הרשימה המשותפת // 1.1.26
מקבץ תערוכות חורף במוזיאון פתח תקווה
מקבץ תערוכות חורף חדש מוצג במוזיאון פתח תקווה, ובו שלוש תערוכות חדשות הפורשות מצבי חוסר יציבות, ארעיות ושבריריות. במרכזו תערוכה קבוצתית רחבת היקף -״אומללות נשגבת״ (אוצרת: מרי שק), שבה 21 אמניות ואמנים, ישראלים ובינלאומיים, המציגים עבודות שהמכנה המשותף שלהן הוא רישום כאובדן. כצורת ביטוי אמנותית ראשונית וטהורה, הרישום הוא מטאפורה למצב קיומי של רִיק.
לצידה מוצגות שתי תערוכות יחיד: I’m Not Fine ART של טינקר שיראי (אוצרת: דניאל צדקה־כהן, שנולדה מתוך התנועה הבלתי פוסקת של האמנית בין ההוויה ששייכת למסגרת התרבות החברתית לבין הדחף הקמאי להיחלץ ממנה. היצירה עבורה היא שפה ראשונית, היוצאת נגד הנטייה לסווג ולקטלג ומבקשת להישמט מצווים של היגיון וזהוּת.
״מארץ צבי ותבהלה״ של אסף רומאנו (אוצרת: אירנה גורדון), מציגה ציורים ורישומים הקשורים לכאן ועכשיו, ועם זאת, במתח מורגש בין קרבה לריחוק, ותוך דיאלוג עדין בין הטבע לאדם, יש בהן מהחלום, מהבלתי נתפס. דימויים נטורליסטיים לכאורה של בעלי חיים וצמחים מופיעים לצד ייצוגים אנושיים מטפוריים, וכמו מזכירים שהמבט עצמו מבקש להחזיק בחולף, שלא על מנת להנציחו אלא כדי להכיר בחוסר היציבות שלו.

טינקר שיראי במוזיאון פתח תקוה. צילומים: מ״ל

אסף רומאנו
יאן ביישובץ במוזיאון רמת גן
״אך השֵׁדים נותרים״, תערוכת יחיד לאמן וההיסטוריון הגרמני יאן ביישובץ, מוצגת בבית קונסטנט של מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית (אוצרת: גילי זיידמן), במסגרת תכנית השהות ״הכנסת אורחים״ של המוזיאון, בתמיכת מכון גתה. הכותרת, שתחתיה מקבץ ביישובץ (Bejšobec) את גוף עבודותיו השלם – Konfliktstoff, מורכבת ממשתי מילים בגרמנית: Konflikt (עימות) ו־Stoff (בד). חיבורן זו לזו מרכיב מילה, שפירושה סיבה או גורם לקונפליקט, כמו בשאלות: מהו הגורם למלחמה? מהי הסיבה לסכסוך?
התערוכה מורכבת מסדרה של עבודות דו־ממדיות וממיצב דגלים – דגלי קונפליקטשטוף – בשלושת צבעי הדגל הסלאבי. האמנות משמשת כשדה טרנספורמטיבי מוגן, המאפשר צלילה לנבכי ההיסטוריה וחקירת אמונות פוליטיות. היא הופכת לכלי אקטיביסטי לחוות את העולם ולתקשר עימו, להעלות השערות ולהצביע על דפוסי התנהגות מיליטנטיים ואזרחיים.

יאן ביישובץ במוזיאון רמת גן. צילומים: מ״ל
אלבום צפון במוזיאון בית השומר
תערוכת החוצות ״אלבום צפון״ תפתח מחר (2.1) במוזיאון בית השומר בכפר גלעדי (אוצרת: דנה אריאלי), ותציג מבט קולקטיבי של 88 צלמות וצלמים ישראלים, לצד חומרים ארכיוניים נדירים. הצפון מוצג בה כמרחב מתוח, שבו נופי מלחמה ונוכחות צבאית שזורים בשגרת חיים יומיומית.
הפרויקט החל באוגוסט 2024 כסדרת פרסומים יומיים ברשת החברתית, והתרחב לתערוכה ולאלבום מודפס – שלושה מרחבי התבוננות משלימים: הדיגיטלי, הפרטי והציבורי. בתערוכה נפגשים צלמים חובבים החיים בצפון לצד יוצרים היסטוריים ועכשוויים מהקאנון הישראלי. העבודות נעות בין צילום תיעודי לצילום אמנותי, ומתייחסות לחיי היומיום בגליל לצד מלחמות לבנון והמלחמה האחרונה שהחלה באוקטובר 2023.

אנה בריק בתערוכת אלבום צפון

גדעון סלע, רוחצים חמת גדר, 1996
ארבעה נכנסו לשכונה במוסררה
״ארבעה נכנסו לשכונה״, תערוכה של חממת האמנים ה־4 למצוינות ע״ש ג׳ק, ג׳וזף ומורטון מנדל, תפתח מחר (2.1) בגלריה מוסררה בירושלים (אוצרים: אבי סבג שרביט ואיילת השחר כהן).
תודעת המקום, שכונת מוסררה, נטועה עמוק בזהות הפדגוגית והיצירתית של בית הספר. העשייה והניסיון, שצברנו בעבודה עם תושבי המקום ועם אוכלוסיות מגוונות, מהווים מצע רעיוני ומעשי לקיום החממה. במשך שמונה חודשי מחקר, חבר כל אחד מהיוצרים.ות – אורית אדר בכר, ציקי אייזנברג, רוסטם באירמוב ושי זילברמן – לשכונה באמצעות שיטוט, צילום ומפגשים עם הקהילה, ומציג חלק מתוך גופי המחקר שנאספו.

רוסטם באירמוב במוסררה
עדי ברנדה בגלריה אינדי
״פועם״, תערוכת יחיד לעדי ברנדה, תפתח הערב (1.1) בגלריה אינדי (אוצרת: קרן זלץ), ובה מספר גופי עבודות שיצר במקביל לאורך זמן, ובהם הוא פועל בפרקטיקות שונות: צילום ישיר, צילום מטופל דיגיטליתֿ, ניכוס דימויים מתוך ארכיונים ופעולות פיזיות וחומריות על דף הצילום עצמו.
המבט מופנה כלפי מעלה – צמרות עצים, עננים וציפורים, שבשבות רוח, מטוסים ועוד. אולי תגובת נגד לתקופה ארוכה שבה השמיים הפכו לזירת מאבק, הופקעו מידינו לצורכי ביטחון ושליטה, וגרמו לעיניים להיות נשואות אליהם בדריכות. כל הסדרות עוסקות בחיים ובהיעדרם – שכבות מסתירות וחושפות, חורים המייצגים את האַיִן, אור חודר לחשכה. הפעימה היא התנועה בין הקיים למחוק, בין הנראה לנסתר. הלב הפועם הוא סימן ראשון לחיים.

עדי ברנדה בגלריה אינדי
עומר הופמן בבית דניאל
״דו יו נו הו יו אר״, תערוכת יחיד לעומר הופמן, תפתח מחר (2.1) בבית דניאל בתל אביב (אוצרת: עירית אביר). בשנת 2024 עבר הופמן לגור עם משפחתו בהולנד, בעיר קטנה במרחק חמש דקות משום מקום, פרט לכביש בין עירוני. הסטודיו שלו בשנה האחרונה הוא צריף עץ, בין זוגות אופניים.
הופמן מזמין לביקור נדיר ואישי בספרי הסקיצה שלו, שיתוף בתהליכי עבודה ויצירה של אמן שנמשכו במשך שנה אחת. ההרהורים האישיים שלו מהדהדים לבטים וייסורים שעוברים על כל מי שמחליף פתאום את סביבת המחייה שלו.

עומר הופמן, דו יו נו הו יו אר
נתיב פנימי במרכז עמיעד
״נתיב פנימי״, תערוכה קבוצתית שנתית של מיזם ״נפשות״, תפתח מחר (2.1) במרכז עמיעד ביפו (אוצרות: ורה גייליס, ורה קוניאשוב, ליליה גויזמן, נטליה נאלטוב, ילנה שניפר, מריה סטארובויטובה). התערוכה מערערת על המוסכמות ומכוונת את המבט האמפתי אל מי שמנווטים בתוך סערות הנפש. היא מזמינה את הצופים והצופות לשיחה כנה על מצבי הנפש – שיחה החורגת מעבר להגדרות רפואיות וחברתיות – ומתנהלת בשפה של האמנות: שפה המחזירה את הממד האנושי של הסבל והופכת למעשה של עזרה עצמית וחמלה משותפת.
כל אמן ואמנית תרמו קול ייחודי וזיקה שונה לנושא בריאות הנפש. לפיכך, היצירות נבחנו דרך מספר נקודות מבט אוצרותיות, שנועדו למצוא את הדרך המשמעותית ביותר בה תוצג העבודה – בין אם כהצהרה אמנותית חזקה ובין אם כהתבוננות אישית על בריאות הנפש.

ליליה גויזמן בבית עמיעד. צילומים: מ״ל

אורנה מרטון

אלה בודנקין







