כל מה שחשוב ויפה

היה שקט ואז עיניים נפערו ופתאום היתה התלהבות ונפרץ איזשהו סכר

בשבוע שעבר פרסמתי את הפוסט הראשון בסדרת הראיונות על אחד הפרויקטים המעניינים והחשובים שנתקלתי בהם בזמן האחרון – גו גלובל 2014 ישראל פלסטין. במסגרת הפרויקט יצאו קבוצות מעורבות של סטודנטים מתחומי העיצוב וההנדסה השונים – מהרויאל קולג׳ ומשנקר – לנגב, לצפון הארץ ולגדה המערבית, על מנת לסייע לאומני מלאכת היד המקומיים בפיתוח פתרונות מעשיים לקידום היצירה המסורתית שלהם.

עבר שבוע, והפעם, כדי לסכם את השבוע השני של הפרויקט, הצטרפה לראיון בנוסף למירב פרץ גם עידית ברק, מרצה במחלקה לעיצוב אופנה ואחת מצוות המנחים של שנקר שלוקח חלק בפרויקט. וגם הפעם, שנגמר הראיון, כל מה שרציתי לעשות זה לעזוב הכל ולהיות חלק ממנו, לנסוע למקומות שהן מספרות עליהן, להתרשם במו עיני מהפרויקט המדהים הזה. אבל, לצערי הפנטזיות מתגשות עם המציאות, מיליון הפרויקטים והדדלייינים.

בכל מקרה, למי שמעוניין, ביום חמישי הקרוב בשעה 16:00 תתקיים במרכז פרס לשלום ביפו ביקורת עבודות פתוחה לקהל הרחב. לא יודע מה איתכם, אני אהיה שם, אבל עד אז, הנה מה שסיפרו מירב ועידית על השבוע השני של הפרויקט.

IMG_9486

yuvalsaar:

שלום!

Iditbarak:

הלו

Merav:

אני לא מאמינה שעבר שבוע מאז שצ'וטטנו!

yuvalsaar:

אכן. מה שלומכן?

Iditbarak:

מקסים ואתה?

yuvalsaar:

יום חמישי הטוב נגמר ומחר מגיע שישי העוד יותר טוב, כך שלא יכול להיות רע… וכן, עבר שבוע! גם אני לא מאמין

Merav:

זה נראה לי שעברו חמש דקות או שבועיים, תלוי מאיזה זווית מסתכלים על זה

Iditbarak:

שבועיים, מהזווית שלי

yuvalsaar:

עידית – מירב היא אורחת ותיקה בפורטפוליו ואילו לך זו הפעם הראשונה. נכון?

Iditbarak:

אמת

yuvalsaar:

אז שניה לפני שנתחיל תגידי כמה מילים על עצמך לטובת מי שלא מכיר

Iditbarak:

וואו, כמה רשמי… עידית ברק, מעצבת אופנה, מרצה בסגל המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, אמא ורעיה בישראל, לא בטוח בסדר הזה

yuvalsaar:

והקשר שלך לפרויקט גו גלובל?

Merav:

אל תאשימי אותי!

Iditbarak:

אני חלק מצוות המנחים משנקר שלוקח חלק בפרויקט, וקשורה לקבוצה של הגדה המערבית

Merav:

עידית מנחה את אחד הפרויקטים היותר מסובכים בגו גלובל. היא מלווה את העבודה מול שש קבוצות של רוקמות מרחבי הגדה שמייצגות מאה נשים

Iditbarak:

כן. לא רציתי להגיד את זה, אבל זה נכון. זו קבוצה מדהימה של נשים עם יכולות מדהימות מצד אחד, אבל קבוצה מאד רגישה וטעונה מצד שני

Merav:

והרבה מורכבות בתקשורת ובתרגום

yuvalsaar:

בואו נדבר על השבוע השני של הפרויקט שבדיוק נגמר, ונתחיל מאנקדוטה של כל אחת, איזה רגע ששווה להזכיר. מה אתן הכי זוכרות מהשבוע הזה?

Merav:

אתמול ליוויתי את הסטודנטים בשלוש סדנאות שיקום שונות בגדה והם הראו לפרטנרים את הסקיצות והקונספטים כדי לקבל פידבק בפעם הראשונה. לראות את הפנים של הפרטנרים מוארים ומחייכים כשהם רואים שבאמת נעשתה המון עבודה ויש סקיצות ורישומים ומודלים תלת מימדיים זה היה אדיר! אלה אנשים למודי אכזבות, שרגילים שיש ״הרבה חול ואין מה לאכול״, ופתאום אנשים חוזרים אליהם עם עבודה רצינית ואמיתית שיכולה לעזור להם

yuvalsaar:

נחמד! עידית, מה הרגע שלך?

Iditbarak:

אני חושבת שרגע חזק במיוחד היה כשהסטודנטים חשפו את העבודה שהם עשו במהלך השבוע, והראו לקבוצת הרוקמות אימג׳ים של רעיונות שהיו להם לעיצובים עדכניים שמבוססים על המסורות הפלסטיניות. היה שקט ואז עיניים נפערו ופתאום היתה התלהבות ונפרץ איזשהו סכר

Merav:

מעבר לזה – חלק מהסטודנטים שנוסעים לגדה מאד חוששים ובשבוע שעבר האוטובוס התברבר בניווט בסמטאות צפופות בבית סאחור וחלקם נכנסו ללחץ. קיבלתי הרבה ריקושטים בסגנון: את בטוחה שזה בטוח לנסוע לשם?? את עושה הערכות מצב?? למה נהג האוטובוס משאיר את הדלת פתוחה כשהוא חונה? ועוד… השבוע פתאו בבית סאחור אחד הסטודנטים שהכי דאג פתאום אומר: מי בא למצוא מכולת?

Iditbarak:

והאמון העדיין שנרקם הוא מרגש

IMG_9428

yuvalsaar:

בואו נעשה אם כך סדר: מה קרה בשבוע הזה, איפה הייתן, מה עשו הסטודנטים, מה התקדם מהשבוע שעבר?

Iditbarak:

בשבוע שעבר היה גישוש ראשוני, שני הצדדים לא ידעו מה לצפות. בעיקר הקשבנו.

Merav:

בשישי שעבר היתה הגשת אמצע ראשונה ובה נבחרו קונספטים וכיווני עבודה ראשונים. במפגשים עם הפרטנרים השונים הסטודנטים הציגו את ההתקדמות בפניהם וקיבלו פידבק איך להמשיך לשלב הבא. מחר הגשה נוספת לקראת עיצוב ובניה של פרוטוטייפים.

בהרבה מקומות הגענו להבנה שמעבר לפתרונות עיצוב צריך להשאיר גם ״מפת דרכים״ שמסכמת את הכיוונים והרעיונות הרבים שעלו, כדי לסמן לפרטנרים את הדרך להמשיך הלאה גם אחרי שיסתיים הפרויקט. באחת הסדנאות בחוסאן, שם משקמים ילדים נכים, קיבלנו פידבק מרתק – הם ביקשו שמפת הדרכים לא תהיה כרונולוגית, אלא תהיה מבוססת על שלבי התקדמות שנובעים מכמות הילדים שאותם הם מתכוונים לקבל בעתיד לסדנה

Iditbarak:

וגם קיבלנו השבוע פידבק מקבוצות לגבי מה ריאלי? עם מה הם מרגישים בנוח

yuvalsaar:

וואלה. מעניין. ההגשה נעשית רק בשנקר והפידבק רק של המרצים?

Merav:

ההנחיה בשנקר וההגשות האמיתיות הן בפני הפרטנרים. שם המרצים לוקחים צעד אחורה ונותנים לסטודנטים להוביל את הדיאלוג

Iditbarak:

כן זה לא קל. התהליך הוא לימודי גם למנחים, לפחות לי… צורת ההנחיה שאני רגילה אליה הרבה יותר מעורבת, והבריטים הרבה יותר ברקע – נותנים לסטודנטים להתנסות. לפעמים גם לא להצליח זה מאד מעניין .אני מתרגלת נשימות

yuvalsaar:

אז אני רגע שואל שוב: מה הסטודנטים עשו השבוע? ואיך זה עובד?

Merav:

הסטודנטים עובדים ממש מסביב לשעון ומייצרים כמויות של עבודה. מצגות, סקיצות, שרטוטים, מודלים, ניסיונות בחומר. הם עבדו בטירוף לקראת ההגשה לפרטנרים ואחרי שקיבלו את הפידבק הם צריכים להתכנס לקראת פתרונות מעשיים ולעבוד ממש באינטנסיביות עד לביקור הבא. אצל עידית נתנו שיעורי בית גם לרוקמות!

Iditbarak:

ברור, בקבוצה שלנו החשיבות של תהליך משותף היא אחת המטרות הראשונות שסימנו

yuvalsaar:

וביקרתם באותם מקומות שהייתם בהם בשבוע שעבר?

Merav:

כן, כל שבוע חוזרים אל הפרטנרים לפחות ליום אחד. הרדוף כמובן נשארים יותר…

yuvalsaar:

בדיוק רציתי לשאול מה שלומם…

Merav:

הייתי שם השבוע והיה לנו ביקור של שר המדע והחינוך הגבוה הבריטי עם משלחת של דקאנים מאוניברסיטאות מובילות בבריטניה. הם היו בכנס בטכניון והגיעו אלינו לביקור כדי ללמוד על הפרויקט

yuvalsaar:

וואלה. זיהיתם שינוי כלשהו אצל הסטודנטים? תהליך שהם עוברים?

Merav:

מעבר לאומץ שתפסו לחפש מכולות בבית סאחור?

yuvalsaar:

בדיוק

Merav:

מה שמאד ריגש אותי בכל המפגשים שהספקתי להיות בהם היה המפגש האנושי – הסטודנטים רואים מולם מצוקה וקושי ונזקקות ובוחרים לראות את מי שעומד מולם ולעזור לו עם הכלים שיש להם. הם לא יודעים את השפה ואין להם כסף לתרום אבל הם יודעים לעצב ולתכנן ולתכנת והם מוכנים לתת כל מה שיש להם כדי לעזור

Iditbarak:

הם עוברים תהליכים רבים ומגוונים. מהתקשורת ביניהם ועד היכולת להבין ולהקשיב באמת לפרטנרים ולא לנסות לכפות עליהם תהליכים גרנדיוזים.

Merav:

בחלק מהפגישות, אחרי שיחות ארוכות על הקונספטים, לקראת הפרידה עלו משפטים כמו: מכל מה שהצענו מה הכי יעזור לכם באופן מיידי? מה הכי חשוב לכם שנספיק לעשות? מה סדר העדיפויות שלכם? ובדרך לאוטובוס כבר אמרו לי בנונשאלאנט – אה, כן, הבטחנו כבר לבסמה (מנהלת סדנת שיקום) שניתן לה תמיכת אינטרנט גם אחרי הפרויקט, נעלה לה סרטים ליוטיוב אין בעיה. זה מאד נגע לי ללב איך רגע אחרי שפחדו לרדת מהאוטובוס הם נפתחו והיו מוכנים לתת מהכלים שיש להם, ובעצם העיצוב הפך משהו שנפגשים סביבו ויוצרים באמצעותו תקשורת ולא רק קרדום (מפלסטיק) לחפור בו

Iditbarak:

הסטודנטים הבינו ששינויים קטנים עושים הבדלים גדולים. לראות קבוצה של 30 אנשים, חלקם הלא מבוטל גברים, יושבים ורוקמים ביחד – זה חזק

Merav:

גברים אסייתיים את מתכוונת

Iditbarak:

וישראלים. בהתחלה הרוקמות חשבו שזו בדיחה אבל עד המפגש השני הן הבינו שהם באמת רוצים לדעת ושהם מתרגשים לא פחות מהידע שמועבר אליהם. אני חושבת שברגע שהרוקמות השתכנעו שבעבורנו מה שהן עושות זה קסם הן התחילו לבטוח בנו ונהיה דיאלוג אמיתי.

Merav:

בהרדוף גם היה מאד מעניין. הסטודנטים מחפשים אחרי קונספט שיבטא את הרוח של המקום – גם את התפישה האנתרופוסופית וגם השיקומית – והם מנסים ליצור חוט שיקשר חזותית ורעיונית בין מספר סדנאות יצירה שעובדות באופן מנותק אחת מהשנייה. הם מחפשים אחר קונספט שיבטא תפיסה אינטגרטיבית והוליסטית של המקום. אחד הקונספטים היה ליצור מוצרים מורכבים שכל סדנה תעבוד על חלק אחר של המוצר וביחד יהיה דבר שלם. היום כל סדנה מייצרת ומוכרת את התוצרים שלה

IMG_9416

yuvalsaar:

בואו תתנו קצת דוגמאות תכל׳ס. מה הסטודנטים מציעים?

Iditbarak:

במקרה שלנו הסטודנטים פועלים בשני ערוצים, העיצובי והשיווקי. הרוקמות מרגישות מצד אחד שהמוצרים שהן מצליחות למכור זה לעיתים מכירות ״רחמים״ וגם שאין להן מספיק ערוצי מכירה. הסטודנטים ביחד איתן עובדים על קו מוצרים חדש שיהיה פלטפורמה יותר מעודכנת ונחשקת למסורות הריקמה שלהן. ומצד שני מפתחים אתר אינטראקטיבי שיאפשר מכירה בינלאומית של המוצרים

Merav:

בהרדוף הם מחפשים אחר צורת עיבוד בחומר שתחזור בסדנאות השונות ותהפוך לסוג של חתימת יד מזוהה. הם עובדים גם על סדרה של מוצרים שישלבו חלקים מסדנאות שונות כדי ליצור את השלם. בסדנת שיקום ילדים נכים ״אל בסמה״ הם מחפשים איך להכניס אלמנטים של יצירתיות ורנדומליות לתוך עבודות היצירה המונוטוניות.

באל בסמה יש חממה קטנה עם עשבי תיבול וסדנה של נייר ממוחזר (הם מקבלים ניירות חשבון גרוסים מבנק ברמאללה ומכינים מהם כרטיסי ברכה לחג המולד). הסטודנטים בוחנים תהליכים של שימוש בצמחים מהחממה למיצוי של צבענים טבעיים ולשילוב של עלים בנייר. הם גם מפתחים חותמות שעובדות כיחידות בודדות וכיחידות משולבות עם דוגמאות מסוגננות מקסימות שיאפשרו לילדים להחתים את הכרטיסים ולייצר אינסוף דוגמאות. החותמות מבוססות על הקסם שבמקריות כך שגם אם העבודה לא מדויקת ואפילו פרועה עדיין יהיו תוצאות מקסימות שאפשר למכור

Iditbarak:

זה תהליך ארוך אבל הסטודנטים מקווים שאם התהליך יהיה פשוט ומובנה הפרטנרים יוכלו להמשיך אותו אחרי סיום הפרויקט

Merav:

צריך להבין שכשאין רשת בטחון כלכלית המקומות האלה חייבים למכור כדי לשרוד!

Iditbarak:

בהחלט. ולכן חשוב שהשינויים לא יהיו דרסטיים ברמה שהם הופכים לא ריאלים אבל מעוררי השראה ותקווה עבור הפרטנרים כדי שיאמינו בשינוי וידבקו בו

 

IMG_9396

yuvalsaar:

מה צפוי מחר ובשבוע הבא?

Merav:

מחר הגשה מאד משמעותית כי צריך לקחת את הפידבק של הפרטנרים ולעבד אותו לקראת השלב הבא. זאת ההזדמנות להפוך רעיונות וסקיצות למודלים ושרטוטים שיהפכו למוצרים ולתהליכים חדשים אצל השותפים שלנו. אחרי ההגשה יישארו כמה ימים לעיצוב ולמידול ואז חוזרים לאוטובוסים ומגישים לפרטנרים את העבודה שנעשתה. הסיכום האקדמי של הפרויקט יהיה ביום חמישי הבא במרכז פרס לשלום, עם הגשה שאליה יגיעו גם השותפים השונים, ובערב פתיחה של תערוכה

yuvalsaar:

מתי התערוכה?

Merav:

חמישי. ובשמונה בערב יהיו דרינקים

yuvalsaar:

במרכז פרס?

Merav:

כן. ולמי שלא יספיק – בספטמבר בשבוע העיצוב בלונדון

yuvalsaar:

מגניב! מתי השיחה הבאה שלנו?

Merav:

לפני או אחרי התערוכה? מה אתה אומר? בוויקנד הבא אנחנו בפטרה… ואז הם עוזבים

yuvalsaar:

אחרי התערוכה. לכמה זמן היה תהיה פתוחה?

Merav:

רק באותו ערב… אבל יהיה סרט וספר ולונדון…

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden