״בהצלחה, תהנו, אל תמותו״: יש ליבה אבל אין לב

הנה חידה: מה היה סרטו האחרון של הבמאי גור ורבינסקי? ולא – זה לא ״הפרש הבודד״. התשובה הנכונה היא ״מרפא לבריאות״ (A Cure For Wellness), והיא קבורה אי שם בנבכי הערך של ורבינסקי בוויקיפדיה. החידה הזו לא באה לבחון את הקוראים על ידע בסיסי לגבי היוצר, אלא להעלות על פני השטח את דבר היעלמותו מהמפה הקולנועית ההוליוודית. ״מרפא לבריאות״ נוצר ב־2016, אבל סרטו האחרון הטוב באמת של ורבינסקי נוצר אי שם ב־2011 ועסק בזיקית חביבה בשם ״רנגו״.

גור ורבינסקי הוא אחראי ישיר על כמה מהלהיטים הלוהטים של שנות ה־2000, ובפרט על טרילוגיית ״שודדי הקאריביים״ המעולה (הרביעי והחמישי לא נחשבים). אבל מי שהביא לעולם הסינמטי דמות איקונית כמו קפטן ג׳ק ספארו, נעלם בשנים האחרונות מהרדאר, וגם איכשהו תמיד הרגיש כמו פוטנציאל לא ממומש. מפגיז בחסד, אבל לא היוצר שזכה להכרה האופטימלית על גוף היצירה שלו.

עשר שנים אחרי המרפא שלא ריפא, ורבינסקי חוזר לכיסא הבמאי ומגיש הפעם את ״בהצלחה, תהנו, אל תמותו״ – קומדיה מד״בית פרועה, ששמה על המנגל את העידן הטכנולוגי המודרני, המכשור הסלולרי וכמובן, איך לא, חביבת הקהל: הבינה המלאכותית.

בעלילת הסרט אנחנו פוגשים טיפוס תימהוני חסר שם (סם רוקוול), שמגיע לילה אחד לדיינר בלוס אנג׳לס, מכריז קבל עם וסועדים שהוא מהעתיד ומגייס לצידו צוות אקלקטי של טיפוסים רנדומליים למשימה מיוחדת שתקבע את גורל האנושות: ריסונה של מערכת בינה מלאכותית שמאיימת לכלות את המין האנושי ולהפוך אותו לזומבי.

ורבינסקי חזר, כך נראה, כשכוחו עדיין במותנו, כתב פרומפט מפוזר בתוכנת Kling AI – והוציא סרט. וזו אגב שורה שנכתבת לזכותו של הסרט – הוא מודע לעצמו ולפזרנות שלו, וזה הקסם האמיתי שטמון בו

בין המגוייסים זוג נשוי עם בעיות (מייקל פניה וזאזי ביטס); אם חד־הורית בשם סוזן (ג׳ונו טמפל) שבנה נרצח בירי בבית הספר; בחורה מוזרה בשם אינגריד (היילי לו ריצ׳רדסון) עם אלרגיה לוויי־פיי ונטיות אובדניות, ועוד טיפוסים זניחים. המסע הלילי והמטורלל שלהם מתנהל בטיימליין אחיד, כשבין לבין צצים הסיפורים האישיים של הדמויות – כל אחד מהם קשור בצורה כזו או אחרת לקדמה טכנולוגית, מזווית בלתי שגרתית.

לפני שהוא סרט עלילתי, ״בהצלחה, תהנו, אל תמותו״ הוא חתיכת מיש־מש של ז׳אנרים, הומאז׳ים והשראות, בתיבול של טרפת. בתפריט: ״שליחות קטלנית״, ״צעצוע של סיפור״, סרטי אימה וזומבים בפרט וסרטי מסעות בזמן. ורבינסקי חזר, כך נראה, כשכוחו עדיין במותנו, כתב פרומפט מפוזר בתוכנת Kling AI – והוציא סרט. וזו אגב שורה שנכתבת לזכותו של הסרט – הוא מודע לעצמו ולפזרנות שלו, וזה הקסם האמיתי שטמון בו.

כסרט בעל אג׳נדה אנטי־טכנולוגית ומניפסט כנגד בינה מלאכותית, ל״בהצלחה, תהנו, אל תמותו״ יש בטן מלאה על כל החדשנות הטכנולוגית שהופכת בני נוער ואנשים בוגרים לזומבים. אבל בשונה מסרטים אחרים בז׳אנר, הוא לא מסתיר את זה תחת שכבות של דימויים ומטאפורות, והביטוי ״ליטרלי״ מעולם לא היה מובהק כמו במקרה הזה.

התסריט של מת׳יו רובינסון (״דורה והעיר האבודה״), שגם מרגיש כמו פרומפט רנדומלי בצ׳אט ג׳י.פי.טי (בקטע טוב ומודע לעצמו), לא משאיר מקום לפרשנויות כבדות משקל או ניתוחים מרחיקי לכת. הוא שם הכול על השולחן, עם הפנים כלפי מעלה.

במובן מסוים זה יתרון, כי הוא מזמין את הצופה לשבת וליהנות בלי לשבור את הראש למה התכוון המשורר. מצד שני, קצת תעוזה לא הייתה מזיקה פה. דווקא המובן מאליו הוא שהופך את הסרט ממהתלה סאטירית ומתוחכמת (בפוטנציה) לפאן מטומטם, דווקא בתקופה שעלייתן של המכונות קרובה מתמיד.

לא רלוונטי ככלי ביקורתי

בעת כתיבת שורות אלו, גועשות הרשתות החברתיות מסרטון קצר שמציג את טום קרוז ובראד פיט נלחמים בסצנה שלא הייתה ולא נבראה. שורה אחת של פקודה יצרה סרטון שנראה הוליוודי לכל דבר.

הבינות המלאכותיות מתחזקות ומשתפרות, וסרט כמו ״בהצלחה, תהנו, אל תמותו״, שמריץ כמה דאחקות על פרומפטים משובשים, מרגיש לא רלוונטי ככלי ביקורתי – במיוחד בתקופה כזו. וזה פספוס של אפקט אינטלקטואלי, יותר מסתם חתול שמורכב מחתלתולים שפולטים נצנצים ועומד על רגלי סוס. בקיצור: משעשע, אבל לא אפקטיבי.

הפן החלש ביותר של הסרט הוא דווקא הדרמטי. מהלך העלילה מורכב מסיפור שלתוכו נשזרים תתי סיפורים של הדמויות, ולמרות הפוטנציאל הדרמטי הרב, ורבינסקי לא מנצל אותו לטובת פיתוח אמפתי.

כך לדוגמה, הבן של סוזן נרצח בירי בבית הספר – עוד אלמנט שזוכה לביקורת סאטירית שעוברת מעל לראש – והיא מקבלת הצעה לשכפל אותו בגרסה משופרת עם תכונות פרסומיות. אבל לסיפור הזה אין פיתוח של ממש. הוא נעדר אפקט דרמטי חזק ולכן גם לא תמיד מעניין.

יש ליבה אצל ורבינסקי, אבל אין לב. ובלי או עם קשר – קטעי הפלאשבקים הורסים לסרט שצריך להיות מטורלל את הקצב המטורלל שלו. הם מאיטים אותו והופכים אותו לארוך יותר ממה שהיה צריך להיות.

בסך הכול, ״בהצלחה, תהנו, אל תמותו״ הוא סרט ורבינסקי קלאסי. יש בו דמות אקסצנטרית סטייל ג׳ק ספארו או רנגו, הוא תזזיתי ברוב דקותיו ונושא עימו אג׳נדה אקטואלית – אבל מופחתת אימפקט. הבעיות שלו טמונות באלמנטים הבסיסיים של בניית דרמה נכונה (כי אין קומדיה בלי דרמה איכותית), ובקצב וטון אחידים שישמרו את רמות האדרנלין בגוף גבוהות מספיק. יש בו המון דברים חיוביים, אבל חסר בו בעיקר הרגש. חוץ מזה – הוא מהנה, ולא מתים בסופו. זו כבר הצלחה.

---

בהצלחה, תהנו, אל תמותו
בימוי: גור ורבינסקי
134 דקות; ארצות הברית, 2025
3.5 כוכבים