כל מה שחשוב ויפה

המיתוג של וודי אלן

ככה במקרה יצאו לי כמה פוסטים ברציפות על קולנוע. אז הנה עוד אחד, ועוד ביום בו הוכרז שבופור יהיה מועמד לאוסקר בקטגורית הסרט הזר (ופתאום נזכרתי שגם על  כתבתי באופן דומה לפוסט הקודם שעסק בסרט כפרה, על ההבדלים בין הפוסטר של הסרט לבין עטיפת הספר עליו הסרט מבוסס).

אבל נחזור לוודי אלן. Cristian KIT Paul, מעצב גרפי רומני שעוסק במיתוג כתב באחד הפוסטים האחרונים בבלוג שלו על המיתוג של וודי אלן (ומשם גם כל הדוגמאות). על פניו נשמע קצת הזוי, מה לוודי אלן ולמיתוג, אבל KIT Paul מראה איך ההחלטות שלוקח אלן לגבי האופן בו סרטיו מתחילים הן גם סוג של מיתוג, על ידי כך שהן גורמות לצופי הסרטים שלו להרגיש בסביבה מוכרת כבר מהרגע הראשון. זה הולך ככה: מוזיקת ג'אז (או מוזיקה קלאסית), מסך שחור, כותרות לבנות בפונט EF Windsor Elongated.

לגבי המוזיקה נדמה שהבחירה ברורה, וודי אלן הוא גם נגן ג'אז ולכן הבחירה של המוזיקה מן הסתם קלה לו יותר. אבל מאיפה הגיע הפונט? הנה סיפור מעניין (גם אם קצת מסורבל). באחת התגובות לפוסט של KIT Paul הגיב קורא בשם Randy J. Hunt שסיפר, שהוא לומד אצל המעצב Ed Benguiat שסיפר באחד השיעורים שבזמנו הוא היה אוכל ארוחת בוקר באותו דיינר שוודי אלן היה אוכל בו (מקווה שהצלחתם לעקוב מי אכל איפה). בוקר אחד הוא הוצג בפני אלן כמי שעוסק בדפוס ובתגובה אלן בקש ממנו שימליץ לו על פונט טוב. Benguiat שבאותו הזמן חיבב במיוחד את הפונט Windsor המליץ לו עליו, ומאז, יותר משלושים שנה אחרי, אלן עדין משתמש באותו הפונט.

תגובות נוספות בבלוג מציעות הסברים נוספים להתמדה בשימוש בפונט כמו שיקולי תקציב, מחווה לברגמן ועוד. כך או כך משעשע בעיני לחשוב על ה"מיתוג" של וודי אלן, אבל כבר מזמן הבנתי שהוא יודע דבר או שניים על העולם בו אנו חיים.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

7 תגובות על הכתבה

  1. יעל גגלר

    היה מעניין לדעת באיזה פונט הוא עשה שימוש ב'נקודת מפגש', שלא היה 'וודי אלן' טיפוסי, ושאלן עצמו גם לא שיחק בו. ניסיתי לבדוק את הטריילר ביוטיוב; עצרתי את הטקסט אבל אני לא בטוחה. [הם היו מאוד דומים, אבל לא נראה לי שממש אותו דבר (שוכנעתי בגלל ה-e)]

  2. יובל

    לפי הפוסט המקורי שבלינק גם שם השתמש אלן באותו הפונט

  3. דפנה לוי

    לא ברור מה קרה לוודי אלן ב"נקודת מפגש" – הסרט המשונה והמיותר שלו, שצולם בלונדון (לבנה ויוקרתית, ללא שחורים, פקיסטנים, הודים, ערבים ויהודים) ונעשה כאילו על פי טעמו של הקהל ההוליוודי הכי שמרני ופסבדו-מתוחכם.

    ולעניין הפונטים – הם כמו חיוך מוכר של חבר קרוב. שהרי כל סרט של וודי אלן הוא (בדרך כלל) מעין המשך לשיחה ארוכה שהתחילה לפני שנים רבות.

  4. יובל

    לא משיאיו הקולנועיים אבל כמו שאמרת יפה, גם הוא היה כמו חיוך מוכר של חבר קרוב. אהבתי את המטאפורה של השיחה הארוכה. אני ממש זוכר את שהלכתי בכתה ו' או ז' לימי הרדיו שהוצג בלב, ולפשעים ועבירות קלות בכתה י"א בקולנוע טיילת ועוד ועוד

  5. יעל גגלר

    אני דווקא חשבתי שב'נקודת מפגש', הערבים, ההודים, השחורים, הפקיסטנים וכיוצא בהם נכחו יותר משהם נכחו בכל סרט אחר שלו…
    מתוך הניקיון הלונדוני-אריסטוקרטי הזה שתארת, לרגע אי-אפשר היה לשכוח שמדובר בחוד של פירמידה שממש לא משתלם ליפול ממנו אל תחתיתה. אולי סרט משונה, אבל מיותר? – מיותר זו מילה קשה…

  6. לגי

    יובל, בקשה שאינה קשורה לפוסט

    אתה מביא לא פעם תכנים מעניינים מבלוגים בהם אתה מבקר

    אפשר להזמין פוסט המפנה לבלוגים שונים?

  7. יובל

    באופן עקרוני כן, העניין הוא שאני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל כי יש כל כך הרבה מקורות שמפנים לכל כך הרבה בלוגים, אבל אני מבטיח לעשות מאמץ ולפרסם משהו כזה בזמן הקרוב

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden