כל מה שחשוב ויפה

חזרתי ללמד

בשבוע שעבר כתבתי על התקופה העמוסה שבה אני נמצא, וסיפרתי שחלק מהיבות לכך נעוצות בעובדה שאני מוסיף לי לשלל עיסוקי עוד שני עיסוקים לא פשוטים בכלל, מרתקים, מאתגרים, מסקרנים, אבל לא נותנים לרגע מנוחה.

הנה הראשון.

התחלתי ללמד היום בבצלאל, ביחד עם ד"ר אורי ברטל, בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל – סמינר שנתי שעניינו מגמות בעיצוב עכשווי. אורי מכסה את התחום מבחינה תיאורטית, אני מבחינה "מעשית", כלומר – מספר לסטודנטים מה קורה בעולם בשנה-שנתיים האחרונות ומראה להם המון המון דימויים, מתוך תקווה שזה ילהיב ויגרה אותם, ויגרום להם להרים את הראש ממטלות היום יום ולהתעניין קצת מה קורה מסביבם.

בשלב כלשהו בשיעור, היה רגע שבו מצאתי את עצמי אומר לסטודנטים שאני מקנא בהם על שהם עוברים את הקורס (באמת!). הם הולכים להיחשף לכל כך הרבה דברים יפים ומעניינים, וזה כל כך הולך לפתוח להם את הראש, שבאמת מאד היייתי שמח להיות סטודנט בקורס הזה. שנייה לאחר מכן שאלתי את עצמי אם זה משהו שאמורים להגיד, אם זה לא יכול להישמע כמו שחצנות, אבל מהר מאד שכנעתי את עצמי שזה דבר שהלוואי שכל המרצים היו חושבים, שהם היו רוצים להיות סטודנטים בקורס שהם מעבירים. תמיד אמרתי לסטודנטים שלי שאם לא הייתי נהנה לא הייתי מלמד, זה לא שהכסף שווה את זה, ואני מקווה שזה ימשיך ככה.

ואכן, למרות שזה היה רק השיעור הראשון, ושהוא היה יותר מבוא משיעור רגיל, מאד נהניתי, ובמיוחד מהמגוון של הסטודנטים. יש לי בקורס צורפים, מעצבים תעשייתיים, מעצבים גרפיים, אדריכלים, מהנדסים, ואפילו דוקטור לספרות (!) (אני, שאפילו תעודת בגרות אין לי, וגם לא תואר ראשון, שני או דוקטורט). הפלורליזם הזה טומן בחובו כל כך הרבה פוטנציאל לדיונים וויכוחים מרתקים ומעניינים, שאני כבר מחכה לשיעור הבא.

כשנגמר השיעור קלטתי כמה התגעגעתי. במשך שמונה שנים לימדתי רצוף, בלי הפסקות, בלי סמסטרים ובלי חופשים – תקופה שהסתיימה בינואר השנה, אחרי שהבנתי שאני חייב לפנות לי קצת זמן. לא יכול להגיד שהרגשתי שחסר לי, אבל אחרי השיעור היום הבנתי שבכל זאת. שזה משהו שאני נהנה ממנו, ולא משנה איפה אני מלמד, מי הסטודנטים, ומה נושא השיעור.

אז הנה, חזרתי ללמד. ולמרות הלחץ, והשעות, והנסיעה לירושלים רק בשביל שעה וחצי, אני שמח ממש כמו בפעם הראשונה.

כיף, כיף.

– – – – – – – – –

ואם אנחנו עוסקים בתואר השני – ביום שבת הקרוב בשעה 20:00 נפתחת התערוכה בהילוך שני 2009, שם יציגו בוגרים מצטיינים של התכנית את פרויקטי הגמר לצד עבודות הפרויקט הייחודי "הערות שוליים". אני אהיה שם, אם אתם באים תבואו להגיד שלום.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

11 תגובות על הכתבה

  1. רוני

    הפעם אני דווקא אגיב ראשונה, שגם אני מקנאה בהם, גם על החומרים וגם על המרצה הכי מקסים שיש.
    איזו התרגשות גדולה. רק הצלחה, מותק.

  2. עמרם

    נדמה לי שניסחת בקול עקרון חשוב, שאין לך מה להתבייש בו (או בעובדה שאמרת אותו בקול): אם אתה באמת מקנא בתלמיד שלך אל קורס שהכנת, הכנת כנראה את הקורס הכי טוב, מלהיב, ויצירתי שיכולת להכין. איזה כיף

    בהרבה שיעורים שאני מכין אני אומר לעצמי: איזה כיף לתלמידים. הם עומדים לפני אהבה ראשונה

  3. שלומית

    גם לך, וגם להם.

    אני מאמינה בלשתף את התלמידים שלי גם במחשבות הקטנות הללו.

    יש התרגשות גדולה בהוראת נושאים היקרים לנו.

    ב ה צ ל ח ה

  4. אמיתי סנדי

    בשבילי זאת רק שנה שניה וזה עדיין מרגיש כמו אתגר עצום שאני עומד בו רק בחלקו. הצורך להעביר כמות עצומה של חומר, לסדר אותו באיזה סדר הגיוני, ולמצוא דוגמאות להכל. למזלי זה קורס מעשי אז יש גם את החלק הקל של לתת ביקורת.

  5. תמי

    בקרוב אחרי שנתיים פלוס של הפסקה (ילדים לא נחשבים, זה משהו לגמרי אחר). בהתחלה ממש לא התגעגעתי, אחר כך כבר קצת כן, ועכשיו אני ממש מחכה שהקורס כבר יתחיל.
    מי שההדרכה בדמו שואב ממנה עונג עצום. האינטראקציה עם התלמידים, היכולת להעשיר וללמד ולשנות לאנשים את הפרספקטיבה, הזיקוק של הסלט בראש כדי שייצא הגיוני ונהיר. תענוג.
    למה אין לך בגרות?

  6. יובל

    עמרם – אהבה ראשונה זה טוב. אולי אשתמש בזה בעתיד
    שלומית – תודה. אכן התרגשות
    אמיתי – צודק, למרות שלתת ביקורת זה לא תמיד פשוט כמו שזה נדמה, אבל אתה בטח כבר יודע את זה לבד
    ותמי – אכן תענוג. ולגבי הבגרות – בהזדמנות אעלה על זה פוסט

  7. עינת

    ,יובל
    אני כ"כ מתגעגעת ללימודים ואני מחפשת אחר המקום המתאים ללימודי תואר שני
    יש מצב לטעום קצת מהקורס?!

  8. יובל

    בעיני זו יופי של תוכנית, ואני מניח שמדי פעם אעלה בבלוג חומרים רלבנטים

  9. איריס זילברמן

    כמי שמכירה אותך מקרוב בטוחני שתעשה עבודה מעמיקה, רצינית ומרתקת ואני אפילו קצת מקנאה בסטודנטים :).
    אם זה מה שהרגשת בשיעור הראשון, אני משוכנעת שגם הסטודנטים יחושו כמוך בקרוב.
    כמי שעמדה מול תלמידים בעבר, אני יכולה להזדהות עם התחושות, כי כאשר מגיעים ללמד עם תחושת שליחות ההנאה היא שלמה ואין דבר שדומה לזה…

  10. גלית חתן

    שזה קורס כייפי לכולם. בהחלט מעורר קנאה 🙂 ופותח את המחשבה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden