כל מה שחשוב ויפה

טבע לא דומם

והפעם במסגרת סדרת הראיונות של פורטפוליו CHAT אני נרגש לארח את אורי שפירא, בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, שמגדל להנאתו חומרים כימיים שנראים כמו צמחיה מהטבע. הפעם הראשונה שבה נתקלתי בו הייתה כשעמדתי נפעם מול פרויקט הגמר שלו (בתמונה למעלה), ומאז אני משתדל לעקוב אחריו. מעבר לתוצאה האסתטית המרהיבה, הכל נראה כל כך אמיתי וכל כך טבעי עד שקשה להאמין שמדובר בכימיקלים ולא במשהו טבעי. אם התלהבתם כמוני ויש לכם קצת מזומנים, תוכלו לקנת כמה מהעבודות ביריד צבע טרי שיפתח ביום שלישי הקרוב.

הנה 2-3 תמונות למנה ראשונה. עוד תמונות בסוף הפוסט.

– – –

yuval saar: הי אורי.

urishapira5: הי יובל.

yuval saar: מה שלומך?

urishapira5: מצויין.

yuval saar: מצויין זה טוב. איך אתה מבלה את הימים שלפני הפתיחה של צבע טרי?

urishapira5: האמת שבדיוק החלטתי להפסיק לגדל דברים למשך כמה ימים, כדי לא לשכוח שיש צבע טרי… אז עכשיו אני מתחיל להתרגש.

yuval saar: נחמד… אתה אומר לגדל דברים ואני לא בטוח שכולם יודעים למה הכוונה. בוא תספר קצת מה אתה עושה.

urishapira5: אוקיי. אני מגדל צמחיית מתכת: אני עובד עם תהליכים כימיים, ובעצם מעודד חומר דומם להתנהג מבחינה ויזואלית כמו צומח.

yuval saar: זה קצת נשמע כמו מדע בדיוני. אתה יכול פרט קצת יותר, מה זה אומר, לתת דוגמה.

urishapira5: מאחורי העבודה הזו יש מחקר שאני עורך מאז שסיימתי את לימודיי בבצלאל, ובמחקר הזה אני מפתח גידולים. כל אחד מהגידולים האלו מבוסס על תערובות של כימיקלים שונים, ומביא איתו את החוקיות ואופן הצמיחה הספציים שלו. אני מגדל את הדברים האלה בתוך אקווריומים קטנים מזכוכית, כשיש את השלב המכריע שבו אני יוצק את כל החומרים וזו בעצם ההזדמנות שלי לנסות ולתכנן את מה שהולך לגדול שם, ואחר כך אני עובר לעמדה של תצפית.

yuval saar: זה אולי השלב שבו צריך לשאול מה אתה? אמן? מעצב? טכנאי? הכל ביחד? זה משנה בכלל?

urishapira5: אפשר גם להמשיך לחקלאי, אבל אני מניח שזה כן משנה כי זה קובע את היעדים שהעבודה שלי הולכת אליהם, ואני רואה את עצמי קודם כל כאמן. מה שחשוב לי במחקר הזה הוא הויזואליות של הצמחים. אני נמנע מלהבין יותר מדי לעומק את התהליכים הכימיים שמתרחשים שם, ואין לי מושג אם יש להם ערך מדעי כלשהו.

yuval saar: אוקי. אמרת שזה המשך ללימודים שלך בבצלאל. אתה יכול לספר קצת על פרויקט הגמר שלך במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית?

urishapira5: כמובן. סיימתי לפני שנתיים וחצי. פרוייקט הגמר כלל את הגידול הראשון שלי, שקראתי לו "אצת ונקובר": גידרתי שטח די רחב על רצפת המחלקה, וגידלתי מתוכו אצה כימית צהובה זורחת. העבודה נבנתה מהתגבשות של מלח, והייתי משקה אותה ב-200 ליטר מי מלח מדי יום כדי לשמר את התנופה שלה. התנופה הזו הייתה בפועל מאד איטית, אבל קבועה, ומיום ליום האצה חרגה מהגבולות שהוגדרו לה מראש, התפשטה והחלה לחסום את החלל, ולטפס על הקירות. אני רואה משהו סמלי בפרוייקט הזה כי האצה כיסתה פיסית גם את עבודות הקרמיקה והזכוכית שעשיתי במהלך השנה, למרות שהיא היתה תוספת של הרגע האחרון לפרוייקט.

yuval saar: אוקי. למה זה בכלל חשוב לך לחקות את הטבע בתהליכים כימיים? מעבר כמובן לתוצאה הסופית שמבחינה אסתטית היא יפהפיה בעיני.

urishapira5: כי יש לי מקום להתערב בתוך החיקוי הזה. הטבע הזה אינו טבע חופשי – אני מכין לו תוכנית, מאתגר אותו לעבור דרך המכשולים שלי – ובעצם "מפעיל" אותו רק כשאני מוכן. ואז מתחיל תורו. אני רואה בזה סוג של דו-שיח, שבו אני יכול להחליט כמה אני אהיה מעורב מצד אחד – או נייטרלי מצד שני.

yuval saar: עד כמה יש לך שליטה על התוצאה הסופית? ומתי אתה בוחר להפסיק להתערב? יש לזה חוקיות?

urishapira5: בחירה חופשית לפי מה שמרגיש לי נכון, אבל זה גם תלוי בסוג הגידול. יש לי משפחות ותתי משפחות רבות שלהן. את חלקן אני יכול לחזות אבל התחזית הזו אף פעם לא קרובה למאה אחוזי בטחון. באופן כללי אני עובר בשנה האחרונה תהליך שבו אני הולך ומקבל אותן יותר, וההתערבות שלי היא פחות ברמה הכימית ויותר ברמת הצילום (סטילס או וידאו) של החלקים שמעניינים אותי בתוך התהליך.

yuval saar: אמנם סיכמנו שאתה אמן אבל דווקא כי התחלת כמעצב, יש לדבר הזה גם יכולת להיות משהו פרקטי? זה משהו שחשבת עליו פעם?

urishapira5: אני חושב על זה כל הזמן, אבל זה טריקי – אני לא רוצה למהר ו"לדחוף" את זה לתוך מוצר שלא בהכרח קשור לזה רק כדי לנצל את האיכויות האסטתיות. מעבר לזה חשוב לזכור שמדובר באוסף של רעלים שאני לא בטוח שאנחנו נמצאים בעידן הנכון לקבל אותם, ושבאופן כללי כמו שאמרנו השליטה בהם מוגבלת. אני רואה את הטכניקה עצמה כפרקטית, והדוגמה הטובה ביותר תהיה העבודה שאני עושה עם גל גאון בגידול גבישים על גבי מוצרים תלת מימדיים, כמו הפרוייקט שביצענו עבור אבן קיסר.

yuval saar: אתה יכול להגיד על זה כמה מילים. אני לא מכיר את הפרויקט.

urishapira5: לקחנו את הכסא "לואי גוסט" של פיליפ סטארק, ובמסגרת השריה של כמה ימים בתוך מיכל תמיסה גדול ציפינו את כל גופו בקריסטלים שקופים. הוא הוצג בשני ירידי מכירות של אבן קיסר, אחד בתערוכת עיצוב בוורונה ואחד בגני התערוכה. מבחינתי יש כאן אמירה על הטכניקה שאנחנו מציעים למכירה, כי לא באמת עיצבנו כאן כלום, אלה לקחנו משהו קיים ורק עשינו לו מחווה. הציפוי מטשטש את הפרטים ומעלים טקסטורות אבל מדגיש את קווי הצורה הכלליים.

yuval saar: סבבה. שאלה אחרונה, אני חושב – מה אתה מציג בצבע טרי, באיזו מסגרת, וכמה עולה?

urishapira5: אוקי. בצבע טרי אני מציג בפעם הראשונה צילומים, אחרי שבתערוכות הקודמות הצגתי בעיקר את התלת מימד עצמו. אני מבצע את כל הצילומים בעזרת עדשת מקרו, מה שמכניס לעבודה ערך חדש של פרטים שנעלמים מן העין במסגרת המקור אבל קיימים בהגדלה של 1:10. מעבר לזה, אחרי נסיונות רבים שעשיתי בשנתיים האחרונות להצליח "לבלום" צמיחה של גידול, זו הבלימה הבטוחה ביותר… העבודות מודפסות בגודל ממוצע של קרוב למטר על מטר, במהדורות מוגבלות של שש עבודות, והמחירים נעים בין 2,400 ל- 3,700 שקלים.

yuval saar: אני מאחל לך שהכל ימכר! מה התוכניות לעתיד?

urishapira5: שאלה קשה. צריך לחשוב על זה עוד, אבל זה רק מתחיל אז יהיה מעניין.

yuval saar: בכיף. משהו חשוב להוסיף שלא אמרנו?

urishapira5: נראה לי שאמרנו את מה שחשוב. בוא נשמור שאריות לפעם אחרת?

yuval saar: אחלה.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. שמרית

    וואו, מטורף ומרתק! תודה!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden