״חצי מהעיר בחורים שזרקו אותי״: כמו דייט אחד ארוך

יש רגעים שבהם נדמה שאהבה היא לא הבטחה גדולה, אלא שיעור אינסופי. לא רק למי שמחפשים זוגיות, אלא גם לסובבים אותם – החברים והמשפחה, שנאלצים להקשיב שוב ושוב לאותם סיפורים, ספקות ופחדים. כמו שהזהירה סימון דה בובואר, הרצון לאהבה עלול להפוך לשעבוד, להיאחזות עיוורת שמוחקת את העצמי.

בעידן האפליקציות, ההיאחזות הזו מקבלת ביטוי יומיומי – גלילה אינסופית, דייטים חוזרים ונשנים ותחושה של חיפוש שלא נגמר. את המציאות הזו הופכת הסדרה השוודית ״חצי מהעיר בחורים שזרקו אותי״ לקומדיה שמזכירה כמה מתוק הרגע שבו פשוט מוחקים את כל האפליקציות מהמסך.

במרכז העלילה עומדת אמנדה (קרלה סן), רווקה בתחילת שנות ה־30 לחייה, שחיה בעיר גדולה בשוודיה. היא נעה במסלול המבלבל של דייטים, פרידות וניסיונות להתחיל מחדש, כשלצידה בני משפחתה וחבריה המלווים אותה בין רגעי מבוכה, אכזבה ותקווה, במסע אחר אהבה במציאות העכשווית.

את הספר שעליו מבוססת כתבה אמנדה רומר, והוא נשען על חוויות הדייטינג האישיות שלה. בסגנון יומני, כמעט וידויי, היא תיעדה רגעי דחייה, מבוכה ותקווה מחייה כרווקה צעירה, תוך ערבוב של כאב עם הומור עצמי. העיבוד הטלוויזיוני לוקח את אותו חומר אוטוביוגרפי, ומתרגם אותו למבנה שמדגיש את הממד הכללי יותר – חוויה דורית של חיפוש אהבה בעידן האפליקציות.

בכל היכרות, הצופה מתלווה אל הגיבורה ונחשף יחד איתה לרגעי התרגשות והתאהבות – בלי קשר למראה של הדמות הגברית או למה שהיא מייצגת

כחלק מהעיבוד, מתחדדת גם נקודת המבט של הסדרה ביחס לסדרות אחרות בז׳אנר. בעוד רבות מהן עוסקות בפערים מגדריים ובחשיפת עוולות המין הגברי, כאן הפוקוס הוא בחוויה הפרטית של הגיבורה – כמו דג מחוץ למים, שנקלעת שוב ושוב למפגשים חולפים בתקווה שאחד מהם יתברר כמשמעותי.

בכל היכרות, הצופה מתלווה אליה ונחשף יחד איתה לרגעי התרגשות והתאהבות – בלי קשר למראה של הדמות הגברית או למה שהיא מייצגת. דווקא המבט הפנימי הזה, והוויתור על שיפוטיות חיצונית, הם שמעניקים לסדרה את הייחודיות שלה.

מעבר לגברים שהדמות הראשית פוגשת בדייטים, יש בחייה שני גברים נוספים שמעצבים את עולמה הרגשי. הראשון הוא בן זוגה של אחותה הקטנה – קשוב, רגיש ואמפתי, כמעט דמות אידיאלית שכל בחורה הייתה מאחלת לעצמה. מולו ניצב אביהן של האחיות – מנוכר ומרוכז בעצמו, שקוע בנישואיו השניים ובמשפחתו החדשה, שממנה הן מודרות.

למרות שהסדרה לא מרחיבה עליהם במיוחד, עצם הנוכחות שלהם מספיקה כדי להבין את נקודת המוצא של אמנדה: היא יוצאת לעולם הדייטים כשהיא נעה בין כמיהה לקרבה לבין תחושת נטישה בסיסית.

הפרקים עצמם נפתחים בכותרות מסומנות – ״היועץ״, ״הברמן״ – כל אחת מהן מגלמת דמות במוקד מפגש רומנטי. תחילה נדמה שכל פרק מוקדש לגבר אחר ולתקווה חדשה, אבל די מהר מתברר שהמסע רחב ומבולבל יותר: מפגשים עם כמה גברים במקביל, מכרים מהעבר, גלילות אינסופיות בטינדר ודייטים שנמרחים לשעמום.

הפרק האחרון נושא לראשונה את שמה של הגיבורה – ״אמנדה״ – סיום פשוט לכאורה, אבל כזה שמסמן סגירת מעגל. אחרי עונה רצוצה של חיפוש מתיש בין אחרים, הבחירה לקרוא לפרק על שמה בלבד מחזירה אותה לבמה, מהדהדת את דבריה של סימון דה בובואר על אובדן העצמי – ומסמנת את הרגע שבו אמנדה סוף סוף שבה לעצמה.

בסופו של דבר, ״חצי מהעיר בחורים שזרקו אותי״ היא קומדיה אינטימית – לעיתים משעממת, לעיתים מתסכלת, ולעיתים מלאה חמלה על דמות אבודה – כמו דייט אחד ארוך שנע בין מבוכה, תקווה וחיפוש. היא אולי לא מציעה פתרון, אבל מעניקה רגע של נחמה: לפעמים הדרך חזרה לעצמך היא הסיפור האמיתי.

---

חצי מהעיר בחורים שזרקו אותי | נטפליקס
יוצרים: טובה אריקסן הילבלום ומואה הרנגרן
7 פרקים; שוודיה, 2025
3 כוכבים