כל מה שחשוב ויפה

לונדון 2007

DSC01350.JPG

 

לונדון פשוט מהממת, במיוחד בתקופה הזו של השנה, כשכל חלונות הראווה כל כך יפים בגלל חד המולד הקרב. אני חושב שזו הייתה אחת הפעילויות העיקריות שלי שם, לצלם את חלונות הראווה (מי שרוצה לראות את כל הקולקצייה מוזמן לבחון את הפליקר שלי). זה אפילו לא מפריע לי שהיא כל יקרה כי המחירים שם כל כך יקרים בצורה מגוחכת שזה אפילו לא מתסכל, כי זה בדרך כלל לא מתקרב בכלל למשהו שנראה לי הגיוני לשלם עליו. כשכרטיס לסרט עולה 12.5 פאונד (100 שקל) זה רק רמז לשאר המחירים.

DSC01346.JPG

אבל לא רק חלונות ראווה ראיתי בלונדון, אלא גם הרבה אמנות. לא שהמוזיאונים שם זולים אבל על זה אני לא מוכן לוותר. הייתי במיליון גלריות ומוזיאונים בכל גודל אפשרי, שעל חלקן תוכלו לקרוא בגליון הקרוב של שמנת. שתי תערוכות אהבתי במיוחד. האחת – Painting of Modern Life שמוצגת ב-Hayward Galery. התערוכה מציגה ציורים שנוצרו החל משנות ה-60 המבוססים כולם על צילומים, ובודקת מה קורה במעבר בין שני המדיומים.

התערוכה השנייה היא שיבולת, לא בדיוק תערוכה אלא מיצב של האמנית הקולומביאנית Doris Salcedo שמוצג באולם הכניסה של הטייט מודרן, ללא ספק אחד המוזיאונים שאני הכי אוהב (על המגלשות שהיו שם בשנה שעברה כתבתי כאן). Salcedo יצרה שבר לאורך כל אולם הכניסה, במה שנדמה כתוצאה של רעידת אדמה או של בנייה באיכות לא טובה. השם שיבולת נלקח מהסיפור המקראי בו אם הצלחתם להגות את המילה באופן הרצוי הוכחתם שאתם שייכים לגזע הנכון.

מצד אחד הדבר הזה הוא הכי לא תערוכה שיש, ממש נראה כמו טעות שאם לא נזהר ניפול ואיפה פה השלטים של השיפוצים. אבל דווקא בגלל זה יש במיצב הזה משהו כל כך חזק וכל כך מרגש שמצליח בדרך כל כך אלגנטית להגיד לא מעט דברים חכמים, להעלות כל מיני שאלות ומחשבות: ההסטה של המבט על כל האולם העצום הזה דווקא לרצפה, המקום האחרון בדרך כלל שמבחינים בו במוזיאון לאמנות. הפיכת הכניסה לאחד המוזיאונים הגדולים בעולם למשהו רעוע, משהו שחותר תחת היסודות שלו. המונומנטליות של החלל הזה שפתאום מתגלה עד כמה הוא יכול להיות שביר. ועוד הרבה מחשבות שליוו אותי עוד הרבה אחר שעזבתי את המוזיאון (ואם כבר אתם שם אל תחמיצו את תערוכת הפיסול הגדולה של Louise Bourgeois שגם היא מצליחה לרדוף אותך הרבה אחרי שעזבת אותה).

*כוכבית מייצגת שדות חובה

6 תגובות על הכתבה

  1. legi

    אני אוהבת את נקודת המבט, זו הייתה טעימה קטנה מדי..

  2. רוני

    אני תוהה לפעמים איך מרגישים כשלא יודעים מה הכי רוצים לעשות. בכל מצב ובכל תנאי, תמיד היתה לי אותה תשובה.

  3. אילנה

    ברור שיודעת. מלאן דברים. הייתי שואלת אחרת:
    אם יכולת לבחור 5 דברים לעשות מחר, במה היית בוחר/ת? זו סוגייה הרבה יותר מורכבת ודורשת מחשבה.
    לי ברור שאחת הבחירות תהיה להקדיש זמן ולהתמודד עם ה…(מי שסקרן, שיעבור לבלוג שלי 🙂

  4. רוני

    חזרתי להגיד תודה על הפוסט הזה. רעידת האדמה בטייט לא יוצאת לי מהראש. עבודה אפקטיבית וחכמה.

  5. ססיליה

    מקורות יודעי דבר דיווחו שהכתבה שהעלית כאן על יואט זכתה לתשבוחות ולתגובות נלהבות רבות.

    לעורכת שלך יש אוצר ביד!

    תמשיך לכתוב, לטובת אניני הטעם שבין קוראי שמנת.

  6. יובל

    legi – תודה על התגובה
    רוני – בהתחלה לא הבנתי אבל האם אני מבין נכון שהתושבה שלך היא לכתוב. ואוו. ולגבי מה שתמיד תהית – את מוזמנת להציץ בפוסט הבא שלי
    http://www.notes.co.il/saar/39405.asp
    ובהזדמנות זו תודה גם על התגובה שלך, השיבולת הזו שהיא הכי לא שיבולת בשדה באמת יכולה להתקע בראש ולא לצאת
    אילנה – 5 דברים נראה לי אמנם מסובך לא פחות אבל זה כבר סוג של משא ומתן עם עצמך שבסופו של דבר נראה לי שיותר קל לנהל
    ולססיליה – חן חן על המחמאות

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden