״אילו״: גלריה חדשה לאיור. בטבעון

יובל: הי מיכל הי שחר מה שלומכם בתקופה מורכבת זו? ושמח שיש לנו משהו מרגש לדבר עליו, אילו: גלריה חדשה לאיור!

מיכל: כן! נקודת אור קטנה

שחר: כן! שלומי (או שלומינו?) בסדר. עובדים קשה על זה

יובל: אז מי רוצה להתחיל לספר איך קרה שנפתחת גלריה לאיור בטבעון?

שחר: ליידיז פירסט

מיכל: אני מניחה שלכל אחד יש סיפור קצת אחר

מיכל: אני הגעתי לטבעון אחרי המון שנים בתל אביב, עבודה במערכת עיתון, המון עשייה, המון תרבות – אל טבעון, עיירה פסטורלית ומהממת – אך מעט מנומנמת. אני מניחה שכבר אז, בערך לפני 15, שנה, התחיל הרעיון

שחר: בהחלט, כבר הרבה שנים אנחנו מדברים על זה

מיכל: הרבה מאיירים, מעצבים, עורכים, גרים בטבעון, ולאט לאט קמות כאן יוזמות מדהימות, בקנה מידה ארצי. פסטיבל שיח אבריק למשל. אגודת מעצבי הספרים של נעם שכטר למשל. ויום אחד לפני שנה, ישבנו בבית קפה – ולי מינצי, שחר ואני – ופתאום זה התחיל

שחר קובר: רצינו להביא אלינו את כל הדברים היפים שבדרך כלל, אם בכלל, מוצגים במרכז הארץ. וגם הבנו שני דברים: אנחנו רוצים לעשות כיף, ואנחנו רוצים ליצור קבוצה

שחר: גם כשאני עברתי לטבעון, שנה או שנתיים אחרי מיכל, טבעון עוד הייתה קצת מנוממת. לא עוד! טבעון של 2024 היא מרכז תרבותי יוצא דופן. יש כאן אין־ספור אנשים שעוסקים בעיצוב, ברוח ובתרבות, והישוב חי וער. וכמו שמיכל כתבה עכשיו, באמת הכל התחיל על קפה (טבעון עשירה בבתי קפה).

אחד מאיתנו אמר ״אולי (סופסוף) נקים גלריה!״. וכך היה

מיכל: קצת כמו פטריות אחרי הקורונה, משהו כזה קרה בכל הארץ, תכלס

שחר: בכל מקרה, אחרי כמה פגישות קפה ומאפה נוספות התחלנו להתגלגל. רצינו להביא אלינו את כל הדברים היפים שבדרך כלל, אם בכלל, מוצגים במרכז הארץ. 

וגם הבנו שני דברים: אנחנו רוצים לעשות כיף, ואנחנו רוצים ליצור קבוצה. בטח כבר שמעת מיליון פעמים סיפורים על המאיירים/מעצבים שיושבים לבד בחושך בסטודיו

יובל: ועדיין, יש מרחק רב בין בואו נפתח גלריה לבין הנה יש חלל וזה קורה

שחר: נכון. ידענו שאנחנו מסוגלים ליצור קשר פחות או יותר עם כל מאייר בארץ. ידענו שאין כרגע אף גלריה שמציגה באופן קבע איור, וידענו שאיור עכשיו הוא קצת ״הדבר החם״. ההצלחה הגדולה של שבוע האיור בתל אביב ואאוטליין בירושלים, לדוגמה, היא עדות לכך. בזמן שעבדנו נפתחה התערוכה של דוד פולונסקי במוזיאון תל אביב; ספרו לי עוד, התערוכה שאתה אצרת במוזיאון הרצליה; והבנו שזה נכון. 

כאן נוצר החיבור שלנו עם ״מרכז ההנצחה״ בטבעון, הלב של התרבות בטבעון. במרכז הזה יש גלריה לאמנות ישראלית נהדרת, הספריה העירונית, ואודיטוריום שבו מתקיים סינמטק מקומי, ויש בו גם הרצאות וסדנאות. עד לבואינו, בקומה העליונה הייתה גלריה לאמנות מקומית, שבדיוק נסגרה, וכשהצענו למנהלת המקום, ריקה ליכטמן, שנפתח אצלם גלריה לאיור, היא מיד הסכימה

יובל: וואלה. איזה יופי. כמה גדול המקום?

שחר: מיכל, את יודעת לומר במטרים? אני רוצה לענות ״גדול״ 🙂

בתערוכה הראשונה נכנסים 83 מאיירים, חלקם מציגים כמה וכמה עבודות, אמנם בתלייה צפופה (בכוונה), אבל בכל זאת, אולי זה נותן קנה מידה

מיכל מגן: הרעיון של ספתח הוא רחב וגמיש. זה יכול להיות האיור המסחרי הראשון, זה יכול להיות פריצת דרך בקריירה; זה יכול להיות אור ראשון בבוקר, ממש כל דבר

יובל: אז הזכרת את התערוכה הראשונה, ספתח: מה יוצג בה

מיכל: הרעיון של ספתח הוא רחב וגמיש. זה יכול להיות האיור המסחרי הראשון, זה יכול להיות פריצת דרך בקריירה; זה יכול להיות אור ראשון בבוקר, ממש כל דבר. ככל שהתקדמנו בתהליך המכלול נהיה יותר ויותר אקלקטי, שזה נפלא: הדפסים לצד אורגינלים, עפרון ליד הדפסי משי, עבודות גדולות, קטנות, סדרות קטנות ועבודות יחידות, מאיירים ותיקים לצד מאיירים מתחילים

וגם ברמת הקונספט, יש הכל מהכל

שחר: בכוונה הלכנו על מושג רחב, שיאפשר הרבה פרשנויות שונות ומשונות

מיכל: בדיוק

שחר: ואז, בגלל שזה כל כך רחב, נוצר איזשהו פסיפס מאוד יפה ומרשים של עולם האיור הישראלי העכשווי

יובל: אז בואו נדבר על זה ואני שמח שסוף כל סוף לא אני צריך לענות על השאלה הזו 🤡 יש כזה דבר איור ישראלי? מה המאפיינים שלו?

שחר: ישראל היא מקום אקלקטי, ויש פה כל כך הרבה מכל כך הרבה, שבעיני הדבר היחיד שמגדיר איור ישראלי היום הוא העובדה שהוא נוצר בישראל

מיכל: אורגינלים חתומים במסגרת איקאה משומשת, למשל 🙂 אין גבולות לאלתור. יש מגוון מאוד רחב של סגנונות, והמון המון כשרון. והרבה קבלה. כאילו אין אינדי כי הכל אינדי

שחר: ובכלל, בגלל הגלובליזציה והאינטרנט, היום כולם רואים הכל בכל העולם. אני יכול להיות מושפע ממאייר מאוסטרליה, לצורך העניין. אי אפשר שלא להיות מושפע. כלומר הגבולות המדיניים, או הזהות הלאומית, כמעט לא באים לידי ביטוי כשזה מגיע ליצירה

יובל: אתם דיברתם על טכניקות, בואו נעבור לתכנים: יש משהו שמעניין יותר את האיור הישראלי? תכנים שיותר באים לו לידי ביטוי (ואני אשים רגע בצד את ה־7.10 ואת האופן שבו זה בא לידי ביטוי – באיור ובדימויים – ברשת)

מיכל: התחושה שלי היא שהרבה כאב עולה כאן יותר בקלות – הפלות, מוות, דכאון; זה כאילו צף מעל פני השטח, הכל יותר out in the ope. זה באופן כללי. 

בתערוכה, עצמה, באופן מפתיע, צצו הרבה מוטיבים חוזרים שלא צפינו אותם : חתולים שחורים כמובן… אבל גם דמויות בפסטורליה, על הדשא. מנוחה, רוגע. אולי זה מחשבה יוצרת מציאות

שחר: דווקא כדאי אולי להתייחס ל־7.10, כי הוא תפס אותנו בדיוק כשסיימנו לבחור את רוב העבודות לתערוכה ותהינו מה לעשות: אולי להמשיך, אולי לבטל, אולי לשנות. עצרנו קצת ואז החלטנו להמשיך.

זה קודם כל נתן לנו פתח לאסקפיזם, ודבר שני, יש עבודות שקיבלו משמעות חדשה. בכל מקרה, אנחנו חושבים שבמדינה משוגעת שכזאת, אם אין לנו את העיסוק בדברים כמו שאנחנו עוסקים בהם, יהיה כאן הרבה יותר מדכא

יובל: חד משמעית. ומה הלאה? מה התכניות להמשך? כמה תערוכות בשנה? איך זה יעבוד?

שחר: התערוכה שלנו תפתח בהשקה חגיגית וכיפית, ותוצג במשך שלושה חודשים. התוכנית היא להציג שלוש תערוכות בשנה, אולי ארבע, אם נספיק. כל פעם מישהו אחר מהקולקטיב שלנו אוצר. את התערוכה הבאה אוצרים צחי פרבר ולימור שנורמכר, אבל עדיין לא נוכל לספר מה היא

מיכל: ולצד התערוכות יוצעו לקהל תכנים בצורת הרצאות, סדנאות, ועוד

יובל: שחר, אמרת ״הקולקטיב שלנו״. מה זה אומר?

שחר: ואם כבר הזכרתי את הקולקטיב, הנה חברי הקבוצה (כולם תושבי חיפה וצפונה!) לפי א׳-ב׳: ענבל אבן, יעל אופיר, טליה דריגס, יונתן וקסמן, דור כהן, דה לו־יון, מיכל מגן, ולי מינצי, אורית עריף, בלה פוטשבוצקי, צחי פרבר, מעין פרץ, שחר קובר, לי קורצוויל, נעטלי רון־רז, גל שוהם שכטר, לימור שנורמכר, שרון שפיץ, מעיין תמיר.

כמו שאמרתי קודם, היו לנו שני מניעים: 1. לעשות כיף 2. להקים קבוצה. אז פנינו למאיירים שאנחנו מכירים בשכונה הצפונית, ופחות או יותר כולם רצו להצטרף. הפקה כזאת גדולה כמו שאנחנו מתכננים, עם אפס תקציב, יכולה לקרות רק בזכות העובדה שאנחנו קבוצה. כל אחד תורם קצת מזמנו, ממרצו, מיכולותיו וכספו

מיכל: וככל שעבר הזמן התרחבה הקבוצה, וכל אחד לקח אחריות על תחום אחר בהתנהלות וההתהוות של הגלריה

יובל: אז זה הזמן להגיד משהו על השם שלה, אילו, שלכאורה ברור אבל בכל זאת

מיכל: הרעיון לשם הגלריה היה של שחר 🙂

שחר: הו! טוב שאתה שואל. היו הרבה אפשרויות. נדמה לי שאני המצאתי את השם. זה כמובן כפל משמעות. גם אילו כקיצור של illustration, וגם אילו במובן ״מה אם״, כי אנחנו מדמיינים דברים, מנסים להגשים חלומות.

ועכשיו אני חושב שמתישהו נוכל לעשות תערוכה ששמה ״אילו ציפורים״!

יובל: לגמרי. מה עוד? משהו חשוב להגיד שלא אמרתם לפני שניפרד?

מיכל: הרבה דברים!

קודם כל אנחנו מאוד מתרגשים, איך רעיון קטן הולך ומתגשם לדבר כל כך משמח, ההיענות המרגשת של כל המאיירים, שיתוף הפעולה, התנועה, העשייה. מאוד מאוד כיף, לצד כל הקושי של היום־יום במדינה שלנו

שחר: וכמובן חשוב להגיד שכולם מוזמנים לפתיחה! יהיו הרבה הפתעות. אנחנו בסך הכל במרחק שעה מתל אביב

---

ספתח
אוצרות: מיכל מגן, שחר קובר
גלריה אילו במרכז ההנצחה טבעון, המגדל 2, קריית טבעון
פתיחה: 9.3