חזרתי ללמד

בשבוע שעבר כתבתי על התקופה העמוסה שבה אני נמצא, וסיפרתי שחלק מהיבות לכך נעוצות בעובדה שאני מוסיף לי לשלל עיסוקי עוד שני עיסוקים לא פשוטים בכלל, מרתקים, מאתגרים, מסקרנים, אבל לא נותנים לרגע מנוחה.

הנה הראשון.

התחלתי ללמד היום בבצלאל, ביחד עם ד”ר אורי ברטל, בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל – סמינר שנתי שעניינו מגמות בעיצוב עכשווי. אורי מכסה את התחום מבחינה תיאורטית, אני מבחינה “מעשית”, כלומר – מספר לסטודנטים מה קורה בעולם בשנה-שנתיים האחרונות ומראה להם המון המון דימויים, מתוך תקווה שזה ילהיב ויגרה אותם, ויגרום להם להרים את הראש ממטלות היום יום ולהתעניין קצת מה קורה מסביבם.

בשלב כלשהו בשיעור, היה רגע שבו מצאתי את עצמי אומר לסטודנטים שאני מקנא בהם על שהם עוברים את הקורס (באמת!). הם הולכים להיחשף לכל כך הרבה דברים יפים ומעניינים, וזה כל כך הולך לפתוח להם את הראש, שבאמת מאד היייתי שמח להיות סטודנט בקורס הזה. שנייה לאחר מכן שאלתי את עצמי אם זה משהו שאמורים להגיד, אם זה לא יכול להישמע כמו שחצנות, אבל מהר מאד שכנעתי את עצמי שזה דבר שהלוואי שכל המרצים היו חושבים, שהם היו רוצים להיות סטודנטים בקורס שהם מעבירים. תמיד אמרתי לסטודנטים שלי שאם לא הייתי נהנה לא הייתי מלמד, זה לא שהכסף שווה את זה, ואני מקווה שזה ימשיך ככה.

ואכן, למרות שזה היה רק השיעור הראשון, ושהוא היה יותר מבוא משיעור רגיל, מאד נהניתי, ובמיוחד מהמגוון של הסטודנטים. יש לי בקורס צורפים, מעצבים תעשייתיים, מעצבים גרפיים, אדריכלים, מהנדסים, ואפילו דוקטור לספרות (!) (אני, שאפילו תעודת בגרות אין לי, וגם לא תואר ראשון, שני או דוקטורט). הפלורליזם הזה טומן בחובו כל כך הרבה פוטנציאל לדיונים וויכוחים מרתקים ומעניינים, שאני כבר מחכה לשיעור הבא.

כשנגמר השיעור קלטתי כמה התגעגעתי. במשך שמונה שנים לימדתי רצוף, בלי הפסקות, בלי סמסטרים ובלי חופשים – תקופה שהסתיימה בינואר השנה, אחרי שהבנתי שאני חייב לפנות לי קצת זמן. לא יכול להגיד שהרגשתי שחסר לי, אבל אחרי השיעור היום הבנתי שבכל זאת. שזה משהו שאני נהנה ממנו, ולא משנה איפה אני מלמד, מי הסטודנטים, ומה נושא השיעור.

אז הנה, חזרתי ללמד. ולמרות הלחץ, והשעות, והנסיעה לירושלים רק בשביל שעה וחצי, אני שמח ממש כמו בפעם הראשונה.

כיף, כיף.

– – – – – – – – –

ואם אנחנו עוסקים בתואר השני – ביום שבת הקרוב בשעה 20:00 נפתחת התערוכה בהילוך שני 2009, שם יציגו בוגרים מצטיינים של התכנית את פרויקטי הגמר לצד עבודות הפרויקט הייחודי “הערות שוליים”. אני אהיה שם, אם אתם באים תבואו להגיד שלום.