כל מה שחשוב ויפה

מי רוצה להיות אסתר זנדברג של עולם העיצוב

הרשימה הזו נכתבת בעקבות שתי הרשימות של ענת שטיין (1, 2) שעוסקות במושג הביקורת ובתפקיד המבקר. ענת היא לא הראשונה, ובטח שלא האחרונה, שמתעסקת בנושא הזה, שחוזר ועולה מדי פעם. מי יכול לבקר, מה התפקיד שלו וכן הלאה. החידוש בדברים שלה הוא שהפעם התהיות הן סביב ביקורת ועיצוב ולא ביקורת ואמנות / ספרות / מוסיקה וכד'.
כותרת הרשימה האחרונה של ענת היא "דרוש/ה מבקר/ת עיצוב!". השורה הראשונה היא "אף מילת ביקורת מקצועית לא נכתבה לאחרונה בארץ". מה שחסר לענת היא כתיבה ביקורתית על עיצוב, שתאתגר את המעצבים, שתרענן את הביצה העיצובית, שתהפוך את הקהל לשותף בדיון, שתקשר בין המעצב לחברה. את הרשימה מסיימת ענת בקריאה "אני מחכה בקוצר רוח לאסתר זנדברג של עולם העיצוב".

יש לי הרבה מה להגיד על הרשימה הזו, אבל אני אתחיל דווקא מלהסביר את המקום שבו אני נמצא. בחצי השנה האחרונה אני כותב על עיצוב בגלריה. אני בכוונה משתמש כרגע במונח כותב כי הוא כולל בתוכו שני כובעים: האחד של מי שאמור לסקר את התחום, והשני של מי שאמור לבקר אותו. בניגוד לתחומים אחרים בגלריה שבהם יש הפרדה בין שני הכובעים, בין מי שמבקר לבין מי שמסקר (כמו לדוגמא דנה גילרמן / סמדר שפי, נירית אנדרמן / אורי קליין, מיכל פלטי / דניאל רוגוב וכן הלאה), בגלריה אני אמור גם לסקר וגם לבקר.
כך, אני מוצא את עצמי לפעמים בסיטואציות מעט בעייתיות כי אני צריך להחליט איזה כובע אני חובש היום. יש מקרים ברורים יותר – בתערוכות למשל מצפים ממני להגיד את דעתי. אבל יש לא מעט מקרים שבהם דרך השאלות שאני שואל בראיון, או דרך משפט פתיחה כזה או אחר, אני אמור להבהיר מה אני חושב על נושא הכתבה.

כשהתחלתי לכתוב על עיצוב בגלריה הרגשתי שאני מתפרץ לדלת פתוחה. הנוכחות של כתיבה על עיצוב בעיתון לא הייתה גדולה במיוחד ומי שקצת עוקב ודאי ששם לב למה שקורה שם בשלושת החודשים האחרונים. ולא, אני לא לוקח את הקרדיט רק לעצמי. הגיעה עורכת חדשה שהחליטה שצריך לתת לעיצוב יותר מקום ושאני צריך לכתוב הרבה יותר.
במקביל, הסתכלתי מסביבי מה קורה, מי הם ההקולגות שלי, על מה הם כותבים, ובאיזו תדירות. אין לי שום כוונה לזלזל או להמעיט בכבודם, אבל אני חושב שיש הבחנה בין מי שכותב פעם בחודש או בשבועיים, לבין מי שכתבות וביקורות שלו מתפרסמות לפעמים כל יום, ולהבחין גם בין כתיבה מגזינית לבין כתיבה בעיתונות יומית. ושוב, זה לא מה יותר טוב או מי יותר מוצלח או מה יותר מכובד. ממש לא. זה פשוט שני דברים שונים.
לפיכך, היתרון שלי הוא גם הבעייה – אין לי מתחרים (ושוב, לא ברמת הכתיבה כי אם בתדירות). העיתונים היומיים האחרים אינם מסקרים את התחום כמו שמסקרים אותו בגלריה, ולא משנה כרגע מה הסיבה. המצב שקיים כרגע באופן הכי פרקטי, הוא שהמקום היחיד שכותבים עליו באופן מסודר על עיצוב הוא בעיתון הארץ, ומכיוון שמי שאמור לעשות את זה זה אני, יש לי לכאורה המון כח ביד. עכשיו רק צריך להחליט מה עושים איתו.
כשקורים כל כך הרבה דברים גם בארץ וגם העולם, גם אני באופן טבעי ניגש יותר למה שמעניין אותי ולמה שאני חושב שראוי לכתוב עליו. ואני, לטוב ולרע, חושב שלפני שמתחילים לספר מה לא בסדר, רוצה לספר על מה שכן, על מעצבים ישראלים שזוכים בפרסים, על תערוכות שמתקיימות בארץ ובחו"ל, על סטודיואים חדשים שנפתחו ועוד. רק אחר כך, אחרי שתהיה נוכחות קבועה לאורך זמן לתחום העיצוב בעיתון, אני חושב שאפשר לעבור הלאה. אני לא חושב שאפשר ביום אחד פתאום להתחיל לכתוב בעיתון על תיאוריות של עיצוב.

ועוד מילה על מה שענת כתבה. אין לי כוונה לעבור סעיף סעיף ולהתנצח, אבל להגיד שאף מילת ביקורת מקצועית לא נכתבה לאחרונה בארץ, זה קצת יומרני (ולהוסיף משפט כמו ואם פספסתי משהו, זה המקום לקשר וליידע, זה לא מוריד מהאחריות). אני לא אתחיל לפרט פה על מי כתבתי ביקורת לא טובה כי אני לא חושב שזה המקום, ואני גם לא רוצה להפוך את הרשימה הזו לויכוח פרטי ביני ובין ענת. מי שבכל זאת מעוניין מוזמן לבדוק בארכיון או לבקש ממני דוגמאות לביקורות שליליות במייל. בתור מי שקורא באדיקות את אסתר זנדברג, אני חושב שבתור התחלה אני אסתפק בסיקור שוטף של התחום, ולא רק בעיתון הארץ. רק אחר כך אתהה אם אני רוצה להיות אסתר זנדברג של עולם העיצוב. בינתיים אני מספתק בלהיות יובל סער.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

13 תגובות על הכתבה

  1. משה

    זאת לא השאלה. השאלה היא מי רוצה להיות האסתר שחמורוב של עולם העיצוב

  2. ריקי כהן

    הקוראים יכולים לבקר בעצמם גם בתוך סקירה שוטפת או מגזינית, קצת קרדיט מצד ענת. מאוד אוהבת את הארון הירוק בכתבה של היום, מעורר דמיון.
    לא מזמן חיפשתי רהיט מסוים, גיליתי שזה הכי טרנדי מצד משווקי רהיטים – בין בהרצליה פיתוח ובין ברחוב הרצל לומר מיד על הסחורה שלהם: "פה זה לא איקאה!" יעני, ייחודי.
    ד"ש לליסה.

  3. אסתי

    והיא נעוצה בשינויים שעוברים על העיתונות בשנים האחרונות.
    עיצוב (סליחה דיזיין) נהיה אחד מה"אישו'ס, החשובים כי הוא מסמל כסף ומעמד ולכן כדאי לעשות הרבה כתבות בנושא. עד כאן לכאורה שלא לשמה בא לשמה וכו'. אממה, הצורך ברייטינג ובמשהו קליל שעובר ליד האוזן גובר על כל צורך בביקורת מסודרת ובדיקת דברים לעומק ואז הדרישה (בדרך כלל מצד העורכים שמבינים טוב יותר מכולנו את נפש קהלם) היא להביא הרבה אינפורמציה והרבה צילומים צבעוניים והרבה רייטינג
    וזה כמובן מוביל לכתבות שטחיות בלי שלכותבים יש איזו אג'נדה ברורה ומביא בעקבותיו עוד ועוד כותבים (בשתי לירות) שיוכלו לסקר עוד איזו פתיחה ועוד איזה אירוע סלבריטאי תרבות וכל זה תחת הכותרת "תרבות"

    ועל שלטון היחצנים עוד לא דיברנו.
    בקיצור…

  4. יוסי מטלון

    מגאזינים, ירחונים, שבועונים ועיתונים כותבים, מדווחים ומבקרים באופן ידידותי אודות אדריכלות ועיצוב פנים. הפופולריות לכתיבה מסוג זה גדלה והופכת למשהו אופנתי. זה מתחיל לעניין לא רק את אלו שיש להם ספריה בשרותים. חבל שזה רק עניין של אופנה ולא ביקורת עקבית אמיתית, עמוקה, בונה ומשפרת, שלילית וחיובית כשצריך באמת. חבל שהביקורת שטחית ומחטיאה את המטרה, חבל שהביקורת רדודה ונוגעת לרוב באספקטים רכילותיים בלבד. טוב מאוד שיש מודעות לנושא כביר זה, שהוא לא רק בחירת צבע האסלה או גוון האריח שבמטבח.

    http://www.notes.co.il/yossi/17337.asp

  5. הדס

    פשוט אין זמן… אבל קודם כל שמחתי לשמוע שאתה כותב שם על עיצוב באופן קבוע – בהחלט סיבה לפקוד שוב את "הארץ".

    הערה אישית, על המושג "האסתר זנדברג של עולם העיצוב": בעיניי זנדברג מייצגת כתיבה שבה מושא הסיקור הופך לסתם עוד הזדמנות לדחוף לפרצוף תיזות מסוימות. ולא שהתיזות שהיא מצדדת בהן אינן נכונות או מעניינות – הכל בסדר, אבל כשאפשר לדעת מראש מה ייכתב על עניין מסוים בלי לקורא אפילו את הכותרת – משהו כאן לא בסדר.

    אני שמחה שהחלטת להיות יובל סער. נשמע לי מרענן.

  6. כנרת

    אני חושבת שהשאלה ששאלת את עצמך בעקבות הדברים של ענת היא חשובה מאוד – עניין של תפיסת תפקיד (וסליחה על היועצת הארגונית שמתפרצת לי מדי פעם).

    לכאורה חיוני וקל להפריד בין סיקור וביקורת. זה עושה את הדברים פשוטים יותר עבור הכותב ועבור הקורא. זה ברור.

    אני לא מאמינה בהפרדה הזאת.
    בכרוניקות של סרטים, למשל, החלוקה ברורה: יש תקצירון אינפורמטיבי ואובייקטיבי ושורה מודגשת של הביקורת. מי שכותב את התקצירים חולם – ולרוב גם מגשים – לעבור לשורה המודגשת, כלומר לעבור מסיקור לביקורת. אבל כרוניקאי אינטליגנטי מצליח להביע את דעתו בחצי פסקה שמוקצית לו.

    אני חושבת שיש לך פלטפורמה מושלמת לשלב בין השניים, לסקר ולבקר, תמיד ובו זמנית. בפלטפורמה, אני מתכוונת הן מבחינת המקום שבו אתה כותב, שמאפשר לרוב רוחב יריעה והעמקה, והן מבחינת היכולות והרקע שלך.

    עולה לי בראש הדוגמה של המדור רב ההשפעה של יובל נתן, בידיעות תקשורת, יותר מעשור אחורנית. הוא כתב ביקורת טלויזיה, זה היה המנדט שלו, אבל בזכות הידע העצום שצבר בקריאה וצפיה הוא הרחיב את היריעה וסיפר על מה שחשוב בעיניו לסקר – לסמן טרנדים בעולם, לעדכן מה מתחדש.
    כלומר – הסיקור שלו היה לא פחות ביקורתי.

    במקרה שלך, זה כאילו הפוך – המנדט הראשוני שלך הוא לסקר, ואולי אז להוסיף ביקורת, כשזה מתאים. אבל חוץ מאייטמים קטנים על פרסים חשובים ופתיחות של גלריות רלוונטיות, בכל הרחבה הייתי רוצה גם לשמוע את דעתך. אתה אוהב את הספר שהוציא זה וזה? אתה יכול לראיין אותו עם כל הכבוד הראוי גם אם אתה לא אוהב את הספר, אם אתה מציין את זה ומסביר למה. אם זה ברור לך למה אתה בכל זאת כותב על משהו למרות שלדעתך הוא לא טוב וזה ברור לקורא, אין שום בעיה בעיני עם הערבוב הזה. הוא בלתי נמנע, הוא מאפשר הרחבת אופקים וכשכותבים (או בראיון – שואלים) בגלוי – כן אהבתי, לא אהבתי, למה בחרת כך או אחרת – אני חושבת שהכתב עושה את תפקידו כראוי.

    הלוואי שעוד אנשים במקצוע היו שואלים שאלות כאלה יותר, ושאפשר היה לקיים עליהן דיון גם במערכת. זה ביסודו של המקצוע.

  7. ענת

    יובל, אני רוצה להודות לך ששהמשכת את הדיון, חשוב לי שהדיון ימשיך, וחשוב עוד יותר שימשיך על ידי כותב כמוך, ללא ספק האדם שכותב בימים אלו הכי הרבה על עיצוב בארץ, אני שמחה שגם לך היה חשוב מאוד להמשיך את הדיון ולתרום את האמירה שלך לעניין.

    האמת שדי ציפיתי לכך שהדיון יסוב בעצם סביב הפירוש של המילה ביקורת, אז יצאה לי תשובה ארוכה, והמשכתי אותה כאן ברשומה:
    http://www.notes.co.il/anats/48268.asp

    להשתמע אצלי או אצלך…

  8. שולמית

    שלום יובל. האם אתה יכול לקשר לרשימותיך בגלריה
    כל טוב
    שולמית

  9. חגית פלג-רותם

    צודקת ענת בהתייחסה לביקורת כפידבק נחוץ, התורם לשיח התרבותי והיצירתי בכול תחום. ואולם הוויכוח הסמנטי על עצם המושג "ביקורת" עולה כבר בתגובתו של יובל, המציין שככותב הוא משמש גם כמבקר.
    גם אני כותבת על עיצוב (וכן על אמנות, במדור התרבות של גלובס http://globes.co.il/news/article.aspx?did=1000385104&fid=3317). את החלק הביקורתי שמתחייב מתפקידי אני רואה כמכשיר לסינון חומרים וכבמה להבעת דעה. לא ביקורת, מלומדת ככל שתהיה, אלא חוויה ופתיחת קצוות לדיון. דעתנות היא ביקורת מתוך הכרות עם התחום, נסיון ושכל ישר, אך לא זו הביקורת שתציג את הקישור לסארטר וללקן.
    את זו אני משאירה לאנשי האקדמיה, הפרקטיקה והפילוסופיה של המקצוע – בתקווה שאלה ימצאו בבוא העת גם אכסניה מזמינה וחמימה בין דפי עיתונים. בינתיים אני מסתפקת ב"הצפת" העיצוב אל דפי העיתון ככל שניתן, ובהגדלת המודעות הציבורית לעיצוב, לתרומתו לאיכות החיים, לחשיבותו העסקית והשימושית, לא רק האסתטית והאופנתית.

    אגב: כמו יובל סער, גם אסתר זנדברג מופקדת בגלריה הן על סיקור והן על ביקורת בתחומה – אדריכלות. שלא כמו יובל, היא יושבת על המשבצת הזו שנים רבות, ובמהלכן הקציעה את שרביט הביקורת, שירטטה את גבולות תחום שיפוטה, והפכה לקול בודד בעיתונות המעלה נושאים אלה לעיני הציבור. עבודתה ברוכה וחשובה גם בשל ההשפעה הרבה של האדריכלות על חיינו, תבנית נופנו ותרבותנו. הביקורת שלה חסרת פניות ומשוללת אינטרסים, וביקורת כזו אני מאחלת לתחום העיצוב, שיזכה להפוך למכריע ו"טעון ביקורת" לא פחות.

  10. אסתי

    כמי שעוקבת אחרי כתבותיך, אני חייבת להגיד שאת היחידות שאין פעם בה אני קוראת את דבריך שאני לא או לומדת משהו חדש או מתקילה את עצמי ואת דעותי או מחשבותי בתחום או מגדירה לעצמי טוב יותר את מה שחשתי לגבי דברים ולא ידעתי לקרוא להם בשם.

    ולא מדברת כמובן על העידכונים שאת מביאה לגבי מה קורה בתחום בעולם.

    הנאה גדולה.

  11. אסתי

    וזו גם ההזדמנות להגיד ליובל
    מאוד כייף לראות איך מכתבה לכתבה מתפתחת אצלך יחודיות ואמירה
    ובעיקר ניתן להרגיש באהבה שלך לתחום ובהתלהבות.

    נסיעה נפלאה וחזור אלינו עם עדכונים במטותא
    אתם כולכם לא מפסיקים לנסוע ורק אני נשארת אסירת ציון, מקסימום נוסעת לשדרות )-:

  12. זיו

    בתור מי שעוקב אחר גלריה באדיקות אתה בהחלט כותב ביקורת רציניות. אפשר להעניק ביקורות עגולות ומלאות ולא רק לפסול או לקטול כדי שזה יחשב "רציני". למשל, עשית עבודה מאוד מקיפה ומרשימה עם תערוכות הבוגרים. ואגב, אני בכלל לא בטוח שיש צורך ב"אסתר זנדברג" לעולם העיצוב… היא כותבת לא פחות ביקורת סוציולוגית מאשר אדריכלית, והעיצוב (גם אם מדובר בתעשייתי "קלאסי"), ובכן, נמצא במקום קצת אחר. פשוט המשך לכבד את הכוח שיש בידך, לאהוב עיצוב ולהיות כנה.

  13. יובל

    ואגב, פוסט המשך מתוכנן כבר הרבה זמן אבל לא הגעתי לזה עדין
    מקווה שממש בקרוב

    ושוב תודה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden