כל מה שחשוב ויפה

משחקים במוזיאון העיצוב

רותי מנסה להירדם אבל היא פוחדת מחלומות וממפלצות; מלכי מקבלת מדוד מורדוך כלבה בלונדינית קטנה ומיוחדת.

יונתן מחליט להפוך לבלש לאחר שחפצים רבים נעלמים מביתו; בוקר אחד מודיע גולי להוריו שהוא יוצא לגלות ארצות חדשות.

לנינה תמיד מעירים על נימוסי השולחן כשהיא אוכלת, וכשכל הילדים כבר מזמן במיטה, דידי מחליטה לצאת ולבדוק מה עושים המבוגרים אחרי השינה.

לפני חצי שנה פחות או יותר מצאתי את עצמי עם 50 ספרי ילדים על השולחן, תוהה איך כל זה קרה? או במילים אחרות: מה לי ולזה? אין לי ילדים, האחיינים שלי קצת גדולים בשביל הספרים האלו, והפעם האחרונה שהייתי קהל היעד המוצהר של הספרים האלה הייתה לפני 30 ומשהו שנה. ככלל אני שייך לדור שיכול להגיד שהוא זוכר שיצא ״הילד הזה הוא אני״ של יהודה אטלס ודני קרמן, שגדל על ברבאבא והמומינים. זהו פחות או יותר.

והנה, שוב, על שולחן העבודה שלי, ליד המחשב הנייד, ערימה של 50 ספרי ילדים שיצאו לאור בארץ בחמש השנים האחרונות, שצריך לבחור מתוכם מה יוצג בתערוכה (וזה אחרי מיון שהשאיר בחוץ עשרות ספרים אחרים). שנה לפני כן התחלתי תחקיר לקראת תערוכה אחרת, אומת האיור. התחקיר הזה, שהצמיח גם את שבוע האיור של תל אביב, עזר לי כמובן לקבל החלטות. נפגשתי עם עשרות מאיירים, פרסמתי את המפגשים איתם, ולאט לאט מיפיתי את התחום. לא התמקדתי בספרי ילדים אבל באופן טבעי גם הם היו חלק מהסיפור. לאחר שקיבלתי את הפנייה ממוזיאון העיצוב, הייתי צריך להיות יותר ממוקד.

בהתחלה לא נכנסתי לסיפור עצמו. כלומר, וזה היה חשוב להגדיר כבר בהתחלה – זו תערוכת איור, לא תערוכת ספרים – ככל שאפשר להפריד בין השניים בתחום ספרי הילדים. אחד הדברים שאני מאד מרוצה מהם הוא שהשתדלתי ככל האפשר לא לתת לטעם האישי שלי לקבוע מה ייכנס ומה לא. זו אמנם לא אמירה אבסולוטית, וברור לי שאוצר אחר היה מרכיב רשימה שונה, אבל היו ספרים שהכנסתי לתערוכה שלקח לי יותר זמן להתחבר אליהם. ואם לחזור לאותם 50 ספרים, מה שעשיתי היה לעבור על כל ספרי הילדים שיצאו בישראל בחמש השנים האחרונות, לפתוח אותם, להתעלם מהטקסט ולבחון רק את האיורים. לאחר השלב הזה בחנתי גם את האופן שבו האיור עובד עם הטקסט. בסופו של דבר נשארתי עם 50 הספרים שהיה צריך לבחור חצי מהם.

היו כמה כללים נוספים שהנחו אותי בבחירה:

1. אני מציג רק ספרים מחמש השנים האחרונות, במטרה להציג תמונת מצב עכשווית של התחום.

2. כל מאייר מציג ספר אחד בלבד.

3. לנסות ולהציג מגוון רחב ככל האפשר של סגנונות, שמציגים סוגים שונים של ילדוּת.

4. להציג תמונת מצב מאוזנת שכוללת גם מאיירים צעירים שרק סיימו את הלימודים בשנים האחרונות, גם מאיירים עם נפח העבודה רחב יותר, וגם מאיירים ותיקים / מבוססים.

מכוונים תאורה

מכוונים תאורה

הכלל האחרון, שאיתו גם התחלתי, היה לנסות והציג ספרים שבמובן מסוים לא היו יכולים לצאת לאור לפני 10 או 20 שנה בישראל.

הסעיף הזה הוא טריקי במיוחד, כי קשה להניח את האצבע על נקודה אחת הזמן שבה השתנה שוק ספרי הילדים בישראל, ובכל זאת – מה הופך ספר לעכשווי, מעבר לעלילה ותכנים? ניקח לדוגמה את ספור אחרי השנה שכתבה שהם סמיט ואיירה עינת צרפתי. הדבר האחרון שאפשר להגיד עליו זה שהוא ספר ״חינוכי״, והאיורים המקסימים של צרפתי משקפים את זה בצורה יפה. או זה מה שאני חושב. מה דעתך? שכתבה מאיה חנוך: האיורים הנפלאים של נטלי פודלוב שמוצגים בו, רחוקים מלהיות איורים ש״מתאימים״ לילדים.

שני הספרים האלו – כמו ספרים אחרים שמוצגים בתערוכה – מבטאים את ההתבגרות של שוק ספרי הילדים בישראל, שבאה לידי ביטוי בדור החדש של העורכות בהוצאות הספרים, בחשיפה למתרחש בתחום ברחבי העולם, ובהבנה שהתרומה של מאייר טוב ליצירה הסופית שוות ערך לזו של הסופר. המנעד הרחב של הסגנונות והאיורים המורכבים שמופיעים היום בספרי ילדים, מכבדים בסופו של דבר את הילד הן מבחינת התוכן של האיורים והן מבחינת הטכניקה שבה הם נוצרו.

בסופו של דבר, 24 הספרים שמוצגים בתערוכה מציגים סוגים שונים של ילדוּת, של ילדים ושל ההורים שלהם; של חלומות, חששות, פנטזיות ופחדים. הסיפורים שבהם דומים לסיפורים שהופיעו בספרי ילדים מזה שנים, אך מה שמייחד אותם הם האיורים שמלווים את העלילה, מאירים צדדים נוספים שלה ומוסיפים שכבות ורבדים נוספים של משמעות שלא קיימים בהכרח בטקסט הכתוב. המנעד הרחב של האיורים שהם מציגים מאפיין את הפריחה של האיור בשנים האחרונות, בארץ ובעולם. הפריחה של התחום מראה גם שלמרות העידן הדיגיטלי, הטאבלטים, משחקי המחשב והאפליקציות – ספרים מאוירים לילדים, או בשמם הלועזי ״picture books״, ממשיכים להיות פופולריים אצל הילדים, אצל ההורים ואצל המאיירים.

מה יש בספרי הילדים שמצליח לעורר התלהבות ותשוקה גם אצל מבוגרים? המאיירים מסבירים זאת בחירות האמנותית ובחופש היצירתי הגדול שמוענק להם בתהליך היצירה. בעבור המבוגרים, ספרי הילדים מאפשרים להם לחוות שוב את הילד שבהם, נותנים להם את הלגיטימציה להשתטות ולשחק ״כמו ילד״, שנים רבות לאחר שגדלו והפכו ל״מבוגר האחראי״ בעל כורחם. השאלה ״איך ילד גדל?״, ובאופן עקיף במה שונה ילד ממבוגר, עומדת בבסיס הסיפור שכתבה רימונה די-נור, כמו גם בבסיס כל אחד מהספרים האחרים שמוצגים בתערוכה. המאייר שחר קובר, לעומת זאת, שאל את עצמו שאלה אחרת: מהו האינטרס של ילד לגדול, מנקודת המבט שלו?

– – –

הביקור בתערוכה משחקים במוזיאון העיצוב, שתפתח ביום רביעי (חול המועד פסח), מזמין את הצופים לשאול שאלות דומות, לשכוח לרגע את העולם שבחוץ, להתמסר לחוויה החזותית שיצרו המאיירים, להפעיל את הדמיון, ולשקוע לתוך עולם שבו אין דבר שהוא לא אפשרי: אשה שגרה בתוך אבטיח, ילד שישן בתוך תפוז, צפרדע שהוא גם תרנגול, ילד שרוכב על זנבה של ארנבת, ואפילו מטוס שנוחת בחצר עם הזמנה לסעודת ערב בארמון של מלכת אנגליה.

beforedmh

לפני…

afterdmh

אחרי: סידורים אחרונים

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden