כל מה שחשוב ויפה

מחלת העיצוב

כבר יותר מחמש שנים שאני מלמד עיצוב ובכל פעם בשיעור הראשון השאלה צצה: אז מה זה בעצם עיצוב גרפי. תמיד הייתי מסתבך עם התשובה, עד שהגעתי לתשובה שלסטודנטים קצת קשה איתה, אבל מבחינתי היא מספקת: כל מה שיש בו טקסט. וההסבר? גם את הפליירים של האינסטלטורים, פורצי המנעולים ומדבירי המזיקים שדוחפים לנו לתיבת הדואר מישהו עיצב. יותר מכך, כל אחד שפותח תוכנת עיבוד תמלילים הוא מעצב בפונטציה – הוא בוחר פונט, גודל, ישור, מיקום על הדף, צבע ועוד ועוד (וגם בחירה בברירות המחדל היא בחירה, או כמו שמרצה שלי אמרה לי פעם, שגם לקרוא לציור בשם untitled זה לא אומר שלציור אין שם, אבל זה כבר סיפור אחר).
וכשהסטודנטים לא מבינים בהמשך הדרך איך אני רואה את הרווחים הכפולים, המקפים העליונים, ההבדלים בריווח בין השורות, ההטייה הלא הגיונית של האותיות, ועוד ועוד, אני נזכר שגם אני פעם לא הבנתי איך המרצים שלי רואים את אותם הדברים בדיוק, שלא לומר יודעים להבחין בין פונטים ואף לזכור את השמות שלהם.

זה השלב שבו אני מבין שנדבקתי במחלה, לטוב ולרע. מעצבנים אותי תפריטים שיש בהם ריווחים לא ברורים (שלא לדבר על טעויות כתיב), כתבות שלא עברו הגהה כמו שצריך ושיש בהן רווחים כפולים, אתרים שהטקסט בהם לא קריא בעליל, עטיפות לספרים שהדבר האחרון שהן עושות זה לעורר חשק לקרוא את הספר, ועוד ועוד. מצד שני, אני יכול להתלהב משלט הכוונה בשדה תעופה שאני בכלל לא מבין את השפה בה הוא נכתב, ולצלם חיצים ואותיות ברחבי העיר רק כי הם מצאו חן בעיני, וזה מבלי להזכיר כמובן את כל הדברים שעולים הרבה יותר מדי כסף ושאני רוצה לקנות אותם רק כי הם מעוצבים.
ולמה נזכרתי בכל הסיפור הזה? כי קראתי את הפוסט המעולה ב-noisy decent graphic, בלוג של מעצב גרפי שגר בלונדון, שמתאר במילים שלו את המחלה ומביא דוגמאות שרק מי שמזדהה עימו יכול להבין על מה הוא מדבר. זה כתוב שם בצורה כל כך מדויקת, שאם גם אצלכם מופיעים תסמינים דומים, תדעו שאתם לא לבד.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

7 תגובות על הכתבה

  1. יעל

    התשובה שלך נותנת מענה (חלקי?) לשאלה מהי טיפוגרפיה, אבל על "עיצוב גרפי מהו" ניתן להסתכל כ"פתרון בעיות". תפקידו של המעצב, להעביר "בעיה" (לאו דווקא במובן השלילי, אולי סוגיה היא מילה מתאימה יותר) את מסלול גיבוש הקונספט, סקיצות, פתרון נבחר עד לשלב המוצר המוגמר. המעצב (גרפי, מוצר וכו') מתרגם בעיה לשלב הפתרון. אני סבורה שהנ"ל מתאים גם לסוגיות טיפוגרפיות.

  2. שולמית

    למשל שלטים שמכילים סמלים. האם גם לסמלים אתה קורא טקסט? וציורי קומיקס וכדו

    כל טוב
    שולמית'

  3. יובל

    יעל, יש משהו במה שאת אומרת, אבל אני עדיין אשאר עם התשובה שלי ברשותך, אולי בגלל בסיבה שבלי טיפוגרפיה אי אפשר להיות באמת מעצב טוב. ולשולמית – מבחינה מסוימת גם סמלים הם טקסט אבל מסוג אחר. קומיקס זה כבר עולם אחר שיש בו גם כוונות אחרות

  4. ערן

    הבחור הלונדוני כותב אפילו על יותר ממחלה אחת,

    המחלה השנייה שהוא כותב עליה היא האיסוף האובססיבי. מעניין לבדוק למה מעצבים אוגרים כפייתים ?, מהרגע שגילית עיצוב , אתה מצלם, אוסף ומקטלג , כמו מזכרות שינחמו אותך שיש עדיין אנשים שמעצבים טוב בעולם..

    המחלה השלישית שמצאתי אצלו בפוסט, זה התשוקה למקצוע, מעצבים מרגישים מבורכים כי הם רואים בעבודתם לא רק מקצוע אלא גם תחביב, החדווה ליצור, לכתוב על זה ולהתפרנס מזה ממלאת ומספקת

    מעניין איך מרגישים אנשים בריאים ?

  5. יובל

    אני לא בטוח שהן מיוחדות למעצבים. האיסוף והאגירה הוא יותר עניין של אופי ואני מכיר לא מעט אנשים עם אוסף שקיות נילון מהסופר ופלסטיקים למטבח שלא היו מביישים גדוד שלם.
    לגבי התשוקה והחדווה – הבעייה היא כרגיל הפער ביניהן לבין העבודה היומיומית, ומה כל אחד עושה בשביל לגשר על הפער. כך או כך הבחנה יפה של עוד מחלות…

  6. eli7

    תמיד טענתי שלמעצב יש משקפיים מיוחדים שהם חלק בלתי נפרד מהגוף שלו. הוא לא יכול להפרד מהם וכל דבר הכי קטן והכי פשוט, שניצפה על ידו – עובר סריקה. המעצב אינו יודע כיצד נראה העולם ללא המשקפיים הללו, הוא אינו מסוגל לראות דבר בלעדיהם, הם איתו לנצח לטוב ולרע.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden