כל מה שחשוב ויפה

מרים

במקום הפוסט הזה היה צריך להתפרסם פוסט אחר, אבל כבר שבוע שהשגרה שלי השתנתה בגלל היצור הזערורי הזה שהבן זוג מצא בחנייה והביא הביתה. מישהו חסר לב השאיר שני גורי חתולים במגרש החנייה, האמא לא נראתה בסביבה. ב-24 השעות הראשונות קראנו לו אפרים. אבל אז הגענו לווטרינר וגילינו שזו נקבה, ומיד שינינו את השם שלה למרים. אני שמח אם כך להציג בפני קוראי הבלוג הנאמנים את התוספת האחרונה לגן החיות המשפחתי, שכולל נכון לעכשיו מלבד מרים את החתולות הממורמרות ציפורה ויהודית.

קוראי הבלוג הוותיקים אולי זוכרים את אחד הפוסטים החביבים עלי שעסק בגן החיות המשפחתי. אמנם עברתי דירה מאז אבל לא המון השתנה. הנמלים החרוצות עדין חומדות את האוכל של החתולות, ובאופן קצת מפתיע ומוזר הן גם אוהבות במיוחד את המגבת האדומה שלי (לא כיף!). הג'וקים דווקא קטנו והפכו לג'ינג'ים, אני לא יודע בדיוק מה זה אומר. את מיצי לו החליפו מגוון הציפורים שמעבירות את זמנן בעץ שחדר העבודה שלי משקיף אליו. ושתי החתולות, ציפורה ויהודית, דיירות הקבע, כדרכן של חתולות חוץ מלהתבטל ולישון כל היום לא עושות כלום. אבל כלום. מה שכן, בימים האחרונים נוספה להם פעילות חדשה: הן מאד לא מרוצות מכך שמרים תופסת את תשומת הלב, אז חשבתי אולי הפרסום בבלוג קצת ירגיע אותן שמקומן מובטח.

ציפורה בהופעת בכורה בבלוג ביחד עם בוב ספוג

יהודית בהופעת בכורה בבלוג, מוכנה לסעודה

מרים, גם היא בהופעת בכורה בבלוג, זערורית מתמיד

ובחזרה למרים. כשהיא הגיעה הביתה העיניים שלה היו סגורות, מה שאומר שהיא הייתה בערך בת שבוע, שבוע וקצת. היא הייתה, ועדין, כזאת זערורית, שממש צריך להיזהר כשמחזיקים אותה, שלא תיפול, כשכל מה שאתה רק רוצה זה למעוך אותה בחיבוקים וליטופים ונשיקות. הקטע המוזר בכל הסיפור – מילא ללכת לסופרמרקט ב-11 בלילה, לקנות סימילק ולחפש וטרינר פתוח שיתן לך מזרק כדי שיהיה אפשר להאכיל אותה בינתיים. מילא למחרת בבוקר לקנות פורמולה מיוחדת לחתולים ובקבוק קטן. פתאום מצאנו את עצמנו באמצע החיים מניקים כל כמה שעות, קמים באמצע הלילה לשים מים חמים בבקבוק, מעבירים צמר גפן חם במקומות הנכונים כדי שייצא פיפי וקקי, שמים משחה אטיביוטית לדלקת בעיניים – כל העסק כולו. אני מניח שלחלקכם זה נשמע מוכר, בקונסטלציה כזו או אחרת. לי זו הפעם הראשונה.

מרים רעבה

כמו שזה נראה עכשיו שלוש חתולות זה קצת יותר מדי. היא אמנם גוש של חמידות, ואפילו הטיפול האינטנסיבי לא מפריע יותר מדי בינתיים, להפך – היא מספקת תירוץ טוב להישאר בבית במקום לצאת לחוץ החם והלח של אוגוסט האיום. יש כבר כמה מועמדים שהתעניינו בה, אבל מאחר ושום דבר לא סופי, מי שאולי רוצה גורה מהממת שאני בטוח שתגדל להיות חתולה למופת, מוזמן ליצור איתי קשר בצינורות המקובלים (ובמילים אחרות – יש בתחתית הבלוג כפתור צרו קשר).

ואי אפשר בלי עוד תמונה לסיום.

יהודית בוחנת בחשדנות את מרים

ועכשיו כולם ביחד: אוווווווווווווווווו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

5 תגובות על הכתבה

  1. גיא גרניט

    מניסיון – יוצאים מזה דברים מדהימים!
    רק כדאי להקפיד שאכן אוכלת מספיק, לצורך התפתחות טובה ומלאה 🙂
    בהצלחה לכם!!

    1. yuval saar

      טפו טפו היא אוכלת מספיק. בכל מקרה מחזיקים אצבעות

  2. אורית עריף

    יידישמאמא שכמותך, מי היה מאמין…
    אין כמו חתולים! אני, אפילו שהפכתי לאמא לבת לפני 7 שנים, עדיין מרגישה שלוציפר, החתול האגדי שלי, הוא בני הראשון.

    1. yuval saar

      כן, כן. מי היה מאמין…

  3. אסף

    חופשי אווו.
    רוצה לבוא לראות

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden