כל מה שחשוב ויפה

קנו לעצמכם מתנה לחג

(מצטער על הכותרת הקלישאתית אבל זה התבקש)

אני לא יודע איפה ובני כמה הייתם בשנות ה-80, אבל אני זוכר את הפעם הראשונה (אני חושב) ששמעתי את הקסטה (שהיום כבר נקראת הקסטה המיתולוגית) של נושאי המגבעת. גיל 16 וקצת, טיול של הצופים, יושבים באוטובוס ושומעים אותה פעם אחר פעם. 1988? 1989? לא זוכר בדיוק, אבל זו הייתה התקופה הנכונה, הגיל הנכון, משהו שם עבד. איך אפשר לעמוד מול טקסט כזה:

אז בקשר לזרעים / הם עומדים לנבול / זה לא נורא בשביל כל השנים האלה / יכולה להיות איזו צמיחה / בערוגה שלך, בגינה שלי / העולם מושלם, האנשים רעים / זוהי עיר משעממת / כן משעממת / אפשר לצפות את השמש / להיעלם באש / הבני זונות / האדמה מקולקלת / התורה לשוטים / האהבה למדוכאים וחולי שפעת / אלוהים אני כל-כך משועמם / אז בקשר לימים / הם הופכים קצרים / זה לא נורא / בשביל כל הלילות האלה / יכולה להיות איזו תנופה / בארמון שלך, בארמון שלי / העולם מושלם, האנשים רעים / זוהי עיר משעממת / כן משעממת / אפשר לצפות את הכתר / בחומר משמר / מדשדש לי מתחת לחולצה, לגרביים / ובקשר לחיים, הם קצרים / ובקשר לריצה / היא טובה לאלהים / האדמה מקולקלת.

תסלחו לי על עוד קלישאה אבל זה עובד גם היום: העולם מושלם, האנשים רעים / זוהי עיר משעממת. או, התורה לשוטים / האהבה למדוכאים וחולי שפעת / אלוהים אני כל-כך משועמם. שלא לדבר על האדמה מקולקלת.

DSC06667-copy

25 שנה אחרי שיצאה הקסטה ההיא, הלייבל אנובה הוציא מהדורה מחודשת שלה, לראשונה בפורמט דיגיטלי. הוצאה מחודשת, ופורמט חדש, מחייבים עיצוב חדש. על המלאכה הופקדו ירון שין, הלא הוא jewboy, ביחד עם תום רזניקוב. משך העבודה היה כחצי שנה, וכפי ששין מספר ״בכל שלב משלבי העבודה הפיצוח הגדול לא היה עיצובי אלא בעיקר קונספטואלי – איך להמיר מוצר סגפני ולא מעוצב בעליל (הקסטה המקורית) לפורמט דיגיטלי (דיסק) משופר ומשודרג, שנותן כבוד למוצר המקורי אך לא חפ"שי שכמותו. משהו שמניחים על מדף או שולחן ולא דוחפים לערימות הדיסקים הישנות״.

העבודה כללה פעולה ארכיונית של חיטוט בחומרים הישנים של המגבעות: תמונות, פוסטרים, פליירים, הזמנות ושלל מזכרות. ״לאט לאט העסק התהדק סביב חמישה פוסטרים שאינם פוסטרים וחד צדדיים, דף מילים אחד, וכל זה בקופסה שחורה עם צילום של הקסטה המקורית, שדרך אגב נבנתה מכמה צילומים בגלל הפרספקטיבה הלא הגיונית של המוצר המצולם (תביטו בתמונה – זה לא הגיוני, כמו חידה של אם-סי-אשר). הכל לכדי חבילה אחת שהיא התחליף לקסטה המקורית״.

DSC06675-copy

 איך הייתה העבודה עם חברי הלהקה? מה היה להם להגיד?

״העבודה נעשתה בעיקר מול אהד פישוף, ישי אדר ותמיר אלברט. אנובה (שחייבים להם הרבה קרדיט) השתדלו לסייע ככל שיכלו. המפגשים נראו כמו מפגשים של ספרנים – כל אחד הביא איזו קופסת נעליים עם תמונות ופליירים ישנים ופרש אותם סביב הבירות או התה – תלוי על מי מדברים. ניסינו לנסח אמירה שאינה מדברת על עיצוב, פונט או צבע של המארז החדש – אלא מתייחסת לסוג של די.אן.איי שהיה קיים בקסטה המקורית. תום ואני טענו מצדינו שיש ליצור מוצר שיעורר חרדות קודש ישנות הנוגעות לקסטה המקורית, ועם זאת לא יעשה נוסטלגיזציה להרכב שנעלם לפני כל כך הרבה שנים.

״אהד, ישי ותמיר טענו שהמוצר המקורי מעולם לא ממש ׳עוצב׳ ובכך רמזו על מניפסט שמעולם לא נכתב ושהיה רלוונטי כשהקסטה יצאה לאור, אולם אני ותום לא היינו מוכנים לאפשר הפקרות עיצובית – המניפסט הזה שייך לעבר ולא ניתן לשחזר את מה שהיה אלא להתחבר לערוצים מסויימים שלו. מצד שני הסכמנו לחלוטין שיש צורך והיגיון בסגפנות עיצובית ושלחלוטין לא מדובר ב׳אוסף מתומן׳ שיוצא במדיה-דיירקט לכבוד חנוכה, אלא בסיכום או סגירת מעגל מאוד רחב, ואולי גם סגירת חשבון שנישאר פתוח – עם הסוכנים, עם האמרגנים, עם חברות התקליטים, עם המפיקים… וגם עם הקהל שנסחף והעריץ כל כך, והרגיש שנפל דבר שעשה שינוי בחיים שלו. אנחנו מדברים על קהל שניסה לקנות מוצר שאזל אחרי חצי שנה ונעלם כל כך עד שאפילו לחברי הלהקה לא היתה דרך להשיג אותו״.

ולסיכום, אי אפשר בלי השאלה, מה הזכרונות שלך מהקסטה? אתה לגמרי בגיל הנכון.

״אני זוכר חיפה גשומה, אפורה וחסרת תכלית, נשלטת בידי עולם אפרפר מבוגר (המושג העולם שייך לצעירים נעצר בצומת חדרה ועשה יו-טרן חזרה לתל אביב), משעממת ופרובינציאלית. ביה"ס העל יסודי המקצועי בסמ”ת, שיעורים במיתוג ובקרה שנמשכים עד השעה שלוש וחצי, ריח של עצי אורן סביב הבתים הדו משפחתיים במקרה הטוב או השיכוניים במקרה הרגיל, עליות וירידות אין סופיות שצריך לעשותן ברגל, חדר קטן וצפוף שלתוכו נדחסים חבורת בני עשרה ומנסים לפענח את המילים המטשטשות ומבלבלות על אדמה מקולקת וקרה וקול של אלוהים אחר.

״אני זוכר טייפ דאבל קאסט, הסתבכות, קריעה והדבקת הסרט המגנטי עם לק שקוף של ציפורניים של אחת הבנות היפות והמחוספסות מקריית ביאליק. ככה זה עבר מיד ליד הוקלט מחדש על קלטות BASF Chrome שנעלמו אחת אחת כמו הקלטת הירושלמית המקוריות. ברור לכולם שאם האלבום היה יוצא בוויניל הוא היה יושב ממוסגר מאחורי זכוכית בבתי האב של בני 40 היום, אז בני 17, שקיבלו ברבות הזמן שיעור על ערכו הסנטימנטלי העמוק של קפסולת הזמן הזו.

״כתבתי המון על זה אבל העבר שלנו תמיד מכיל יותר כח. הרגשנו יותר, אהבנו יותר, שמענו יותר. אולי זו המשמעות של הקסטה הזו בעבור אותם בני 40, ולא בהכרח המוזיקה המודפסת עליה. לא ככה?״.

ואם בא לכם עותק משלכם, הנה לינק שיוביל אתכם היישר לחנות של אנובה.

nosey poster1

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. אופיר

    מעניין, אותה עיר אותו בית ספר , אותה מגמה, ואותה קסטה (שנטחנה כבר כמה שנים אצלי…) רוב הסיכויים שלא אותה שנה אחרת הינו מכירים 🙂
    למדתי בססמת בין 90 ל-93

  2. מתי

    מקריית ביאליק, TDK

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden