גבולות גזרה // אריאל תמר אשכנזי

מי?

אריאל תמר אשכנזי, בת 30, חיה ויוצרת בתל אביב. נולדתי בלוס אנג׳לס להורים ישראלים, וגדלתי בארץ מגיל שש. מאז שאני זוכרת את עצמי לא הבנתי איך אנשים עובדים במשהו שהם לא אוהבים. היה לי ברור מגיל צעיר שאני אעסוק רק במה שמרגש אותי; ותמיד זה היה אופנה.

אבל זה לא נגמר שם – עולם הבמה, הרגש, הסיפור, הדימוי – גם הם בערו בי. אני יוצרת מתוך החיבור בין גוף, צבע, טקסטיל ורחוב; ובין נפש, חוויה ובמה.

המותג

ממלכת הג׳ינסים והצבעים לא התחילה בישיבת צוות או תוכנית עסקית. היא התחילה ממשבר זהות קשה. בגיל 26 התחתנתי, ומיד לאחר מכן התגרשתי. החיים נעצרו. נאלצתי לוותר על הכל רק כדי לשרוד.

לאחר אותה תקופה נסעתי ללוס אנג׳לס, לא כדי לחפש את עצמי – אלא כדי לרפא את עצמי. תוך כדי ריפוי, בלי להבין, מצאתי את עצמי תופרת ג׳ינסים, מציירת, רוקמת, ובלי להתכוון תפרתי קולקציה שלמה. בעצם, תפרתי את עצמי מחדש.

לקראת סוף השהות שם לבשתי את הג׳ינסים שיצרתי ויצאתי לרחוב. ופתאום אנשים עצרו אותי ושאלו ״איפה קנית את זה?״. זה היה רגע של קסם בין מה שנולד מתוך כאב למה שפגש את העולם. שם נולדה הממלכה שלי. ומשם הכל התחיל לנוע קדימה – לא כמותג, אלא כשליחות.

קולקציה אחרונה

אני לא הולכת לפי הספר – לא בחיים ולא ביצירה. מה שיוצא מהסטודיו – יוצא מתוך תהליך. לפעמים כואב, לפעמים עוצמתי. תמיד חי. היצירות האחרונות נולדו ממחקר עומק על נוכחות, אומץ ופרפורמנס. על אישה שלא מתכווצת כדי להתאים, ולא מתנצלת על מה שעושה לה חשק. כל ג׳ינס עובר תחת הידיים שלי. נבחר, נצבע, נדקר, נתפר, משופשף – עד שהוא מרגיש כמו אמת.

השראה

עולמות ההשראה שלי הם רגש, חופש, תעוזה ובמה. אני מתבוננת באנשים, במיוחד באנשים על במה – זמרים, שחקנים, מובילי דעת קהל, ומפצחת את הדי.אנ.איי של הנוכחות שלהם. אבל אני גם מושפעת מסיפור חיים, מהמקומות הכואבים, מהשבר ומהיופי שנולד מתוכו.

היצירה שלי היא תרגום של רגש לבד. אני לא מציירת ״יפה״, אני מציירת אמת. במובן הזה, האומץ הוא לא רק ערך – הוא ההשראה עצמה.

החלום הגדול

החלום שלי הוא להיות יותר גדולה מזארה. אבל זה רק הצד העסקי. אני רוצה לעצב שיתופי פעולה מסחריים עם מותגים גדולים, בארץ ובעולם, להשפיע על טרנדים, על תפיסות, לגרום לאנשים מול המראה לבחור את עצמם מחדש. להפוך את ה״לא מתאים לכולם״ לסטייטמנט של הצלחה.

אני גם שחקנית בנשמה, והחלום הישן עדיין חי: לשחק כמו אנג׳לינה, להשפיע על עולם האופנה כמו קוקו שאנל, ולהשתמש בכסף כדי להקים בית יתומים שמקדש אמנות ומלאכה. לא רק להרוויח ממה שאני אוהבת – אלא להפוך את זה לכוח שמשנה חיים.

ארון פרטי

הארון שלי מורכב מפריטים עם סיפור. אני כמעט לא קונה בחנויות רשת, אלא אוספת, אוצרת, מפרקת ובונה מחדש. הרבה מהדברים שאני לובשת הם עיצובים שלי או פריטים שציירתי עליהם בעצמי.

אני אוהבת וינטג׳ ויש לי פריטים מתל אביב, מילאנו, לוס אנג׳לס; משווקים, מחנויות יד שנייה ואפילו מהרחוב. אני נמשכת לבגדים שיש בהם אמירה – גם אם היא שקטה. סטייל בשבילי הוא תדר. בסוף, הארון שלי כולל בעיקר אוברולים מלאים בצבע שאיתם אני עובדת, סניקרס צבעוניות ומעילים של דיוות.

עתידות

בתוך חמש שנים אני רואה את עצמי חוצה גבולות, תרתי משמע: כמותג שמופיע בכל שבוע אופנה נחשב, בארץ ובחו״ל, עם שיתופי פעולה מסחריים בקנה מידה רחב, לצד עבודה קרובה עם טאלנטים עולמיים, עיצוב במה והלבשת הופעות.

אבל אני רואה בעתיד גם סטודיו חי בתל אביב, שממשיך לצייר ולספר סיפורים דרך בגד. כי בסוף, לא משנה לאן אגיע – אני תמיד אהיה האישה עם הידיים המלוכלכות בצבע והלב שעובד בפול ווליום.