הרשימה המשותפת // 14.8.25

עדן זורניצר בסופיה סלון

Becoming, תערוכת יחיד לעדן זורניצר, מוצגת בסופיה סלון ברמת השרון. במצלמת פורמט־גדול אנלוגית, זורניצר לוכדת חללים ואנשים במצב של שינוי ומאפשרת רגע שקט שבו אפשר להתבונן ולהרהר בנעשה סביבנו. התערוכה מזמינה את הצופה לחצות גבולות של מגדר, זהות ומרחב, ועוסקת בפוטנציאל הגלום בכל רגע, בכל אדם ובכל חלל – להיות דבר מה אחר.

בדיוקנאותיהם של רוי, קוי, דיוד ודניאל, זורניצר מישירה מבט, מייצרת קשר אינטימי עם הצופה, ומאפשרת התבוננות מחודשת והזדהות עם ה״אחר״. בסדרה ״האומן 17״ היא עוקבת אחרי הטרנספורמציה של מועדון האומן, המזוהה עם הקהילה הלהט״בית, דווקא בשעות בהן הוא ריק מאדם. בסדרה ״טסטוסטרון על נייר״ היא מציגה פוטוגרמות שפותחו בחדר חושך תוך שימוש בהורמון הטסטוסטרון, מודפסות על נייר צילום רגיש. הדימויים נותנים ביטוי למפגש הכימי־חומרי שבין הגוף הנתון לתהליכי שינוי הורמונליים לבין חומרי הצילום, ומהווים ייצוג חזותי של טרנספורמציה קווירית.

עדן זורניצר

סובב מוסררה בגלריה מוסררה

״סובב מוסררה״, תערוכה שמציגה תצלומים ועבודות וידיאו של תכנית רזידנסי שהתקיימה במקום, תפתח הערב בגלריה לאמנות של בית הספר מוסררה (אוצרת: שירה פרידמן). התכנית התקיימה במשך שבועיים בראשית אפריל 2024, בחסות מפעל הפיס. האמנים.יות המשתתפים – גלית אלוני, דריה אלקונינה, מתן אשכנזי, איתמר ליברגל וטל קרונקופ – הגיעו לתכנית מהארץ ומחו״ל והתגוררו באברהם הוסטל בירושלים.

במהלך השהות התקיימו פגישות עם אנשי מפתח בשכונה, מפגשים שהובילו גם ליצירות משותפות. בתערוכה הם משרטטים את פניה העכשוויות של שכונת מוסררה. מאפייניה הייחודיים של השכונה משתרגים ביצירותיהם כקריאה פואטית ועדכנית של רבגוניותה. העבודות מתחקות אחר השכונה כמכלול אנושי וארכיטקטוני ייחודי, ומלמדות גם על דייריה בעבר ובהווה.

טל קרונקופ בגלריה מוסררה

מתן אשכנזי בגלריה מוסררה

איתמר ליברגל

סופים שמחים בגלריה תער

התערוכה הקבוצתית ״סופים שמחים״ תפתח הערב בגלריה תער (אוצר: דניאל אוקסנברג). העבודות בתערוכה מופיעות כשברירים של פנטזיה: הן נושאות אסתטיקה בדיונית ואלמנטים תיאטרליים; ובו זמנית הן פגיעות וכנות, יש בהן היקסמות ובדידות. המגע שהן מבקשות נותר ללא מענה, אך אינו נמוג. במקום זאת, הוא מסתלסל לתוך עצמו. שם, בנקודת הקיפול מתחילה הפנטזיה, ‏לא מתוך חסך אלא מתוך עודפות של רגש. הפנטזיה היא לא אסקפיסטית אלא מנגנון עיבוד גלוי לב, היא אינה מרחב של הגשמה אלא חלל תהודה שבו הסוף חומק שוב ושוב.

גיא ניסנהויז בגלריה תער. צילומים: מ״ל

שגיא אזולאי

תערוכות חדשות במקום לאמנות

שלוש תערוכות חדשות ייפתחו הערב (14.8) במקום לאמנות: הראשונה, ״רוצה להיות שם״, תערוכת יחיד לרועי כהן (אוצר: יאיר ברק), שמצא את עצמו מנהלת מערכת יחסים אינטימית ומממושכת עם העיירה הצפונית הנטושה שלומי. במהלך מספר חודשים יצא מחיפה, עיר מגוריו אל המרחבים הפרומים של שלומי ופגש בה את ״סרבני הפינוי״. את הגרעין הקשה שהתעקש להישאר ולשמר את החיים שהכירו.

השנייה, התערוכה הקבוצתית ״משממת האוקיינוס אל מובלעת המדבר״ (אוצרת: דנה חרס), שמציעה מבט על אזורי קצה – שממה ומובלעת – לא כמושגים של חוסר או סיום, אלא כמרחבים טעונים בפוטנציאל חומרי, מחשבתי ורגשי. השממה מופיעה לא כהעדר אלא כמרחב פתוח שבו מתפרקים מבנים קיימים ונפתחת אפשרות לתשתית גולמית, לא מתוּוכת.

השלישית, ״נפש״, תערוכת יחיד ליונתן אולמן שמציג ארבעה אירועים פיסוליים – תערוכה שאוחזת את האינסוף בכף היד, מביטה בעצמה מביטה בעצמה עד לאינסוף. תערוכה על הכל ועל כלום, תערוכה שהיא פילוסופיה ושירה העוסקת במה שנמצא מחוץ להשגתו של השכל – נפש האדם.

רועי כהן במקום לאמנות

יונתן אולמן. צילום: מ”ל

לילך ירון. צילום: אנטון סברדלוב

ג׳ודית אניס וסשה אוקון בגלריה כורש 14

״זוג או״, תערוכה זוגית לג׳ודית אניס וסשה אוקון, מוצגת בגלריה כורש 14 בירושלים (אוצרת: יעל ברנט). הקשר בין השניים החל לפני 28 שנים, כשאניס הגיעה למבחני קבלה ללימודי אמנות. מאז ועד היום, הם נמצאים בדיאלוג יצירתי ומקצועי. גם אוקון וגם אניס עובדים בסדרות, כבדרך שגרה, מתוך אמונה שכל נושא הוא אין־סופי. החיבור מוליד יסוד זוגי – בין שעל רקע הקשר שבין שני הציירים, הנשען על אסכולת יחסי מורה ותלמיד, ובין שביחס הפנימי שקיים בין מושאי הציור.

גופי העבודות המוצגים בתערוכה מדלגים בין שני קצוות התודעה – הפיגורטיביים והמופשטים. בסדרות של אוקון היחסים נבחנים במשקלים השונים בין אדם לאדם – או בין הטבע לאדם, ובמרכז הכובד שביניהם; ובסדרות הטבע הדומם של אניס האובייקטים עוברים הפשטה עד לכדי כתמים וקווים, שמטביעים על השעם והנייר את הזיכרון של המוכר.

ג׳ודית אניס בגלריה כורש 14. צילומים: שילת מזרחי

סשה אוקון

ספיר אפריים ולירז אנקר לוי בגלריה ספיר

בגלריה לאמנות במכללת ספיר נפתחו השבוע שתי תערוכות יחיד חדשות שאצרה סמדר לוי:
״שברים של שלם״ של ספיר אפרים ו״תראו רבותיי שיגיע היום״ של לירז אנקר לוי. זהו מחזור הסיום של השנה ושל סדרת התערוכות ״דרום מערב״ – שיתוף פעולה בין ביה״ס לאמנות של המכללה האקדמית ספיר, בראשות מיכל שמיר ז״ל, לבין הגלריה לאמנות ועמותת ״אום קולטור״, הפועלת לקידום והצגת אמנים ואמניות מהנגב המערבי.

עבודותיה של ספיר אפריים עוסקות בספיו, סדקיו ושבריו של מרחב מוגן, רצפה, קיר. בכריעה גופנית וקרובה על הקרקע, היא נוגעת, משפשפת, מעתיקה ומשחזרת סדקים ושברים של רצפת בטון יציבה. לירז אנקר לוי מציירת את נופי הנגב המערבי בצבעי מים – עשרות ציורים עדינים נפרסים על פי ציר כרונולוגי לאורך קירות הגלריה, ומנסים לייצר קו אופק חדש. יפה, שקט, בטוח. ברקע קולות נשים שרות את ״שיר השלום של נירים״, וקולן חושף את השבר ביחס למקום ולמרחב המצויר.

אלי רבזין במעבדה לאמנות

״בזכות // למרות״, תערוכת יחיד לאלי רבזין, תפתח הערב (14.8) במעבדה לאמנות (אוצר: שרון תובל). בתקופה של שינוי אנושי כואב – כשקליפות של זיוף, הסתרה ופחד נושרות אט־אט מעלינו – בוחר רבזין להתמקד דווקא במחווה אנושית פשוטה אך רבת עוצמה: החיוך. הוא מציע קריאה מחודשת לפעולה שנראית לעיתים כאוטומטית, אבל נושאת בחובה מטען רגשי ותרבותי עמוק. לשם כך יזם מהלך ניסיוני יוצא דופן: שאלון פתוח שהופץ ל־160 משתתפים, בו נשאלו שאלה אחת בלבד — מה גורם לך לחייך?

התשובות האנונימיות עברו עיבוד באמצעות אלגוריתם שפיתח רבזין בשילוב אפליקציות בינה מלאכותית. התוצאה היא סדרת דימויים של ״קלסתרונים״ – דיוקנאות דמיוניים של המשיבים – המשקפים את עולם התחושות, המגדר, הגיל והתקווה.

אלי רבזין. צילומים: מ״ל