, שלמען האמת היה בינוני למדי, הפך ללהיט, קיבל המשך נשכח (וסרט שלישי נשכח עוד יותר) ועזר לבסס את מעמדם של הסלאשרים בז׳אנר. וכמו כל זיכיון שני בערך, גם ״אני יודע מה עשית בקיץ האחרון״ רצה מסורת של סיקוולים משלו ורצה להחיות את השושלת המדממת. זה קורה עם סרט באותו השם, דם חדש, צעיר ועמוס בדי.אן.איי של דור ה־Z, על כל המשתמע מכך.

בעלילת ״אני יודע מה עשית בקיץ האחרון״ שוב ניצבת בפרונט חבורה של צעירים חסרי אופי ואישיות, שמבלים לילה אפוף אלכוהול וסמים קלים בעיירת הדייגים סאות׳פורט שכוחת האל. עצירה שטותית שלהם בצד כביש אפלולי גורמת לתאונה קטלנית שמביאה למותו של פלוני אלמוני.

חמשת הצעירים, ששמם אינו חשוב בדיוק כמוהם, נכנסים להיסטריה (באחת מקבלת ההחלטות הדבילית בהיסטוריה של הקולנוע), מזמינים את המשטרה לזירה, ומטייחים בעזרת אבא עשיר של אחד מהם את כל הפרשיה. בדיוק שנה לאחר מכן, הם מקבלים את הפתק הידוע לשמצה שמודיע להם: ״אני יודע מה עשית בקיץ האחרון״. זה מוביל לשרשרת רציחות בעיירה, שכבר הספיקה לשכוח מאותו הרוצח בעל מעיל הדייגים והקרס הקטלני.

כבר באקספוזיציה שנמשכת 20 דקות, אפשר להבין שהסרט הזה הוא בולשיט בל יתואר וזלזול באינטליגנציה של הצופים. התסריט, שאותו כתבה וביימה ג׳ניפר קייטין רובינסון, חסר תחכום או כבוד (אם יש כזה) לסרט המקורי, שגם ככה לא נחשב עילוי בז׳אנר.

תנוחי, גברת

הצצה חטופה בתיק העבודות של רובינסון מגלה שהיא האחראית לתסריט המזעזע ״ת׳ור: אהבה ורעם״, אחד הסרטים הכי מטומטמים ומגוחכים של מארוול בעשור האחרון, אז ההפתעה היא לא גדולה במיוחד. בקיצור, ״אני יודע מה עשית האחרון״ גרסת 2025 הוא פשוט יריקה בפרצוף – של הצופים המזדמנים שרוצים לכבות את המוח מול סלאשר חסר מחוייבות, וגם של מעריצי המקור (ושוב עולה השאלה: מי אתם אנשים?).

עליבותו של התסריט ממשיכה עם הדמויות, שלקרוא להן אנמיות תהיה העלבה לאנמים מאובחנים. הן נשכחות, חסרות אופי ונשמה ולא מעוררות שום סימפטיה. גם אם כולם היו מתים כאן – זה לא היה משנה לאף אחד. להפך: זה היה עדיף ומספק עוד יותר.

גם כשחלק מהן מנסות להילחם בגזלייטינג שראשי העיירה עושים לתושביה, בתואנה שלא קורה שום דבר חריג (סתם שרשרת אקראית של מיתות. הגיוני), קשה להאמין להן ולמאמצים שלהן – וכל מה שקורה איתן מכאן והלאה שווה לקליפת השום. רוב מהומה על לא פאקינג מאומה.

עם כל המשמעות שהאמירה הזו מביאה איתה, ״אני יודע מה עשית בקיץ האחרון״ הוא סרט שמיועד לדור ה־Z באופן בלעדי. סרט שמצפצף על הכל ועל כולם, ולא בקטע טוב בכלל. הוא מנסה להביא אג׳נדה מטרחנת לשולחן בצורת ״כל הגברים מטורללים״ וסוג של העצמה נשית – לא בשקל אלא בפחות מעשר אגורות, עם סגירת סיפור מטריפה מרוב שהיא מטופשת.

גם הניסיון לשבור את נוסחת ה״נערה האחרונה״ הוא דבילי להפליא, ועדיף שזו באמת תהיה הנערה האחרונה בסדרת הסרטים הזו. אצל רובינסון, הגיבורה היא בי־סקסואלית (או משהו בסגנון) וחובבת חניקות בזמן יחסי מין. אצל וס קרייבן היא הייתה מהראשונים למות. אבל לא אצל רובינסון, שמנסה להתחכם ולהיות איזושהי נושאת בשורה בז׳אנר. ובכן, תנוחי גברת.

כלום לא הגיוני כאן, שום דבר לא מתיישב במקום שלו, ואפילו חזרתם המיותרת לתמונה של ג׳ניפר לאב יואיט ופרדי פרינז ג׳וניור לא עוזרת. אם ב״צעקה״ דמויות המורשת קיבלו אכבר של כבוד, ב״אני יודע מה עשית״ פשוט עושים לשחקנים טובה שבכלל ליהקו אותם. הכל הולך כנראה בשם הכסף, היח״צ והשיווק.

חסר תחכום, חסר יומרה להיות משהו חוץ מבועת אוויר במשקה סודה חמים ובעיקר חסר מודעות עצמית באופן מחריד – ״אני יודע מה עשית בקיץ האחרון״ הוא בזבוז אדיר של משאבים, כוח אדם וזמן. הוא מכעיס בקיומו והוא נוצר אך ורק כדי לפלוש לארנקם של מיליניאלז נוסטלגיים ובני דור ה־Z שצורכים את האימה שלהם בטיקטוק, דרך צפייה בסרטונים על בובות לבובו וכוחן המיסטי.

זו הרמה של הסרט, שהיה צריך להישאר כטיוטה בפח האשפה של מנהל אולפן אקראי, ולא להתפתח למה שזה לא יהיה. מה שבטוח, זה חייב להיות הקיץ האחרון בהחלט של סרטים מהסוג הזה.

---

אני יודע מה עשית בקיץ האחרון
בימוי: ג׳ניפר קייטין רובינסון
111 דקות; ארצות הברית, 2025
0.5 כוכב