האיורים המקסימים של רות גווילי

 

בשמה של רות גווילי נתקלתי לראשונה כשראיתי בשבוע הספר לפני שנה וחצי את העטיפה של שחיטה שחורה, ספרו של שחר מגן. זו הייתה אחת הפעמים בהן קניתי ספר קודם כל בגלל העטיפה, ועל החוויה ההיא כתבתי כאן. מאז כבר הספקתי להבחין באיורים שלה בלא מעט מקומות, ולמדתי לזהות את הקו האיורי שלה שאפשר להגיד שהתאהבתי בו ממבט ראשון.

לפני כשלושה שבועות פגשתי את גווילי כדי לראיין אותה לפורטפוליו, המדור שאני כותב בשמנת, שפורסם בגיליון האחרון שיצא השבוע. הייתי מאד סקרן לפני הפגישה, לא היה לי מושג את מי אני הולך לפגוש, יש לה מין שם שקצת קשה לדעת לאיזה גיל הוא שייך. לשמחתי לא התאכזבתי. לפעמים העובדה שאתה אוהב את היצירות של מישהו לא אומר בהכרח שתאהב אותו בתור בן אדם, אבל זה לא היה המצב במקרה זה. מי שמעוניין יכול לקרוא את מה שהיה לגווילי להגיד (בגודל שאפשר גם לקרוא) מוזמן להציץ בפליקר שלי, העמוד הראשון כאן והעמוד השני כאן. כמו כן מומלץ לשוטט באתר של גווילי ולגלות עוד הרבה ממתקים נוספים.