כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

איור עכשיו. מפגש 35: תומר ואסף חנוכה

באומה מתוקנת הייתי צריך להקדיש פוסט נפרד לאסף ופוסט נפרד לתומר, אבל מאחר ואנחנו פה באומת האיור, לא יכולתי לעמוד בפיתוי של הצילום המשותף של האחים (התאומים) אסף ותומר חנוכה.

תומר, בן 39, בוגר לימודי איור ב-SVA בניו יורק (2000). בשנה שעברה הוא חזר לארץ לאחר שהות של 17 שנה בחו"ל, מתוכן 15 שנה בניו יורק ושנתיים בלונדון. הוא מאייר לעיתונות, לקולנוע ולפרסום, עבד עם חברות כמו נייקי, לוקאס פילמס, יוניברסל, האחים וורנר, מארבל קומיקס ועוד ויוצר קומיקס.

אסף, גם הוא בן 39 (באופן לא מפתיע…), למד איור ואנימציה בליון שבצרפת (1999). מאז הוא פירסם קומיקס בצרפת, בישראל, בארצות הברית, בספרד ובאיטליה; מפרסם טור שבועי אוטוביוגרפי בכלכליסט בשם הריאליסט; מאייר עיתונות בארץ ובעולם; אייר רקעים ועיצב דמויות בעבור "ולס עם באשיר"; ומלמד איור וקומיקס בשנקר.

כדי לעשות סדר, האיורים שבראש הפוסט ושבסופו הם של אסף, אלו שמפרידים בין הטקסטים הם של תומר.

hanuka2

אסף: "מה שקרה העם איור בישראל דומה קצת למה שקרה עם גיבורי העל בתרבות האמריקאית. ממשהו נישתי שהיה מובן רק לאנשים יותר מוזרים זה הפך למיינסטרים, משהו שהחברה מקבלת בצורה מאד פתוחה. האיור עשה את המסלול מהשוליים לאמצע. הרבה מזה קשור לאינטרט ולכח של דימויים מורכבים לתקשר בצורה מהירה ומידית. לא מזמן אריק ובנץ הופיעו מחובקים על השער של הניו יורקר (בעקבות פסיקתו של בית המשפט בארצות הברית בנושא הנישואים הגאים). זה דימוי שאומר המון דברים על כל מיני נושאים בצורה שאתה מבין בשניה אחת, בניגוד לטקסט שדורש פיענוח מורכב יותר והכרת השפה".

תומר: "משנת 2000 יש תהליך שבו המאייר הפך ממישהו שהיה נותן שירות למישהו שהוא brand. נוצרה שורה של מאיירים שמוכרת טישירטים ופוסטרים וסקייטבורדים ויש להם חנות באטסי, אנשים שעושים כאילו אמנות בגלריות, נישה באיור שאתה מייצר תוכן ולא רק מקשט טקסטים אחרים. למה זה קרה? יש התייבשות של העולם המודפס, יש הרבה פחות עבודות באדיטוריאלס שהיה בעבר מנוע מרכזי של האיור. החברה פתוחה יותר לדימויים האלו. מבלי להיות ציניים, אחרי הפופ ארט קל יותר להזדהות עם דימוי של פופאי למשל".

   melancholia72c

אסף: "ככלל כל ההפרדה בין גבוה לנמוך פחות רלבנטית. זה כל כך פוסט פוסט פוסט מודרני, שכל מה שנשאר זה העוצמה של הדימוי, פחות הקונטקסט של גלריה או של הקיר בפייסבוק".

תומר: "זה גם נורא קל בעידן האינטנרט לשלוח משהו לסין ולייצר אותו, מה שלא היה אפשרי בעבר גם אם גרת בסינסנטי".

אסף: "במחזורים האחרונים שלימדתי היו תלמידים ממש ממש טובים שישר עובדים בשוק, זוכים בתחרויות. זה קצת חוזר למה שדיברנו עליו קודם, כמו קלארק קנט שמעיף את המשקפים והופך לסופרמן. פתאום זה לגיטימי ללמוד איור וזה מושך אנשים שמצליחים להגיע להשגים מצוינים, ובגלל שזו לא שפה כתובה הם מצליחים להגיע גם לחו"ל".

pieClean72

אסף: "היום אני עובד דיגיטלי לגמרי. יש סקצ׳בוק, מאד בסיסי, רק בשביל לא לשכוח רעיונות. ברגע שזה נגמר כל השאר במחשב. זה היה תהליך זוחל. בהתחלה סתם יש לך עוד גאדג'ט יותר נוח. ואז נגמרו החודים של העפרונות ואני אומר לעצמי, מה, אני אלך בחום הזה לקנות חודים? אני אעשה בפוטושופ. בעבר כשהייתי נוסע לצרפת הייתי קונה ערימות של דפים לצבעי מים, ואז יום אחד מצאתי אותם בארץ, אבל יום אחד לא הביאו אותם יותר. ואז מה? אני אמור להפסיק לצייר? ההתמכרות לאוביקטים פיזיים מאד מגבילה. בפוטושופ אף פעם לא יגמר הצבע".

תומר: "האיור אולי יוצא מאד יפה בעיפרון אבל זה משהו שטחי וקישוטי ואתה יכול להשתחרר מזה. קו יכול להיות יותר נקי. בשבילי להתנער מכל מיני דברים במעבר לעבודה במחשב היה דיאטה טובה בכל הקשור למה אפשר לעשות עם קו".

אסף: "יש מיתוס שבוואקום משהו בקו נעלם. נכון, יש משהו שנאבד, אני מרגיש שיש לי שליטה מלאה רק עם האצבע. זה אולי קצת מרחיק מהחומר אבל אני מוכן להשלים עם זה. ככלל הקלות הזאת שהעידן הדיגיטלי מאפשר מצמצמת פער מעמדי. צבעי מים היו פעם משהו נורא יקר. גם מכחולים וצבעי אקריקלי. דווקא זה שכל אחד יכול ולכולם יש אותה נקודת התחלה זה טוב. אחר כך צריך כמובן כשרון, אפשר לראות  נורא מהר איפה יש זיוף. זה לא שפתאום כולם יכולים לעשות דברים יפים, אלא יותר אנשים יכולים לעשות דברים יפים".

433_fiction_72

תומר: "העידן הגלובלי-דיגיטלי לא משפיע מבחינת עבודה, גם ככה הכל אימיילים. אין טלפונים אין פקסים. מבחינתי זה תמיד היה ככה".

אסף: "זה דור שחי במרחב דיגיטלי שכל ההיררכיה בו נורא ברורה, שיש בו קומפוזיציות פונקציונליות. בעבודה שלי אני מרגיש שלעיתונים בחו"ל יש דרגת ליטוש שאני משתדל להגיע אליה אבל דווקא הריאליסט יוצא הרבה יותר גס ומלוכלך, כאילו צבעתי סקיצה. אם אפשר להגיד משהו על האיור הישראלי זה שהוא פחות מתחנף לעומת איור בחו"ל, קצת כמו הבן אדם הישראלי, משהו כנה, משהו חזק, מידיי. לעומת פעם יש הרבה השפעות של תקופות שונות כמו האקספרסיוניזם הגרמני, קיטש אמריקאי, העבודה של אקטוס, עכשיו יש סינתזה של כל ההשפעות האלו. יש יותר חופש. כמעט בלתי אפשרי להגיד שאיור ישראלי נראה ככה או ככה".

אסף: "בחו"ל מי שמזמין ממך איור רוצה לדעת איך הוא ייראה לפני שהעבודה מגיעה. כל מאייר מתמחה בסגנון שלו. פה זה בורקס פיצה, כל מה שטעים ביחד".

תומר: "בתחושה שלי, וזה לא משהו מדעי, יש משהו בלב של כל חברה שמעסיק את כולם. בארצות הברית זה לא מוסתר שהכסף הוא מה שמניע אותך, מה שפוגע בך זה המחיר של הדלק באותו יום. זו הדת, זו הקהילה, זה המנוע, ולכן פרסום הוא משהו מאד חזק שם. לכן גם לעבוד בפרסום זה מאד מכובד ומאד רווחי בארצות הברית. פה ילדים הם משהו מאד משמעותי בחיים. זה גם לא ילד אחד. זה משהו חדש לי כמי שהגיע מעיר שאתה כמעט לא רואה בה ילדים, אלא אם אתה הולך לפארק".

windRiders72

ולבסוף, כמה מילים של אסף על פונט חנוכה שיצר גרשון פליישר מכתב היד שלו: "פונט חנוכה נוצר בצורה קצת מקרית. גרשון ואני עבדנו דלת ליד דלת בבניין משרדים. שיתפתי אותו בסבל הרב של כתיבה ידנית. רציתי משהו שירגיש אורגני באיור, אבל לא האמנתי שזה ייראה כאילו זה נעשה ביד. הוא פתר את זה בכך שלכל אות יש שתי אופציות ואני יכול לשלוט בזה. שלחתי לו כמה עמודים שאני אוהב ואז זה הגיע כמו מין מכונת קסמים. זה ממש מחקה את ההרגשה כאילו הטקסט נכתב בוואקום, ואני אוהב שיש משהו מהוסס בסוף האותיות. זה ממש שיבוט מקצועי. עכשיו אני רוצה גם גרסה אנגלית".

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

endingfalloutrealist77Nround12

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden