אנחנו עדין תלויים בגרוויטציה וכל זמן שנהיה קשורים בה יתקיים חומר. העידן הדיגיטלי רק בתחילת דרכו

נראה לי שמצאתי נושא לסדרת פוסטים חדשה: מעצבים שיוצאים להרפתקה אישית ברחבי העולם כדי להגשים חלום, מעצבים שיש להם תשוקה למשהו על גבול האיזוטרי במבט מבחוץ, אבל זה הקטע שלהם וזה מה שבא להם לעשות עכשיו. ראשון בסדרה היה מאיר סדן, שלקח שלושה חודשים חופש מהדיי-ג’וב שלו כדי להשתתף בתוכנית לימודי המשך של הקופר יוניון בניו יורק, 5 שבועות שהוא הגדיר כמו טירונות 02 בעיצוב פונטים.

משתתף שני בסדרה הוא המעצב התעשייתי ברק אשר, מרצה בכיר במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, שנסע לשבדיה להשתתף בסדנת עיצוב גרזנים.

נשבע לכם, אני לא ממציא.

באמת.

וזה פשוט נפלא בעיני, ומעורר קנאה.

אבל שניה לפני שנשמע על גרזנים (מסתבר שיש 30 סוגים שונים של גרזנים!), אם גם לכם יש סיפור דומה, זה הזמן ללחוץ למעלה על כפתור צרו קשר ולספר לי. עד אז, בואו נתחיל.

הי ברק

בוקר טוב יובל

בוקר טוב, מה שלומך?

שלומי טוב, יום עבודה בסטודיו

מה מצפה לך היום?

חצי יום מאדרכל בית, חצי יום מבחני קבלה למחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר.

מה זה מאדרכל בית? זה סלנג של מעצבים?

לא ממש, אני מתכנן בית פרטי עבור משפחה, פרוייקט שונה מהיום יום שלי. תענוג צרוף

וואלה. אז מה באמת כולל היומיום שלך, בוא תגיד כמה מילים על עצמך לטובת מי שלא מכיר, לפני שננדוד לסקנדינביה

יליד 65. הגעתי לארץ בגיל 13. גרנו בשוודיה ובשוויצריה כל השנים. נתקלתי בעיצוב תעשייתי “במקרה”, לא ידעתי על קיום תחום כזה ובטח לא ידעתי שתחום זה או כל תחום אחר יתאימו לי. בכל מקרה, למדתי בבצלאל בין השנים 90-94. בסוף הלימודים הקמנו את קבוצת כרבולת שכללה את דודי אשכנזי, חיים פרנס, דובי אופנהיים ואותי. עבדנו ביחד כשבע שנים עד שהחלטנו להתפרק. עיצבנו המון מוצרים מכל התחומים. מאז אני עובד לבד, פרוייקט פרוייקט. ללמד התחלתי מייד עם סיום הלימודים. התחלנו דודי אשכנזי ואני ללמד ב”ויטל” שהיה די בתחילת דרכו, כאשר את המחלקה הקים וניהל אבנר שדות. עם השנים נמכרנו לשנקר. בשבילי המחלקה בשנקר מהווה מקום חשוב ומשמעותי.

חתיכת היסטוריה…

כן, חיים מעניינים

אז איך הגעת לסדנת גרזנים בשוודיה? זה קשור לשזה שנולדת שם?

במובן מסויים. מכיר את השפה ואת המקום. מחפש כבר מספר שנים מקום להעמיק בו את הידע שלי בחישול פלדה. את החברה הספציפית – גרנספורס-ברוקס, לא הכרתי. היא התגלתה בפני כחלק מאיסוף המידע בנושא. התברר לי שהחברה נחשבת כיצרנית מהטובות בעולם. באופן טבעי יצרתי עמם קשר ובבוא הזמן נסעתי אליהם להשתלמות קצרה. לא פריק של גרזנים אך אוהב ומכבד פלדות.

אני רוצה רגע להבין: יושב מעצב בסטודיו ומחפש סדנאות לגרזנים ברחבי העולם? זה מקסים!

כאמור, לא אדם פרקטי. לא אכחיש שגם אוהב גרזנים

ספר קצת על הסדנה: כמה ימים, מי המשתתפים, מה בתוכנית?

שמונה ימים. הסדנה התנהלה במתחם המפעל בצפון שוודיה: יערות, אגמים, כל השטיק. תוואי ירוק ורך. למדנו לימודי יסוד – איך לייצר אש, כיצד לשמור על טמפרטורה, התנהגות של פלדות. כל הלמידה נעשתה דרך הידיים, מהבוקר עד הערב. hands-on. המשתתפים: שני אדריכלי בקתות עצים, שוליית נפחים מבלגיה, יצרן סכינים שוודי.

סך הכל חמישה אנשים? ואני מניח שאתה דובר שוודית

השוודית שלי זקוקה לשימון עמוק. הסדנה התנהלה בנוצרית.

נוצרית?

אנגלית…

וואלה…

ליבנו אש ודפקננו בברזל במשך שבוע. השחטנו לא מעט פלדות. לאט לאט הצלחנו לקיים ולדייק. כל העניין מול הפלדה הוא היכולת לייצר ריכוז ומשמעת מול האש והפלדה. אסור להסיר את העיניים, אסור לתת למחשבה לנדוד. כאשר מוציאים את הפלדה מהאש אתה צריך לכוון כל מכה מראש, לדעת את מטרת המכה / פעולה, להצליח להרפות בתוך המאמץ

ו… הצלחת? החזרת גרזן הביתה?

בארץ הינו מייצרים גרזן. בשוודיה אתה מתחיל עם האש, עובר למסמר, משם לציר , משם לסכין… בשום פנים לא גרזן. צריך ללמוד ולדעת יותר כדי ליצר ראש גרזן. הם מאמינים בלמידה מדורגת. עקב בצד אגודל

אז יש סדנת המשך?

כן. אמשיך בשנה הבאה.

מגניב. תגיד, כמי שמרצה כבר לא מעט שנים, איך משפיע העידן הדיגיטלי על התפיסה של חומר אצל הסטודנטים? כי עיצוב תעשייתי היה פעם רק חומר והיום דברים קצת השתנו

שאלה מורכבת. האנושות הולכת להפשטה, זה ברור. אנחנו עדין תלויים בגרוויטציה וכל זמן שנהיה קשורים בה יתקיים חומר. העידן הדיגיטלי רק בתחילת דרכו. אנחנו בהתקדמות רצחנית לאיזשהו מקום או לשום-מקום. אנחנו מוצפים במידע ירוד וחסר משמעות רוב היום. עדיין אלה כלים ולכן תלוי איך משתמשים בהם. העניין הוא הפיתוי. יותר נוח לדלג לעוד מסיח דעת מאשר להתמודד עם מחשבה אחת/ נושא ברצף. סטודנטים משוועים ביודעין, או שלא ביודעין – לשקט. עיצוב תעשייתי אף פעם לא היה רק חומר. עיצוב הוא מדיה מתרגמת. תרגום של רעיון, צורך למרחב התלת-ממדי.

לגמרי מסכים איתך בעניין השקט, שאני מניח – אפרופו שוודיה – שזה משהו שהיה שם לרוב. איך אם כך מצליחים או מנסים להחדיר להם את השקט הזה?

כן, ניתן לומר, שהצורך ליצור אינו קשור ליכולת לומר דבר… אני במסע “צלב” להשקטת המערכות. בקורסים שלי אני ממליץ/מציע/דורש – לא לשאוב כלום מבחוץ. בטח לא כדבר ראשון. ראשית נסה להקשיב לעצמך.

אני בקורסים שלי  החל מהשנה מחייב לשים טלפונים בתיק וגם מצמצם כמה שיותר לפטופים ואייפדים למיניהם

מעולה. כמובן שהנסיון להקשיב לעצמך לא יעלה כלום היות והדבר דורש תנאים מוקדמים – שקט – דרך מניעה מחשיפה מתמדת.

זה מעניין הדבר הזה, אני מוצא את עצמי יותר ויותר מכריח גם את עצמי לנסות ולמצוא את השקט הזה – מפחית התרעות של הודעות בנייד, בלי רטט, בלי צלצולים של הודעות חדשות. ועדין, אני תוהה אם זה לא מאבק אבוד לפעמים

הסטודנטים מרגישים את המחיר על חשיפתם המתמדת ולכן רוצים להשקיט את המערכות. המידע הפך לכלי – tool – שצריך ללמוד להשתמש בו בזמן הנכון בתהליך. אני חש כרגע שאנחנו בצומת. מחובר כל הזמן או לא. דעתי האישית שהמחיר גבוה הרבה מהתועלת

בזה אנחנו מסכימים. אני חושב…

חשיפה מתמדת הופכת אנשים לחקיינים במודע ושלא במודע. השפעת יתר ואימוץ רעיונות ודעות שאינן שלך.

זה באמת קשה מאד לעשות היום משהו חדש כשאתה חשוף לכל כך הרבה דימויים ורעיונות מסביב כל היום כל הזמן. אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת. מה עוד אתה יכול לספר על גרזנים?

יצרן גרזנים לומד שנים. זהו כלי שקשה לייצר בשל התכונות הנדרשות שבו. סוגי סגסוגות שונות, כיווניות של הלהב, יש מספר רב של גרזנים שונים – כל אחד לפי יעודו. על כל ראש גרזן מוטבע שם האדם המייצר. היות ואין תחלופה במפעל, ראשי התיבות של המייצר מופע בספרות ואתה יודע מי יצר את הגרזן שלך. גרזנים על פי פעולה, על פי מקצוע, גרזני הטלה, פסול, גדיעה… בערך 30 גרזנים השונים במהותם.

מי היה מאמין. ואני חשבתי שגרזן זה גרזן זה גרזן. אבל אני מעצב גרפי…

אחלה מקצוע. אני גרפיקאי קטן. מעריץ את מי שטוב בכך

לגמרי!

יום טוב יובל, תודה על השיחה, מקווה שנתראה פנים מול פנים

בטח!