כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

השם של העולם

על העטיפה: חורף / דניאל ליינינגר, 2009 Daniel Leininger

לא מזמן יצא לאור בהוצאת בבל הספר השם של העולם מאת דניס ג'ונסון (גילוי נאות: את העטיפה לספר אני עיצבתי). הספר מספר על מייקל ריד, כותב נאומים ויועץ פוליטי, שמאז נהרגו אשתו ובתו היחידה בתאונת דרכים, מנסה למצוא מפלט במשרה אקדמית באוניברסיטה קטנה וקפואה. בהדרגה, הוא ממיר את האבל בחיים של השלמה שקטה, בדידות ומה שהוא מכנה בתולים שניים. האנשים שהוא פוגש, נושאים גם הם את ייאושם הקיומי, כל אחד בדרכו (זה מגב הספר).

פסקה אחת בספר (עמ' 98) תפסה אותי במיוחד:

"למעט העובדה שביליתי יומיים בעיר, וכמו תמיד גיליתי בהשתאות עד כמה ניו יורק יפה ומטונפת. האור האפור אינו אלא שיר. כמוהו ציורי הגרפיטי לאורך מסילת האמטרק: פסי הרכבת יוצאים מפן סטיישן צפונה ועוברים מתחת לרחובות, כמעט כמו במנהרה, חולפים על פני ציורי הלוגו של כנופיות ושל יחידים, אמני פגע וברח מזדמנים שמנצלים את כתמי אור השמש הנופלים על המרווחים הקצרים שבין הגשרים, ושמותיהם השמנים מגיחים כבלונים אל קדמת היצירות המשונות שלהם, צצים ונעלמים לסירוגין ברצועות אור וצל מתחלפות בחטף. את אותיות האלף בית שלנו הם הופכים לאידיאוגאמות נוכריות, נבערות, חצופות ובוטות, ואף עליזות; ספירלות, ברקים, כוכבים פלאיים מתפוצצים לכל עבר. והבנתי שהדרישה הראשונה שלי מיצירת אמנות היא שהאג'נדה שלה – האם זו המילה שחיפשתי? – לא תכלול אותי. לא הייתי רוצה שמטרותיה יסולפו בניסיון למצוא חן בעיני, מתוך מודעות כלשהי לקיומי." (מאנגלית: חני גלעד)

אני זוכר שכשקראתי את הספר, שמתי לב אל הפסקה הזו רק אחרי כמה עמודים. פתאום היא חלחלה. קלטתי שהיה בה משהו מיוחד, וחזרתי כמה עמודים אחורה. קראתי אותה עוד פעם, ועוד פעם.

אני אוהב את המבנה של הפסקה, כמו סיפור קצר, איך היא מתחילה בתיאור נפלא של ניו יורק, של פסי הרכבת וציורי הגרפיטי, של האור והצל, ואיך היא נגמרת במחשבה על אמנות, על המעשה האמנותי, על המשמעות שלו ועל הכוונה שלו ושל היוצר.

מאז שקראתי את הספר אני חוזר אל הפסקה הזו, ובכל פעם אני נפעם מחדש. ובכל פעם גם קצת מקנא, במי שיכול לכתוב ככה.

12 תגובות על הכתבה

  1. ריקי כהן

    .

  2. אסתי

    לגבי הציטוט שהבאת, מודה שאני מתלהבת הרבה פחות…

  3. מרית

    ציטוט מקסים. מעניין שהתאפקת (?) ולא התייחסת אליו בעטיפה

  4. איילת מזרחי

    מה הוא ניסה להגיד בסוף: "והבנתי שהדרישה הראשונה שלי מיצירת אמנות היא..לא הייתי רוצה שמטרותיה יסולפו בנסיון למצוא חן בעיני,מתוך מודעות כלשהי לקיומי?
    לא הבנתי כלום!
    לגבע העטיפיה יובל,הדשא נראה כמו דוקרנים מכאיבים בכוונה?

  5. יובל

    לאיילת – הוא לא רוצה שאמנות תנסה למצוא חן בעיניו, דווקא חשבתי שברור
    ולא – זה לא נראה כמו דוקרנים מכאיבים בכוונה

    מרית – הציטוט הזה הוא קצת יוצא דופן. אמנם רוח השברים שלו מאפיינת את הספר אבל הוא לא ניו יורק או גרפיטי או רכבות

    אסתי – לא נורא, ותודה
    וגם תודה בחזרה לריקי

  6. איילת מזרחי

    עכשיו זה מובן יותר,תודה
    ולמה העטיפה הזו דווקא,מה היא מייצגת בספר?

  7. גלית חתן

    אהבתי את הכתיבה אבל לא הבנתי את הפואנטה. מה בדיוק הוא רוצה להגיד? וגם למה בדיוק הוא חושב שמישהו ינסה למצוא חן בעיניו דווקא?
    התחושה שלי הייתה שהוא מתאר את כל מה שקורה כאילו הוא קורה לכבודו. בקיצור, יש הסבר?

  8. איילת מזרחי

    הדשא (צמיחה,חיות) שמבצבץ מתחת לשלג (קפאון) זה בעצם מטאפורה לחיים של אשתו ובתו שנגדעו באמצע,כאילו קפאו ומתוך כך גם שלו.מה אתה אומר?

  9. יובל

    אל תנסי לקחת הכל פשוטו כמשמעו. לא כל דבר זה מטאפורה ולא כל פרט בעלילה צריך לבוא לידי ביטוי בעטיפה. ואני בטח שלא מנסה לספק הסברים של אחד לאחד

  10. יובל

    למה לא? נדמה לי שכל אחד שהוא מסתכל על יצירת אמנות מזדהה (או לא) באמצעות החומרים האוטוביוגרפיים שלו. חוץ מזה הוא מספר סיפור שהוא נמצא בו במרכז ולכן אך טבעי שכל מה שהוא מספר עליו יימסר דרך נקודת הראייה לו. זו לא תהייה הפעם הראשונה שלאנשים יהיה נדמה שהעולם נמצא שם בשבילם, מה שלא אומר בהכרח שזה מה שהוא חושב

  11. איילת מזרחי

    זה באמת אחד לאחד מה שחשבתי,טוב,זה בגלל האימפקט שעשתה עלי הטרגדיה שלו כנראה, אבל באמת מעניין אותי למה את האימג' הזה דווקא,אם תוכל.ההקשרים מעניינים אותי

  12. בועז

    ולתרגום של חני גלעד (שאין לי מושג מי היא, אבל היא עשתה עבודה מצוינת) יש הרבה תרומה לכך, שהספר לוכד אותך, ולא מרפה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden