״מלאכה״ בגלריה אילו: המושלם לא מעניין באמת

יובל: בוקר טוב בלה, בוקר אור יעל. מה שלומכן בתקופה כאוטית זו? כל הודעה על תערוכה חדשה, ואיור במיוחד, מצליחה לשמח אותי בימים האלו

בלה: אכן כאוטית, אבל גם אותי היצירה מצליחה לעודד ולמלא ואני שמחה ומתרגשת להיות חלק בגלריה אילו ולעבוד לצד אנשים מוכשרים וטובים!

יעל: בהחלט תקופה חשוכה ואינטסיבית. יש לנו מזל שאנחנו עמוסות במשימות לקראת התערוכה שמצליחה להסיח את תשומת הלב שלנו למחוזות טובים יותר

יובל: יפה, בואו נדבר על התערוכה, יש לי הרבה מה לשאול… כשהתחלתי לעבוד על התערוכה אומת האיור שהצמיחה את שבוע האיור ז״ל, אי שם ב־2012, אחת השאלות המרכזיות שעניינו אותי הייתה ההשפעה של העידן הדיגיטלי על עולם האיור, האם המחשב הוא עוד כלי או שהוא מכתיב שפה, וכן הלאה. 13 שנה לאחר מכן והשאלה הזו של מלאכת יד מול תוצר מחשב רלוונטית מאי פעם. מעניין אותי מה היה הטריגר שלכן לחשוב על התערוכה הזו

יעל: אני חושבת שזו שאלה שמלווה מעצבים/ מאיירים/ אמנים לאורך כמה דורות, תמיד יש איזה טכנולוגיה חדשה שמאיימת ״למחוק״ את הקיים. אבל נראה לי שהתקופה האחרונה, גם בארץ וגם בעולם, דחפה אותנו לאיזה קיצון של מיידיות, שכמעט ״הכריח״ אותנו ללכת אחורה. זה גם נושא שמעניין אותנו בתור נשים, בתור אמניות, שתינו מתעסקות במלאכה ביום יום שלנו

בלה: יעל ואני שתינו חולקות אהבה גדולה לידני, עוד לפני שהגיע AI אל חיינו והתחיל לחקות אמנים. באופן כללי, גם בלי קשר לאמנות, אני רואה בעבודת יד ערך לחיים ולא רק התוצר שמתקבל בסוף. יש בעבודת יד של יוצר קסם שאי אפשר באמת להתחקות אחריו

בלה: אפשר לייצר תמונה שנראית כמו ג׳יבלי, אבל היא ריקה בעיני מקסם. זה משהו שחשבתי עליו הרבה – הרי גם במוזיקה כבר שנים שיש לנו כלי נגינה ממוחשבים שהלכו והתפתחו עם השנים לרמה שלפעמים קשה מאד להבחין מתי זה מחשב ומתי זה מוזיקאי – ובכל זאת אנחנו עוקבים אחרי הלהקות והזמרים שאנחנו אוהבים והולכים לראות אותם מופיעים במציאות, כי זה איפה שקורה הקסם

יובל: והרעיון לתערוכה?

יעל: הרעיון של התערוכה התחיל משיחה שהייתה לי ולבלה אחרי סדנה שלקחתי בה חלק, במסגרת השתתפותי בסטודיו קיץ, תוכנית התמחות למעצבים צעירים, פרויקט של ת״א תרבות קריית המלאכה בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד. בסדנה עם שירה שובל דיברנו על המושג ״אינטליגנציה חומרית״.
שירה סיפרה שם על חלק ממחקר לתואר שני שהיא ערכה בבית ספר יסודי, שבו נתנה לילדים כפתור וחתיכת בד וביקשה לחבר ביניהם.

הילדים ביקשו ממנה דבק, ובלה ואני דיברנו על כמה זה עצוב שהאנושות מתרחקת מהחומרים שסובבים אותה, שאנחנו כבר לא יודעים להתמצא בחומריות שמסביבנו… אני חושבת שתסכל אותנו המצב של המהירות והמיידיות, מצב שמייצר מרחק. חיפשנו להביא תערוכה שמציגה משהו יותר קרוב, יותר אינטימי, איזשהי חזרה לאחור לתקופה פשוטה יותר, אולי אפילו תקופה שלא היינו חיות בה

יובל: ואז מה? מאיפה מתחילות? איך בחרתן את המאיירות והמאיירים לתערוכה?

בלה: אז קודם כל יש את הקולקטיב שלנו שמפעיל את הגלריה. התחלנו משם, סיפרנו להם על הרעיון, והרבה מהם התרגשו מאד מההזדמנות לחזור למכחולים והדפסים

בלה פוטשבוצקי: דיברנו על כמה זה עצוב שהאנושות מתרחקת מהחומרים שסובבים אותה, שאנחנו כבר לא יודעים להתמצא בחומריות שמסביבנו… תסכל אותנו המצב של המהירות והמיידיות, מצב שמייצר מרחק

יעל: את יתר המשתתפות בחרנו על פי המלאכה שלהם, רצינו מלאכות מגוונות אבל שמתחברות לאיור: רקמה, טקסטיל, עיסת נייר, צעצועי עץ וכו׳. רוב המשתתפות הן כאלו שאנחנו עוקבות אחרי העשייה שלהן כבר תקופה ומעריכות את העבודה, ככה שלא היה קשה למצוא

יובל: בואו תנו כל אחת דוגמה אחרת למשתתפ.ת ועבודה בתערוכה

בלה: יש את אופיר מרום (ברשתות נקראת ״לא כיף לי״) שמייצרת מסיכות מעיסת נייר ואז מציירת עליהן את הפרטים. זה לא איור במובן הקלאסי, אבל הן נראות ממש כמו איור תלת־ממדי חי, מלא רגש והבעה.

בכלל יש כמה עבודות בתערוכה שקצת יוצאות מהקופסה של האיור הקלאסי הדו־ממדי. כשביקרנו אותה כדי לבחור ביחד עבודות לתערוכה, זכינו גם לראות את ספר הסקיצות שלה ואת התהליך המחשבתי מאחורי הקלעים

יעל: עוד משתתפת זו נסטיה פייביש, אני מכירה אותה עוד מימי הלימודים שלי בויצו. לאורך השנים יצא לנו להיפגש בכל מיני סיטואציות, ואני עוקבת אחריה ואחרי פרויקט ״המהגרת״ שלה באדיקות. היא תציג רקמות בעבודות יד, שהן ממש עבודת איור וטיפוגרפיה מהממות וחזקות בהשראה מרקמות סובייטיות מסורתיות

בכנות, אין לי סבלנות לזה

יובל: ראיתי שגם אתן מציגות בתערוכה. ספרו על העבודה שלכן?

בלה: אני בחמש השנים האחרונות התוודעתי לטכניקה שנקראת rug hooking (אין לה שם בעברית, אבל מרוב אהבה לעבודה הזאת פניתי לאקדמיה ללשון שנמצא לה אחד!) בקצרה, זו טכניקה ידנית לייצור שטיחים: עבודה על אריג שמותחים על מסגרת או חישוק ובאמצעות מחט מיוחדת ממלאים את הבד לולאות וכך מייצרים דוגמאות או איורים על גבי הבד. 

אני הולכת להציג שתי סדרות, ההסדרה הראשונה מתחקה אחר דגמים מסורתיים של שטיחים משלוש תרבויות: אפגנית, אפריקאית וסקנדינבית. הסדרה השנייה מציגה הגדלות של פרחים מתוך סט הכלים הקלאסי Petite Fleur של Villeroy & Boch

יעל: לסדרה שלי קוראים ״יש פרחים״ (מתוך השיר של נתן יונתן) והיא מתעסקת ברוך וקושי דרך דימויים של פרחי בר. אני עובדת בכל מיני טכניקות ידניות, אבל עולם הנייר וההדפס זה המקום שאני מעמיקה בו בשנים האחרונות.

ב״מלאכה״ אציג הדפסים בחריטה על עץ (טכניקה שלמדתי לאחרונה אצל ליאב שופן) יחד עם ההדפסים אציג את הגלופות המקורית. אני חושבת שזו הייתה עוד סיבה לבחור בנושא הזה, כי שתינו מתעסקות במלאכות שונות ביום יום שלנו

בלה: אגב, באירוע הפתיחה תהיה סדרת הרצאות קצרות של חמש משתתפות מהתערוכה – יעל ואני בינהן – שם נספר קצת על הסדרות שלנו ועל הטכניקות שעבדנו בהן

יובל: הכי סיקרנתן, ובואו נזכיר את הבינה שבחדר; את ה־AI. איפה זה פוגש אתכן ביחס לכל מה שדיברנו עליו, בעבודה היום־יומית שלכן, בפרויקטים האישיים ובעבודה מול לקוחות?

יעל אופיר: אני אוהבת לאייר, אני נהנית מהמלאכה הזו, אני לא מחפשת שמישהו יעשה את זה בשבילי. אמרו לי כמה פעמים שאני אאבד את הפרנסה שלי בקרוב אם לא אצטרף לזרם, אבל אני מאמינה שזה לא עובד ככה

יעל: בכנות, אין לי סבלנות לזה. אני אוהבת לאייר, אני נהנית מהמלאכה הזו, אני לא מחפשת שמישהו יעשה את זה בשבילי. כבר אמרו לי כמה פעמים שאני אאבד את הפרנסה שלי בקרוב אם לא אצטרף לזרם, אבל אני מאמינה שזה לא באמת עובד ככה; שנכון שיש אנשים שרוצים את המהר והמיידי ומחפשים ״לסגור פינה״, אבל במקביל אליהם יש את אלה שמחפשים את העמוק, את הייחודי ואפילו מעריכים אותו יותר.

אני מדברת עם הצ׳אט אם יש שם של סרט ששכחתי ואני צריכה להיזכר… אבל לא יותר מזה

בלה: זו שאלה שמגיעה אליי הרבה ואני חייבת לומר שאני לא מתעסקת ב־AI יותר מידי. לא בעבודה שלי ולא במחשבות שלי. 

אין ספק שזה משהו משמעותי שהגיע אל חיינו ואני בטוחה שהרבה דברים עוד ישתנו בעקבותיו, אבל כמו שאמרתי קודם, אני מרגישה שאין תחליף אמיתי לעבודת יד. כלומר, אם מחפשים תוצר סופי שיראה יפה – כן, AI יכול לייצר תוצר כזה והוא רק יילך וישתפר וישתכלל. 

האם אני אלך לראות תערוכה שייצר AI? האם ארצה להקריא לילד שלי ספר שאייר AI? כנראה שלא. למה לא? כי זה לא רק התוצר הסופי שאנחנו מחפשים. אני מאמינה שאנחנו רוצים את האנושיות ואת הקסם.

יעל: כמו שיש לך קפה אינסטנט וקפסולות, אבל אנשים עדיין שותים קפה גל שלישי וטוחנים אותו בעצמם בבית במיטב המכשירים והמכונות או שמאזינים לתקליטים במקום לספוטיפיי

בלה: בדיוק

יעל: אני מרגישה ש־AI מחנך אותנו (ובעיקר את דור העתיד) למיידיות שקרית. החיים הם לא מיידים, החיים הם תהליך. זה קצת מעציב אותי לחשוב שילדים יוותרו על לצייר כי זה לוקח זמן ואימון וצריך להיכשל הרבה מאוד פעמים, לעומת ה־AI שיכול לעשות תוצאה מושלמת בשניות. אבל המושלם לא מעניין באמת

יובל: זה השלב שבו אני שואל בנות כמה אתן, רק למען הקונטקסט

בלה: אני בת 36 אביבים 🌻

יעל: אני בקרוב אהיה בת 34. אנחנו צעירות עם נשמה בוגרת 🙂

יובל: לא כאלו צעירות… אבל כן, כמו כולן אני גם תוהה לאן זה הולך וכמה זה עניין של גיל וכמה זה עניין של אופי וכמה זה לא משנה כי בסוף לחיים יש את הקצב והמהלך שלהם. בכל מקרה, רגע לפני שנפרדות – משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתן?

יעל: אני רוצה להרים לקולקטיב שלנו ולגלריה. העבודה על התערוכה היא גם מלאכה: אנחנו עושים הכל בעצמנו, מהרעיון, דרך עיצוב ופרסום כולל לבנות מדפים, לצבוע את הגלריה, לקדוח חורים וכו׳. העבודה בקבוצה מאפשרת לעשות דברים גדולים ולהגשים חלומות, ואני שמחה להיות חלק מהדבר הזה

בלה: התערוכה תפתח ביום שישי ה־8 באוגוסט והולך להיות אירוע כיפי ומלא בכל טוב: הגר לב טוב הנפלאה תהיה שם עם עמדת הדפס רשת (מוזמנות ומוזמנים להביא איתכם חולצות/תיקים בהירים אם בא לכם מזכרת!), וכמו שציינתי קודם תהיה גם סדרת הרצאות קצרה של חמש משתתפות מהתערוכה על טכניקות ידניות שונות. זו באמת הולכת להיות תערוכה מיוחדת ממש, אנחנו מאד מתרגשות!

---

מלאכה
אוצרות: יעל אופיר ובלה פוטשבוצקי
גלריה אילו, מרכז ההנצחה, רחוב המגדל 2, קריית טבעון
בהשתתפות: אופיר מרום (לא כיף לי), אורית עריף, בלה פוטשבוצקי, גיל מיודוסר באומן, קרן הגר ברקת, טליה דריגס, יונתן וקסמן, יעל אופיר, לי קורצווייל, מיקה ירושלמי, מעין פרץ, מעיין תמיר, נטע קומורניק, נסטיה פייביש, ענת ורשבסקי, שחר קובר, תמר בן ג׳ויה
פתיחה: 8.8; נעילה: 12.12