״סיפור על האש״: אנימציה סינית בפסטיבל הסרטים חיפה

סרטי אנימציה לכל המשפחה ובאורך מלא יוקרנו השנה במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה־41 בחיפה. בין הסרטים ״אוליביה ורעידת האדמה הסודית״, סרטה של אירנה איבורה רזו (ספרד, צרפת, בלגיה, צ׳ילה, שוויץ, 2025); ״ארקו״, סרטו של הוגו ביינוונו (צרפת, 2025); ״שועל וארנבת מצילים את היער״, סרטה של מאשה הלברסטאד (הולנד, בלגיה, לוקסמבורג, 2024); ״סודן של ציפורי השיר״, סרטו של אנטואן לנסיו (צרפת, בלגיה, 2025) ו״סיפור על האש״ סרטו של לי וניו (סין, 2025).

מבין המבחר העשיר דווקא האנימציה הסינית – סרט הביכורים של הבמאי והתסריטאי לי וניו – מלמדת על התפתחות מגמה, שלב נוסף בדיאלוג המשמר בין אסתטיקה סינית מסורתית לבין הפיכת המיתולוגיה הסינית לבעלת ערך רלוונטי לימינו.

המסורת של האנימציה הסינית היא מהמפורסמות בעולם, בין השאר בזכות אולפני אנימציה פורצי דרך כמו Shanghai Animation Film Studio שהדגישו את הייחודיות הסינית ויצרו מספר יצירות מופת. למרות זאת, האנימציה הסינית לא זכתה להכרה רחבה כמו האנימציה היפנית, וייתכן שזה בגלל היותה בעלת נטייה מדיטטיבית ולא רק בידורית. הקצב האיטי, הצבעים המדודים והמוזיקה המסורתית – יוצרים חוויית צפייה מהורהרת שמעודדת חיבור רוחני ושואפת להציג את האמנות כשלם הרמוני.

האנימציה הסינית שואבת את מקורות ההשראה הוויזואליים שלה באופן עקבי מציורי קליגרפיה, תיאטרון הבובות והאופרה הסינית. בשנת 1941 יצרו האחים ואן (Wan) את הסרט העלילתי המונפש הסיני הראשון – Princess Iron Fan (נסיכת הברזל פאן), שנוצר במהלך מלחמת סין־יפן והיה אחד מסרטי התעמולה הראשונים שנוצרו במדינה. הסרט, שהתבסס על הרומן הקלאסי ״המסע למערב״, פרץ דרך בגלל שנעשה בו שימוש בטכניקות אנימציה מתקדמות לתקופתו.

״סיפור על האש״, שצויר באנימציה דו ממדית, מזכיר ציור ידני סיני ומונוכרומטי, ספוג השראה מציורי הדיו המסורתיים של סין. הוא כשלעצמו חזרה אותנטית בזמן, באופן שמיטיב ללמד על התרבות הסינית. כתוצאה מכך הסרט מזכיר במידה רבה צילום בשחור־לבן, שבהדרגה ובתחכום, ככל שהעלילה מתפתחת – משלב גוונים חמים. המקור לציור הזה הוא ink wash, המאופיין בקווים דקים המזכירים רישום, שמעניקים תחושה של עדינות חזותית.

קריינות בגוף ראשון מסבירה את רגשותיהן ומחשבותיהן של הדמויות, שעוברות פרסוניפיקציה מעניינת ככתמי דיו עגולים מחד וחדים מאידך, ומטיבות להביע תנועה אנושית ורגשות

השילוב בין סגנון עתיק לפנטזיה עכשווית כולל ניסיונות לשלב טכניקות כמו קיפולי נייר וחיתוכי נייר, שהופכים לתיאור חזותי ניסיוני ומאתגר ומנסה להתגבש לכדי שפה ויזואלית. קריינות בגוף ראשון מסבירה את רגשותיהן ומחשבותיהן של הדמויות, שעוברות פרסוניפיקציה מעניינת ככתמי דיו עגולים מחד וחדים מאידך, ומטיבות להביע תנועה אנושית ורגשות. הן מעניקות תחושה נדירה שנוצרת באמצעות האנימציה – תחושה של ריקוד המצלמה, שעוזרת לנו להתחבר אל הדמויות ולהיקסם מהן.

״סיפור על האש״ מבוסס על מיתוס עתיק וממוקם באזור הדרום־מערבי של סין. האגדה מגוללת את סיפורה של אאובאג׳י, ראש שבט קטן, שהלכה להר הקדוש למצוא את סוד ה״חום״. מההר חזרה עם פציעה קשה, והביאה איתה את ראניביווה הקוף ואבן לבנה – ואז מתה מפציעתה.

גיבור ״סיפור על האש״ הוא ראניביווה, שגדל באותו שבט קדום ומאז הוא תוהה לגבי מקומו בעולם. כדי להבין את מקורותיו הוא יוצא להר הקדוש, שבו אפשר למצוא את מקור כל חום כדור הארץ. המסע הארוך והמסוכן מזכיר מסע בין כוכבים.

הוא עובר דרך נופים מושלגים ושמיים זרועי כוכבים, כשהגיבורים נעים בין סכנות, מפלצות ומבוכים, תוך התמודדות עם אתגרים פיזיים ורוחניים. מי שמלווה את ראניבווה במסעו כבר מתחילת הסרט הוא מי שהופך לידידו הנאמן, זאב בשם דוגי, שלא מצליח להשתלב בלהקה. כשהם מגיעים סופסוף ליעד, הדברים מתפתחים בצורה שונה מהמצופה, ומשנים את ראניביווה לנצח.

הסיפור אניגמטי, וכתוצאה – המסתורין העלילתי בסרט הוא מפעיל דרמטי, הנשען על תנועה, סיטואציות ואלמנטים ויזואליים, שהופכים את כוחות הטבע לבעלי תנועה מפעימה (תנועת צמרות העצים, תעופת הציפורים). הסיפור עצמו מחולק לפרקי מסע (שמונה פרקים), שמסייעים לשמור על קצב חווייתי ולגעת בנושאים אקטואליים וחשובים כמו צמיחה אישית, חברות, שיתוף פעולה ודחייה. כל זה נעשה בחזיון שקט, שמעניק לסיפור נופך כמעט שמיימי.

הסרט אמנם מתויג לכל המשפחה והוקרן במסגרת Berliner Generation Kplus – שמיועד לקהל צעיר, אבל צריך לקחת בחשבון שיש בו כמה קטעים אלימים, כמו קרבות וציד בעלי חיים – שעשויים לאתגר ילדים, אבל במקביל גם לעורר מחשבה על הפער שבין תמימות וצדק לעולם פראי.

הסרט מצליח לאזן בין סיפור מיתולוגי לסיפור על קוף שיוצא לגנוב (או לגלות) אש, סיפור הנע בין אווירה של אגדה עתיקה לסיפור פשוט. הוא שומר על מינימליזם ויזואלי מסוים, שלעיתים מעניק תחושה של חזרתיות ודורש מעט סבלנות.

זה קורה בעיקר בגלל שהדיאלוג מוגבל והסיפור משלב שקט, ולכן העוצמה החזותית מצטמצמת. לצד זה, הוא מציע מפגש מרתק בין הציור הסיני המסורתי לבין התבנית הקולנועית של האנימציה המודרנית, ומאפשר חשיבה ועומק שאין ספק שגם ילדים ימצאו בו עניין.

---

סיפור על האש
בימוי: לי וניו
85 דקות; סין, 2025
4 כוכבים