האתגר היה למצוא את האיזון בין המופשט לפיגורטיבי, כמה גדולות צריכות להיות הנקודות ומתי לעצור

לפני חצי שנה פרסמתי בגלריה ראיון עם יוני אלתר, שחי ופועל בלונדון, שבדיוק פתח אז את תערוכת היחיד שלו בגלריה קמיסטרי. במרכז התערוכה, שנקראה ״עיר״ על שום החוט המקשר בין העבודות – ניצבה סדרת העבודות שיצר לערוץ הטלוויזיה החדש, ״לונדון לייב״, השייך למו״ל של העיתון ״איבנינג סטנדרד״. סדרת עבודות נוספת הציגה מבנים איקוניים בערים שונות בעולם, זה לצד זה בקומפוזיציות מקוריות ובצבעים שונים.

בראיון הסביר אלתר – בן 33, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל – מה מרתק אותו בערים גדולות ומדוע הוא מעדיף להעביר מסר ללא מלים. בחודש שעבר נחשף בשכונת שורדיץ׳ בלונדון פרויקט חדש שלו, 25 מטר של דמויות איקוניות שמורכבות מנקודות, ובמקביל עבודותיו הופיעו בשני ספרי עיצוב חדשים: Visual Families בהוצאת גשטאלטן, שכותרת המשנה שלו היא Graphic Storytelling in Design and Illustration; ו-icon, שעוסק באייקונים שמשתמשים בוחרים לעצמם ברשתות חברתיות.

לשמחתי יוני הסכים לספר על הפרויקט החדש, על הספרים, איך מתקשר לכך הרב עובדיה יוסף, ואפילו על פרויקט עתידי עם קוקה קולה. אבל לפני הכל, כמה תמונות של הפרויקט החדש:

כמו רוב העבודות שלי גם הפרויקט הזה התחיל כשיש לי איזשהו רעיון, עולה על משהו מעניין, ומתחיל לשחק איתו. עליתי על שיטה ליצור את הדימוים האלו, האתגר היה למצוא את האיזון בין המופשט לפיגורטיבי, כמה גדולות צריכות להיות הנקודות ומתי לעצור. שיחקתי עם כל מיני דמויות שונות אייקוניות, כי זה מה שמעניין, לראות מתי אתה מצליח לזהות אותן. תוך כדי משחק גיליתי שיותר מעניין להתעסק עם דמויות שהצבעוניות קיימת כבר בתוכן, כמו מיסטר טי או וונדרוומן, כי יש בהם אלמנטים מטאלים מזוהים כמו כתר על הראש, חגורה וכן הלאה.

בגודל 1:1?

לא. התחלתי במחשב. לדוגמה, היו לי כל מיני מייקל ג׳קסונים שונים, אלבל החלטתי להתשמש בצילום מהגראמי שהוא לבוש בחליפה המנצנצת, הכפפה הלבנה ומשקפי השמש. עניין אותי לקבל מארג של צבעים, פחות שטחים גדולים באותו צבע, כמה שיותר וריאציות של צבעים מתחלפים.

ואז?

חיפשתי מקום כמה שיותר גדול להציג את הפרויקט, חשבתי על מקומות ציבוריים, אולי על פיגומים של אתרי בניה שבדרך כלל מדפיסים עליהם פרטים והדמיות של פרויקטי נדל״ן. פניתי לכמה חברות נדל״ן אבל לא יצא מזה כלום. בסוף נזכרתי שהייתה לי תערוכה בבוקס פארק אבל זה לא עניין אותם יותר מדי. מכיוון שהיה לי קשר עם הבעלים, שהזמין אותי להציג בזמנו, פניתי אליו והוא אמר שאני יכול להשתמש בבאנר שגודלו משהו כמו 25 על 2.7 מטר, אבל הוא אמר לי שאני אצטרך לשלם למי שמדפיס ומתקין. יצרתי איתם קשר, שלחתי להם הצעה, ואמרתי להם שזה יהיה מגניב ושבוקספארק בעניין, ושנשים את השמות של החברה והם יזכו לחשיפה של מי שמסתובב באזור, יש מלא חברות עיצוב שפועלות שם. לשמחתי הם הסכימו בסוף להדפיס על חשבונן.

במקביל עשיתי גם את וונדרוומן מ-1024 דיסקיות שעלתה יום או יומיים אחרי הבאנר, שתי דקות הליכה, בבריק ליין, מקום של באולינג ומסעדה שכולו וינטאג׳ אמריקאי. יצא די במקרה שזה מוצג ליד המאוורר מה שגורם לדיסקיות לרצד וזה די מגניב, גם ביחד עם כדור הדיסקו מאחורי העמדה של הדיג׳יי. יצא מגניב.

 

איזה תגובות קיבלת?

בעיקר ״מגניב״. היו לזה הרבה יחסי ציבור. עוד דבר שקרה זה שאני בקשר עם ראש העיצוב של קוקה קולה העולמית, ואני אחד מ-100 אמנים ומעצבים שהוזמנו ליצור פוסטר שחוגג את הבקבוק הקלאסי של קוקה קולה שמציין הבאה 100 שנה. זה הולך להיות תערוכה נודדת וספר. שלחתי לו צילום והוא נדלק ושאל אם אני רוצה לעשות משהו דומה של בקבוק קוקה קולה למטה החברה באטלנטה. זה יהיה מגניב אם זה ייצא לפועל, עם מלא גוונים של אדום.

באמת מגניב.

כדי לייצר את וונדרוומן עשיתי מחקר עם מפעלים מסין ועד ארצות הברית, אבל גיליתי שהדיסקיות מגיעות במגוון צבעים מאד מצומצם ובסופו של דבר יצרתי אותן בעצמי, הדפסתי על ניר מטאלי, משהו שעבדתי איתו בעבר בתערוכה לפני חצי שנה. הדפסתי וחתכתי בלייזר את העיגולים והחורים והשארתי לכל עיגול רווח קטן כדי שאדע את הסדר שלהם, ואז תלשתי אחד, שמתי על הלוח, תלשתי את השני, וכן הלאה. אחרת 1,000 כאלה ב-1,000 צבעים שונים, הייתי הולך לאיבוד. זה היה לא פשוט. בגלל זה עשיתי רק אחד, חשבתי בהתחלה לעשות את כל הסדרה ככה. אבל נראה. בדיוק היום התחלתי לשחק עם בקבוק הקוקה קולה.

תגיד משהו על הספרים

בספר של גשטאלטן יש פאשלה. אתה מזהה אותה?

עכשיו אני קולט ששמו אותה תמונה פעמיים

שמו שתי תמונות פעמיים. הם הוצאה לאור רצינית, לא חשבתי שזה יקרה. התקשרתי והם אמרו שעברו על הספר שני מגיהים שונים, שהם מצטערים ושהם יתקנו את הטעות אם תהיה עוד מהדורה

והספר השני

הם אספו אייקונים שאנשים יצרו לעצמם במדיה חברתית, תמונת פרופיל שאתה שם בפייסבוק או בטוויטר שלך. אני השתמשתי בזה בטוויטר שלי כי זה עובד טוב גם בקטן וגם בגדול. בתערוכה לפני חצי שנה שמתי את זה על כל הקיר. זה היה חלל קטן יחסית ואנשים רואים משטחי צבע, הולכים קצת אחורה, ואז הם מבינים שזה מבט על של גורדי שחקים.

תגיד, מאיפה הגיע הרב עובדיה?

זו העבודה שאני הכי מתחבר אליה בסדרה הזו. כל השאר ברורים מאליהם אבל הוא, כמו מייקל ג׳קסון, יצר מראה איקוני ומובחן, ״בלינגי״ כזה, אבל לא בקטע של עולם הפופ אלא של סמכות רוחנית. אם אתה שם אותו ליד מייקל ג׳קסון אתה רואה לשלניהם יש משקפי שמש ונצנצים בבגדים, למרות שהוא לא מגיע מעולם הפופ.

אתה תשמח אם מישהו ירצה לשים את זה אצלו?

כן. נראה לי. ממש ארצה לראות את זה תלוי איפושהו

מה הגודל של זה?

זה עוד לא קיים, אני מדפיס את זה בהתאם לצורך. אני חושב שזה יעבוד מעולה על קיר שלם של מסעדה, מועדון, מלון, מקום שיש בו תנועה של אנשים, כי אז מי שקרוב רואה עיגולים צבעוניים ורק כשהוא מתרחק הוא מזהה את הדמות

אתה לא פוחד שאנשים יפגעו, שאנשים יחשבו שאתה צוחק עליו, מין חוסר כבוד

נראה לי שאם זה בתל אביב אנשים יראו את זה כמוני, דמות מפורסמת, הוא הרי ממש היה כוכב. בכל מקרה אני לא בא לצחוק עליו, זה פשוט נראה לי מעניין כל התופעה שהוא היה כזה ידוע וכזה אייקוני. אני לא יודע אם יש עוד דמויות בישראל שהיה אפשר לעשות איתם משהו כזה, ושזה ייראה מגניב

משהו נוסף לפני שמסיימים?

בימים אלו אני עובד על עוד מעברון ללונדון לייב, השמיני והאחרון. לשמחתי הפעם זה בניין שפעם הוא היה הכי אהוב עלי בלונדון, הבאטרסי פאוור סטיישן. זה נחמד…