מקום לנשום בו: הבית שתכננה האדריכלית אלונה נבו סידי בגליל העליון

הדיירים

זוג אנשי חינוך בשנות ה־50 ושתי בנותיהם המתבגרות.

הבית

בית פרטי בן קומה אחת, 180 מ״ר הבנויים על מגרש טרפזי בשטח חצי דונם ביישוב ליבנים שבגליל העליון. הבית נהנה מנקודות נוף ותצפית משמעותיות אל העיר צפת בכיוון צפון, ואל הגליל העליון ורמת הגולן ממזרח. העובדה הזו נכנסה למגוון השיקולים בתכנונו ועיצובו – כולל הצבעים, החומרים והמבטים ממנו החוצה.

הכניסה אל הבית עוברת דרך מבואה חיצונית שמשקיטה את רעשי החוץ ומלווה את הבאים אל הדלת הרחבה. המבואה מקורה בפרגולה המורכבת מסנדות של אקליפטוס, שניצבות במקביל לקיר חיצוני של הבית המחופה בטיח מינרלי במראה תלת־ממדי של ארכו ליים; ובחלקו התחתון מחופה באבן חירבה. חומרי החיפוי הם חומרים טבעיים שמשתלבים עם הסביבה, יוצרים עומק ועניין, כמו גם חוויה שונה לבאים בשעות שונות של היום, במקביל להשתנות האור והשמש.

הכניסה ממוקמת מול פטיו חיצוני שמאפשר מבט עומק ממנה החוצה, מכניס אור טבעי ונוף פנימה ונראה מכל מקום. הפטיו מחלק את המבנה לשני אגפים הבנויים סביבו, כשמימין לכניסה נמצא האזור הציבורי שכולל מטבח עם שולחן אוכל מרכזי, סלון וכמה דלתות יציאה החוצה למרפסת דק גדולה.

משמאל לכניסה נמצא האזור הפרטי שכולל יחידת הורים עם חדר רחצה וחדר שירות (שכולל גם הוא יציאה החוצה), שני חדרי שינה לבנות עם סלון פנימי וחדר רחצה משותפים, וחדר נוסף לאירוח.

התכנון

מדובר במשפחה בת המקום – ההורים גדלו ביישובי הכנרת, מחוברים לאזור ולנופים של הגליל העליון ורמת הגולן. משפחה של אנשי חינוך ועשייה, צנועים, אנשי אדמה המחוברים אל הטבע. זה היה לב החזון שאיתו הגיעו אל האדריכלית אלונה נבו סידי – חזון של בית צנוע בן קומה אחת, עוטף ומלא אור טבעי ועם קשר הדוק אל החוץ. בית שישקף אותם ויהיה מזוהה איתם ועם המקום, ולא נטע זר ומנקר עיניים.

החזון התאים כמו כפפה לידה של נבו סידי, שמקפידה ומאמינה באדריכלות צנועה הקושרת בין הבית לחוץ, מתייחסת לצמחייה ככלי אדריכלי ומפרידה בין המסגרת המבנית שצריכה לשדר ניקיון ורוגע לבין תכולת הבית שנוצקת מהחיים ומהאנשים שגרים בו

החזון התאים כמו כפפה לידה של נבו סידי, שמקפידה ומאמינה באדריכלות צנועה הקושרת בין הבית לחוץ, מתייחסת לצמחייה ככלי אדריכלי ומפרידה בין המסגרת המבנית שצריכה לשדר ניקיון ורוגע לבין תכולת הבית שנוצקת מהחיים ומהאנשים שגרים בו.

התכנון כלל דיאלוג מתמשך בין מבטים פנימה והחוצה, בין מבטים פורמליים לבלתי פורמליים, בין קשר עין למבטי עומק. הוא כלל גם פירוק של מושג הבית ללקוחות ולסביבה, לעוגנים החזקים כמו הנוף, המגרש, הטיפוגרפיה, החצרות ועוד. המטרה היתה לתכנן בית שיוכל להתפתח ולהתאים לשנים קדימה, עם פינות הסבה ואירוח שונות המזמינות חוויות חיים מגוונות.

העיצוב

כשפגשתי לראשונה בתמונות של הבית הזה – הלב שלי התרחב והשמעתי אנחת רווחה. הרגשתי שזה מקום שאני רוצה להיות בו. הפשטות, הטבעיות, החמימות, גינת הירק והנוף – שידרו לי מרחב עוטף שמזמין להתנתק מכל מה שעובר עלינו בתקופה האחרונה, מקום נעים ומכיל שעונה במדויק על המושג בית.

את התחושה הזאת יצרה נבו סידי באמצעות מכלול של דברים, שיחד הפכו למשהו שהוא גדול וחזק מסך חלקיו. היא העניקה התייחסות כבדת משקל למיקום ולמיקסום המגרש, כדי שהחוץ והפנים יתמזגו עד כמה שאפשר. היא יצרה מקומות התכנסות אינטימיים ופרטיים, והשתמשה בפלטת צבעים ובחומרים טבעיים הנשענים על הנוף ועל הצבעוניות בשטח. נדבך ועוד נדבך שבמבט ראשון נראים אגביים וטבעיים, אבל מאחורי כל בחירה יש נימוק שמתייחס לכל האמור.

לחיפוי הרצפה, לדוגמה, נבחרו אבנים אפורות שמהדהדות את אבני הבזלת ואבני החירבה המקומיות, כמו גם את הסלע האפור שניבט מכיוון גדות נחל עמוד – מרצפות מלבניות מאבן טבעית בעיבוד עתיק ובסידור פראי. גם הגוון החום־אפרפר הבהיר של הפרקט בחדרים מאותה הסיבה.

החלונות מתמזגים עם השמים הכחולים והנקיים מעננים, הירוק מהדהד את עצי החורש והצמחייה ואילו הגוון החולי הצהבהב מהדהד את הצמחייה היבשה בקיץ ובא לידי ביטוי בגוון הקירות – הן בחוץ והן בפנים ובאבני חירבה שמחפות חלק מהקיר בחוץ.

הבחירה בטיח מינרלי של ארכו ליים, בעל טקסטורה מגורענת שמיושם במשיחות יד (טיח חוץ יודפת בגוון טבעי), מייצר עומק שמדבר עם הסביבה ועם השמש. חיפוי חלקו התחתון של הקיר (80 ס״מ) באבני חירבה (רוסטיק סטון), שובר את המסה של המבנה ומייצר מעין מדף, מקום להניח בו חפצים שמוצאים בטיול בחוץ.

הפרגולה שעוטפת וסובבת את הבית מתפתחת מפרגולה סגורה בשביל הכניסה, לפרגולה פתוחה שמהווה רק קונסטרוקציה לצמחייה. הפטיו שמהווה מקום התכנסות אינטימי יותר, עם אור רך שמגיע מצפון אל מרפסת דק גדולה שיכולה לשמש כמרפסת זולה או כפינת מדורה כיפית. אפילו במטבח שבנוי מעץ אלון גושני, תוכנן חלון שמביט על שביל הכניסה לראות את הבאים, בנוסף לחלון־ויטרינה גדול שמוביל החוצה.

הרהיטים בבית משדרים גם הם מראה כפרי טבעי, נעים ונוח כמו היו שם תמיד, רובם נקנו בחנות נדוניה בתל אביב. רהיטים אחרים נוצרו בנגרות אישית מעצים טבעיים. עבודות אמנות מגוונות, ביניהן של ענת גופר וטל שחר, משתלבות בטבעיות ברחבי הבית, כמו גם גופי תאורה אמנותיים של OM Light שמייצרים אור רך ונעים על רקע הקירות המטויחים (שליכט אופק בגוון טבעי). בית לנשום בו. לסיכום נשארתי עם השאלה: מתי אני עושה איתם החלפת בתים? 😊