אשמת הכוכבים: איך ייראה הגוגנהיים החדש בהלסינקי

מה אפשר ללמוד מ-1,715 ההצעות שהוגשו לתחרות לתכנון מוזיאון גוגנהיים החדש בהלסינקי? יונתן קנטי בפוסט אדריכלות חדש, במיוחד לפורטפוליו

1

1,715 הצעות אנונימיות הוגשו לתחרות לתכנון מוזיאון גוגנהיים החדש בהלסינקי. זה מספר עצום. לפי הכתוב באתר התחרות זה מספר ההצעות הגדול ביותר אי פעם לתחרות מסוג זה. הדבר לא מפתיע במיוחד בהתחשב בכך שהתחרות הייתה פתוחה לכל אדריכל בעולם ושמוזיאון גוגנהיים בבילבאו (שתוכנן על ידי פרנק גרי ונפתח בשנת 1997) הוא האבא של אדריכלות הראווה, כזו שבונה קריירות ושמה ערים על המפה.

2

ההחלטה לקיים תחרות אנונימית ופתוחה לכל האדריכלים היא החלטה חכמה וברוח התקופה. הנהלת קרן גוגנהיים מצהירה שהיא מעוניינת בבניין ראוותני ומעניין, ושהיא מוכנה לקבל בניין כזה מכל אדריכל. אתה לא חייב להיות פרנק גרי או זאהה חדיד, אתה יכול לעבוד גם במשרד קטן ממדינה זניחה: כולם שווים, כל עוד הבניין שיציעו יעשה את העבודה. באופן כללי התחרות שקופה כמעט לחלוטין לציבור, ואפשר לראות באתר התחרות את כל השרטוטים, ההדמיות והסכמות שהוגשו בעבור כל הצעה.

3

כדי לתכנן 1,715 הצעות לבניין נדרשות במצטבר מאות אלפי שעות עבודה. שעות אלו שוות יחד הרבה מאוד כסף. מיליונים.

4

אפשר לטעון שעם המיליונים האלה היה אפשר לעשות דברים מועילים יותר, אבל מצד שני הם יצרו חתך רוחב מדהים של מה שקורה בעולם האדריכלות (או לפחות בעולם אדריכלות המוזיאונים) בשנת 2014. קרוב ל-2,000 רעיונות לאותו בניין, באותו מקום ובאותה פרוגרמה, הן מקרה בוחן יוצא דופן בהיקפו. כל ההצעות שהוגשו מופיעות באתר התחרות, מסודרות באופן אקראי בגריד של תמונות קטנות היוצרות יחד פסיפס מרתק. באתר יש גם אופציה לשוטט בין ההצעות לפי תגיות: פלסטיק, זכוכית, צורת פירמידה, סימטריות ומעגליות הן רק חלק קטן. רק 57 הצעות קיבלו תגית ״כיפה״. כיפות, מסתבר, הן כבר לא פופולריות בשנת 2014. אפשר תיאורטית לבחון את כל ההצעות יחד ולעשות השוואה לפי סגנון, אסתטיקה, קונספט, סירקולציה בבניין, קיימות, או כל תחום אחר. התוצאה תיתן לבסוף תמונה די מהימנה של המגמות האדריכליות הבולטות כיום.

5

ארצות הברית, איטליה, אנגליה, צרפת, יפן ופינלנד (המדינה שבה ייבנה הבניין) הן המדינות שמהן הגיעו הכי הרבה הצעות. מכל המדינות האלו יחד הוגשו למעלה מ-50% מההצעות. כצפוי, המדינות המשפיעות ביותר בתרבות המערבית ממשיכות להיות הבולטות גם הפעם. בהתאם, שש ההצעות שעלו לשלב השני והאחרון, נשלחו כולן מארצות הברית או ממדינות אירופאיות (וגם אוסטרליה ברשימה, היות ושניים מהמשרדים שעלו לשלב הגמר הם משרדים בין לאומיים הממוקמים בכמה מדינות).

6

התחרות האנונימית והפתוחה לכל היא שיווניות ודמוקרטית, אבל בו בעת היא מייצרת בעיתיות לא קטנה: לא ברור כיצד הצליח חבר השופטים לברור שש הצעות שיעלו לשלב השני מתוך 1,715 ההצעות שהוגשו. אין כאן טענה שהתחרות לא מקצועית או רצינית דיה, אבל כשמוגש מספר כה גדול של הצעות לתחרות, אין כמעט שום אפשרות לעבור על כולן באופן מעמיק. אין כל ספק שבתהליך הבחירה התפספסו הצעות שהיו לא פחות מוצלחות (ואולי אף מוצלחות יותר) מאלו שעלו לשלב הבא.

7

בסופו של דבר התחרות היא דוגמה מופלאה לעד כמה אדריכלות בימינו הפכה למוצר צריכה. בבריף לתחרות הובהר כי הבניין צריך להיות מקורי ויוצא דופן, ובעל פוטנציאל להפוך לסמל בעבור העיר הלסינקי. הכוונה המוצהרת היא לייצר שוב את אותו האפקט שיצר המוזיאון של גרי בבילבאו – עיר ספרדית מנומנמת שהפכה למוקד תיירות עולמי בעקבות הבניין. מתוך כל כך הרבה פרויקטים, סביר להניח שאלו שימשכו את עינו של הגולש חובב האדריכלות יהיו אותם פרויקטים שמייצרים אימג׳ כמה שיותר מעניין, חדשני ואקסטרווגנטי. אחרי הכל, אתר התחרות שם מראש את הבניין שייבנה בתוך שדה של דימויים דו ממדים, כאלה שמצטלמים טוב, נראים טוב, ומתפקדים כאובייקטים – הרבה לפני שהם בניין.