אם תחכה שמישהו יבקש ממך לתכנן בריכה בניו יורק, זה הרי לא יקרה

אואנה סטנסקו, ״האדריכלית של קניה ווסט״, ביקרה בישראל בקיץ האחרון. היא חושבת שזה אך הגיוני שכוכבים כמוהו וכמו לני קרביץ או פארל מתעניינים בעיצוב ובאדריכלות, ומספרת על הבריכה הצפה שהיא וחבריה מתכננים באיסט ריבר בניו יורק

המשבר הכלכלי שפרץ בעולם בשנת 2008 תפס את האדריכלית אואנה סטנסקו, ממייסדי משרד האדריכלים הניו יורקרי Family Architects, במעבר מיפן לדרום אפריקה, שם החלה את עבודתה ב-Architecture For Humanity. ״המשבר פרץ, אני עדיין הסתובבתי בעולם, ומעולם לא היו לי כל כך הרבה חברים מובטלים. היה לנו זמן לרעיונות״, היא מספרת.

״ואז, פשוט היה לנו רעיון לבריכה והוצאנו אותו החוצה. לח מאד בניו יורק ואפשר בקלות לשכוח שאתה חי באי, למרות שאתה חי קרוב מאד למים. והנה, ארבע שנים לאחר מכן, יש לו חיים. אמצעי התקשורת מיד התלהבו מהרעיון, בין לילה זה היה בכל מקום. אנשים התקשרו אלינו ואמרו שהם רוצים להיות חלק מזה, ואמרנו חלק ממה? זה רק רק דימוי. זה לא היה יכול לקרות קודם לכן, וגם לא בעיר אחרת״.

הבריכה, Plus Pool, היא לא עוד בריכה אלא בריכה ציבורית צפה בצורת הסימן + המסננת את מי האיסט ריבר בניו יורק. היא הושקה בקמפיין מימון המונים באתר קיקסטארטר לפני ארבע שנים, שבמסגרתו אפשר היה ״לקנות״ אריח בבריכה עם השם שלך, תחת מה שסטנסקו קוראת לו ״goodbye state״ – תקופה שבה המדינה כבר לא משחקת תפקיד ואי אפשר לסמוך עליה שתממן פרויקטים ציבוריים. הפרויקט יצר סביבו קהילה והגדיר סוג חדש של מרחב, וכתוצאה מכך עיריית ניו יורק לא ידעה איך להגדיר אותו מבחינה בירוקרטית: האם היא ספינה? בריכה? מזח? משהו אחר? ובכל מקרה הקושי להגדיר מעיד במידת מה על החדשנות של המהלך.

בחודש יולי האחרון ביקרה סטנסקו בישראל כאורחת של המחלקה לאדריכלות בבצלאל. היא צפתה בהגשות של פרויקטי הגמר והרצתה על עבודתה. ״לפעמים אם אתה לא מתחיל ככה, זה אף פעם לא יקרה״, היא מספרת על ההחלטה לצאת לעולם רק עם רעיון ודימוי מושך. ״היינו צעירים ונאיבים וניסינו גישה שונה, ומה שנחמד זה שגם הדימוי ההוא עד היום לא ממש השתנה.

״אם בדרך כלל תהליך עיצוב מתחיל בלקוח, אנחנו התחלנו בעיצוב, הרכבנו צוות, ורק אז התחלנו לחפש מימון. בדיוק ההפך. הסיבה שחשוב להזכיר את זה, במיוחד לסטודנטים, היא שאם תחכה שמישהו יבקש ממך לתכנן בריכה בניו יורק, זה הרי לא יקרה. וזה מה שיפה באדריכלות: אני מאמינה בכוח של עיצוב לשנות. חשוב לא רק לחכות ולהיות פסיבי אלא ליזום.

״עד היום יש אנשים סקפטים בכל מה שקשור לבריכה, ותמיד יהיו אנשים סקפטים, אבל מקצוע האדריכלות משתנה כל כך לאט, במיוחד בהשוואה לעידן הדיגיטלי שהכל משתנה בו כל כך מהר. אנחנו חושבים איך אנחנו כאדריכלים מגיבים לזה, איך אדריכלות, עיצוב, ערים או אנשים יכולים להרוויח מהפלטפורמות החדשות שהעולם מציע. והבריכה היא דוגמה: אנשים אוהבים את הרעיון, ורוצים להיות חלק ממנו. בלי התמיכה של האנשים לא היינו מדברים על זה היום, וזה מדהים״.

איפה הבריכה עומדת היום?

״הפכנו לארגון ציבורי ממש עכשיו, יש מועצת מנהלים, ואנחנו עוברים עכשיו את התהליך הרגיל של כל ארגון שקם שלא למטרות רווח. בדיוק קיימנו אירוע שהתקיים על גדות הנהר, וכולם הגיעו – שחיינים, פוליטיקאים, אמנים, מעצבים, ילדים – הבריכה לא מיועדת רק לקבוצה אחת: היא לכולם, וזה היה מדהים שכל האנשים היו במקום אחד״.

מה התגובה והיחס של הרשויות?

״זה מסובך, אבל בסך הכל מאד תומכים בנו. לוקח גם קצת זמן להבין מה אנחנו עושים. כשאנחנו מספרים על הפרויקט בהתחלה התגובה הרבה פעמים היא ׳מה, זה משוגע׳. חמש דקות לתוך השיחה זה משתנה ל׳או, זה נשמע מעניין׳. בסוף השיחה אנשים כבר מאד תומכים ומנסים לעזור. זה משהו חדש: זה לא בנין, זה על הים, זו בריכה, אבל היא גם מנקה את המים״.

בתרחיש הכי אופטימי מתי היא תיפתח?

״ב-2018, אם הכוכבים יתיישרו…״.

סטנסקו נולדה ברומניה, שם גם למדה אדריכלות. ״לא ידעתי למה אני נכנסת״, היא מספרת על ההחלטה ללמוד אדריכלות. ״אמא שלי כלכלנית, אבא שלי מהנדס, תמיד היה לי קשר למתמטיקה ונמשכתי לשני הצדדים. אבא שלי תכנן מנועים, אהתי את הצדדים הטכניים אבל לא רציתי להיתקע במפעלים. מצד שני גם לא רציתי להיות תקועה במשרדים כמו אמא שלי״.

היא עבדה ב-OMA בניו יורק, ב-SAANA בטוקיו, ב-Architecture For Humanity בדרום אפריקה, וב-Herzog & De Meuron בשווייץ. ״אני אוהבת לנסוע וככה יצא שלא נשארתי באותו מקום יותר משנה. בשלב מסוים זה נהיה כבר יותר מידי, זה נהיה מוזר כשהבנתי שאני לא הולכת לחזור לרומניה, וניו יורק נראתה לי כמקום ניטראלי. אז הקמנו את Family״.

למה קראתם למשרד שלכם ״משפחה״?

״אין לנו באמת תשובה… אנחנו כמו משפחה: אפשר לריב ולהתווכח כל היום, אבל בסוף היום עדין נאכל ביחד ארוחת ערב״.

איזה פרויקטים מעניינים אתכם?

״זה משהו שאנחנו כל הזמן חושבים עליו. אני חושבת שאנחנו מתעניינים במיוחד בעיצוב של סביבות, לא רק בלתכנן בניינים: לא רק לחשוב על בניין שמונח איפשהו, אלא גם על הסביבה שבה הוא נמצא, איך הוא משפיע עליה; איך אתה כאדריכל יוצר שינוי, ואיזה שינוי אתה יוצר״.

בשנים האחרונות סטנסקו עובדת עם קניה ווסט כ״מנטור״ העיצוב שלו, והציגה אותו לארכיטקטים, מעצבים ואמנים. במשך תקופה זו ווסט פיתח את העניין שלו בנושא והכריז בנאום לא רשמי באוניברסיטת הרווארד שהוא מאמין ש״העולם יכול להנצל על ידי עיצוב״ וש״הכל צריך להיות מאודרכל״ (architected במקור). בנוסף, הוא טען שהעיצובים של האדריכל הידוע לה קורבוזיה השפיעו יותר מכל דבר אחר על הסאונד של אלבומו האחרון Yeezus.

Family, משרדה של סטנסקו, עיצב את הסט בעבור מסע ההופעות של Yeezus, המבוסס על הר נייד, ומעליו מסך אובלי, עליו וסביבו הופיעו ווסט ומלוויו. בנוסף, עבד המשרד על בתיו של ווסט בפאריז ובלוס אנג’לס. כשאני מספר לסטנסקו שסיפרתי לחבר שאני הולך לפגוש את ״האדריכלית של קניה ווסט״, והוא צחק עלי ואמר ״את מי מעניין ווסט, היא האדריכלית של קים קרדשיאן״, היא צוחקת, וכצפוי אומרת שהיא לא יכולה לדבר על זה.

היא פגשה את ווסט לראשונה לפני שלוש שנים כשעבדה ב-OMA והמשרד תכנן לווסט ביתן לפסטיבל קאן. ״הוא פיתח טכניקה שמאפשרת צילום סרט עם שבע מצלמות בבת אחת. אנחנו בנינו את הביתן שבו אפשר היה לצלם את הסרט״. כמה שנים לאחר מכן הגורל חיבר ביניהם מחדש ומאז הם בקשר.

״בעיצוב הבמה היינו חלק מצוות עיצוב גדול יותר, אבל עצם העובדה שהייתי חלק מפרויקט כזה ויכולתי לראות איך עשרות אלפי אנשים מגיבים אליו, זה ממש מדהים. אני יודעת שאנשים סקרנים על העבודה איתו אבל אני חושבת שכשהפרוייקטים יתפרסמו הם ידברו בעד עצמם.

בסך הכל “זה תענוג גדול לעבוד איתו, הוא מאד מעורב, הוא מאד יצירתי, הוא ללא ספק אחד האנשים שהכי יודעים מה קורה, הכי פרפקציוניסטים שאני יכולה לחשוב עליהם, מאד מפוקס, מאד מוכשר, יש לו את אותה הבנה בעיצוב ובאופנה כמו שיש לו במוזיקה. יש לו הבנה גדולה של העולמות האלה ולעבוד עם מישהו כזה כמעצבת זה מדהים ומאד מספק. פעמים רבות לקוחות לא מעורבים במה שאתה עושה, אבל לו יש כזו הבנה טובה במה שאנחנו עושים״.

https://instagram.com/p/7szHF4riff/

https://instagram.com/p/7tHL3FEW9t/

בשנים האחרונות פתאום לני קרביץ משתף פעולה עם קרטל, פארל עם ג׳י סטאר, קניה ווסט עם אדידס ועוד. אמנם אני האחרון שאתלונן על אנשים שעושים כמה דברים, אנחנו ב-2015, אבל לפעמים כשמסתכלים מהצד זה נראה כמו תעלול יח״צ. איפה עובר הגבול? איך אפשר להבחין בין משהו ״אמיתי״, לך כאדריכלית, לי ככתב. 

״זה טריקי אבל לי יש הבנה פשוטה של החיים, או שאני מנסה להשאיר את הדברים פשוטים: בסוף היום, לא ממש אכפת לי. אם מישהו אוהב משהו שמישהו עיצב לחברה כלשהי, שיהיה לו רק טוב ושכל אחד יעשה מה שטוב לו. אני רוצה להיות חופשייה לעשות כל מה שאני רוצה, בלי להישפט על זה. למה לא בעצם? אם מחר אני רוצה לעשות כסא או לכתוב ספר, אני רוצה להשתחרר מהמגבלות האלו, וחלק מזה קשור לגידול שלי ברומניה. אני לא חובבת של קופסאות. אני פחות מעוניינת בגבולות ויותר מעוניינת בלשבור אותם.

״אם אתה כותב ספר זה לא הופך אותה בהכרח לסופר, ואם אתה מעורב בפרויקט אדריכלי זה לא אומר שאתה מכוון לפרס פריצקר. איכות היא כבר משהו אחר. ואפרופו הבריכה, היה בזה מעט מאד ׳עיצוב׳, הדימוי כאמור נשאר מאד דומה. אבל עם הזמן למדתי על טיהור מים, לעשות יחסי ציבור, גיוס כספים. אם תסתכל על תיאור התפקידים שלנו בכל מה שקשור לבריכה, אין להם קשר לאדריכלות.

״אז האם אני מהנדסת מים? לא. אבל האם הייתי צריכה להבין לבד איך עושים את זה כדי שהפרויקט יתקדם? כן. ואנחנו יכולים רק להרוויח מזה, במיוחד כאדריכלית שצריכה לגרום לכך שדברים ואנשים יעבדו ביחד. כשאני מסתכלת על קניה עושה מוזיקה, אני לא מבינה שום דבר במוזיקה, אבל אני חושבת שאם יש לך הבנה קריאייטיבית של העולם, אתה יכול לזהות משהו טוב, אתה יכול להבין קונספט. אתה רואה את האנשים האלה ואתה רוצה לעבוד איתם, כי יש להם הבנה דומה על ושל העולם״.

אז אולי השאלה היא…

״אני לא יודעת שום דבר על לני קרביץ וקרטל״, היא צוחקת.

מה יש בעיצוב שמושך את כוכבי המוזיקה לעסוק בו?

״למען הסדר הטוב אני אגיש שאני לא חושבת שזה רק מוזיקה״.

נכון, אבל אמצעי התקשורת מבליטים את הכוכבים האלו.

״דבר ראשון אני לא ממש יודעת, אני לא ממש עוקבת אחרי עולם הבידור כמו שאולי הייתי צריכה. אבל למה עיצוב מושך את האנשים הלאה? ברגע שאתה בעמדה כלכלית נוחה, שאתה יכול באמת לבחור ולהגדיר איך תחיה – וכמה אנשים יכולים באמת להחליט איך הבית שלהם ייראה וייבנה מאפס, יכולים להחליט על כל פריט שייכנס אלהם הביתה – ברגע שאתה בעמדה הזו, שאתה באמת יכול לבחור כל דבר בבית שלך, לשאול האם זה באמת הכסא שאני רוצה בבית שלי, באותו רגע זה מייד נהיה מפתה לעשות משהו משלך״.