כל מה שחשוב ויפה
עדות מקומית 2015. כל צילומי החלל: ליאוניד פדרול

לעשות סדר בבלגן שיש לנו בזיכרון החזותי

עד כמה אפשר לנתק את מה שאנחנו יודעים על הרקע של צילום מהצילום עצמו, מה השיקולים לבחירת צילום השנה, ומה הסוד לפופולריות של התערוכה עדות מקומית, שמוצגת בימים אלו במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. שיחה עם אוצרת התערוכה, ורדי כהנא, שאומרת שלצערה הרב ״עוד לא הגיע היום שתמונה שהגיעה למקום ראשון בקטגורית ספורט תיבחר לתמונת השנה״

כ-7,000 תצלומים הוגשו השנה לעדות מקומית 2015 על ידי כ-300 צלמים. מתוכם נבחרו על ידי חבר שופטים בלתי תלוי – המורכב מאנשי מקצוע מובילים מתחומי הצילום, האוצרות והתקשורת – 250 תצלומים של 50 צלמות וצלמים. התערוכה מסכמת את אירועי השנה שחלפה, ובין הנושאים המרכזיים שעולים בה אפשר למצוא את מחאת העדה האתיופית, ההצתה בכפר דומא, הרצח במצעד הגאווה בירושלים, בחירות 2015, משבר החקלאות בערבה ועוד שלל אירועים חברתיים, בטחוניים ופוליטיים, שלא זכו תמיד לחשיפה מלאה באמצעי התקשורת המקובלים.

אמיל סלמן, הארץ

מקום ראשון בקטגוריית חדשות ואקטואליה: ישי שליסל לאחר הדקירות שביצע במצעד הגאווה בירושלים, 30 ביולי 2015. אמיל סלמן, הארץ

הצילום של אמיל סלמן בתוך חלל התערוכה. צילום: ליאוניד פדרול

הצילום של אמיל סלמן בתוך חלל התערוכה. צילום: ליאוניד פדרול

Yuval:

הי ורדי, מה שלומך?

Vardi:

טוב מאוד, תודה. ואתה?

Yuval:

לא רע בכלל! אני חייב להודות שעוד לא ראיתי את התערוכה, ושאני מאד סקרן… בואי תספרי קצת על פיזור העבודות בחלל, על מה הנחה אותך, אולי גם ביחס למה שלמדת מהתערוכה של השנה שעברה שגם אותה אצרת

Vardi:

אוקי. העיקרון העיצובי של טל גור וליה כוכבי – המעצבים המוכשרים מהשנה שעברה – נשאר זהה: הכל תלוי מהתקרה, והתערוכה הבינלאומית WPP מייצרת דיאלוג בשתי וערב. מה שחוצה את האולם לרוחב הוא המקומי, מה שחוצה את האולם לאורך הוא הבינלאומי. השוני הוא בחלוקת השטח: עדות מקומית עוברת את האולם באלכסון, כמו נהר, ומשתי גדותיו נושקים לו הדימויים הבינלאומיים. ויש עוד עניין חשוב, שהקירות הצפים של התערוכה המקומית צרים יותר, מה שיוצר הצבה מרווחת יותר

Yuval:

מה הוביל לשינוי הזה?

Vardi:

רציתי מאוד לעשות טייק-אוף על העיצוב המקורי התלוי מהתקרה, מהטעם הפשוט שאין סיבה לשנות פטנט מוצלח, אז הבקשה שלנו לטל וליה היתה לשמור על אופן התליה, לשפר את המרווחים בלי להוריד כמות צילומים, והכי חשוב, שכשהצופה ייכנס יהיה לו ברור כבר מעיצוב החלל שמדובר בסידור אחר, בתערוכה אחרת מזו של השנה השעברה

Yuval:

אז אפרופו התערוכה של השנה שעברה, מה השינויים המרכזיים שאת יכולה להצביע עליהם מבחינת העבודות שנבחרו להיות מוצגות השנה בעדות מקומית, לעומת התערוכה של 2014?

Vardi:

בשנה שעברה היתה מלחמה, ארוע שלא נעים לומר, הוא מאוד פוטוגני. היו תמונות קשות של הרס ופחד וצער וכאב, משני הצדדים. ישראל ועזה. השנה לשמחת כולנו לא היתה מלחמה, אבל היו ארועים מאוד קשים שמאכלסים את מרכז האולם. הצתת הבית בדומא, הרצח במצעד הגאווה בירושלים, שריפת כנסיית הלחם והדגים, הרצח בבית הכנסת בהר נוף, ולהבדיל, מחאת צעירי העדה האתיופית בכיכר רבין שהייתה מאוד אלימה מצד המשטרה… את כל הארועים האלו אפשר לסכם תחת הכותרת שנאת האחר.

ככל שמתרחקים ממרכז החלל, התערוכה, שבנויה שכבות, מספרת על ארועים ותופעות שחוינו השנה, ארועי ספורט ותרבות ובחירות… מישהו זוכר שהיו בחירות? ויש סדרות נפלאות שאשמח לספר גם עליהן, אבל אתן לך צ׳אנס קודם להתבטא…

Yuval:

אם כך – עד כמה הבחירה מה להציג, וגם במי לבחור כצילום השנה – היא בחירה אידיאולוגית, והאם אפשר בכלל, או צריך, לנתק אידיאולוגיה משיקולים אמנותיים, כשמדובר בצילום עיתונאי

Vardi:

תראה, התחרות מחולקת לקטגוריות. זאת אומרת שיש שלושה מקומות ראשונים לתמונות יחידות ולסדרות בנושא חדשות, ויש שלושה מקומות ראשונים בנושא ספורט, ויש שלושה בנושא חברה וקהילה וכן הלאה, סך הכל בשש קטגוריות.

לצערי הרב עוד לא הגיע היום שתמונה שהגיעה למקום ראשון בקטגורית ספורט תיבחר לתמונת השנה. אם נעשה זאת יהיה זה אסקפיזם מוחלט, כך שמטבע הדברים, תמונת השנה, בארץ, היא כמעט תמיד תהיה מהארועים הקשים ביותר שעמדו על סדר היום. אני גם רוצה להזכיר שהתחרות ננעלה ב-31 באוגוסט ושאת כל גל טרור, הסכינים ופיגועי הדריסה האחרונים נראה בשנה הבאה

תמונת השנה של עדות מקומית 2015. מנחם כהנא, AFP

תמונת השנה, עדות מקומית 2015: נשים פלסטיניות ניצבות המומות למראה בית משפחת דוואבשה בכפר דומא, 3 באוגוסט 2015. מנחם כהנא, AFP

Yuval:

אז שנייה לפני גל הטרור, אני רוצה לשאול על תמונת השנה. אני מנסה – ולא מצליח, ולא יודע אם זה אפשרי בכלל – לנתק את מה שאני יודע על הצילום מהצילום עצמו. כלומר, להתייחס אל קומפוזיציה ופריים ומונחים פנים מקצועיים, ותוהה אם הוא לא היה מתאר רגע נורא כל כך, הוא היה נבחר כצילום השנה.

ואולי השאלה הנוספת בעניין זה, היא מה הקריטריונים שלך לצילום טוב

Vardi:

אין לי ספק שכשתראה את הצילום שנבחר לתמונת השנה בגודל אמיתי, במוזיאון, ברוחב מטר וחצי, תבין את הבחירה. ההקטנה באינטרנט עושה לו עוול כי הוא מלא פרטים.

וברשותך: כן. לא נבחרה תמונה שצולמה מספר שעות אחרי השריפה אלא שלושה ימים אחרי. מנחם כהנא, הצלם (אין קשר משפחתי), היה בסיור בכפר אחרי שצילם סיפור בצד היהודי באותו איזור. פתאום הוא ראה קבוצת נשים נכנסת לבית השרוף והוא נכנס אחריהן.

ברור שהעובדה שהתמונה צולמה שלושה ימים אחרי, ולא מספר שעות אחרי, מאפשרת לצלם להביא פרספקטיבה אחרת. הצילום פחות דחוף, פחות מיידי, יש בו כמובן את המקריות שמאפיינת צילום עיתונאי, אבל יש גם את העין המשובחת של צלם שמאוד מבין את המדיום.

Yuval:

ואם לחזור לקריטריונים? ואני יודע שאין תשובה אחת לשאלה הזאת

Vardi:

הצילום חייב להיות מבחינה תכנית מהנושאים הבוערים ביותר שעל סדר היום, ומבחינה אסתטית ברמה הגבוהה ביותר. והכוונה היא לערכים פורמליסטיים לגמרי של קומפוזיציה וצבע.

תוסיף לזה הבנה בתולדות האמנות, ולפניך שלוש הסירנות מהמיתולוגיה היוונית, או אם תרצה דווקא מהמיתולוגיה היהודית, שלושה מלאכים מבשרי רעה… הרי הסבא של משפחת דוואבשה קיבל את בשורות המוות אחת אחר השניה, קודם התינוק, אחר כך אביו, ולבסוף נפטרה האם. כמובן שהפרשנות היא בעיני המתבונן, אבל אי אפשר להתעלם מהקריאה הסימבולית גם בצילום הזה שהוא לא מבויים

Yuval:

אז עוד שאלה לגבי הצילום הזה והתערוכה בכלל: עד כמה את חושבת השפיעה על האוצרות העבודה שאת צלמת במקצועך? ואני מניח שזה כבר מזמן לא רק ״מקצוע״

Vardi:

אני חושבת שהיתרון שלי כצלמת, הוא בעיקר ביכולת להבין מתוך סדרה שמונחת לפני את הרצינות ואת המסירות שצלם לוקח על עצמו, ולזהות מקריות ו/או חפיפיות. יש צלמים שמתאבדים על נושא, וחוזרים אליו שוב ושוב, בהרגלי עבודה ששמורים לשדה האמנות והתאוריה, וזה ניכר במבחן התוצאה. תבוא, יובל, תראה סדרות צילום שיכולות לשבת בכל קונטקסט אמנותי, לא רק בהקשר עיתונאי

Yuval:

ברור שאני אבוא, אל דאגה…

Vardi:

כל שאמרתי, לא מבטל כמובן את העובדה שיש צילומים יפיפיים של ״הרגע המכריע״, שמשולבים בו כל הנ״ל עם תוספת של מזל…

מותר לי לומר עוד משהו?

Yuval:

ברור!

Vardi:

את רוב הדיבור הקדשנו לעניינים הקשים, ואני לא רוצה שתחשוב שהתערוכה מדכאת, כי היא ממש לא! יש צילומים יפיפיים מהקטגוריות של חברה וקהילה, ואורבניזם ותרבות, וספורט… לא הכל כבד. וחוץ מזה, התערוכה הבינלאומית הרבה יותר טובה מהבינלאומית של השנה שעברה

Yuval:

אז בואי תתני 2-3 דוגמאות לצילומים או לסדרות, לאו דווקא הכי טובים או כאלו שזכו, אבל כמובן אפשר שכן, שאת חושבת שמשקפים את המהות של התערוכה השנה, את הצילום המקומי

ניצן הפנר

ניצן הפנר

קובי וולף

מתוך סדרת השנה: בקעת הירדן, שטח אש, ינואר-אוגוסט 2015. קובי וולף

יובל טבול

מקום ראשון בקטגוריית סיפור מצולם: חקר ארץ, דצמבר 2014 – אוגוסט 2015. יובל טבול

Vardi:

יש סדרה נהדרת של ניצן הפנר מטקס שיחזור היסטורי של קרב קרני חיטין בציפורי. מדובר בקרב שבו ניצח צלאח א-דין את הצלבנים ששלטו בארץ. זו סדרה שנראית משהו בין ציור תקופתי לסטילס מ״משחקי הכס״.

יש את סדרת השנה של קובי וולף מבקעת הירדן, שמתארת את הקונפליקט המתמשך בין צה״ל לקהילות הרועים הבדווים על שטחי האש. קובי מגיש את הסיפור בשפה לירית בסדרת צילומי שחור לבן בפורמט פנורמי.

יש סדרה מרהיבה של אביר סולטן מהמידברן, ועוד סדרה נהדרת של יובל טבול שבודק גבולות פיסיים ומטאפוריים. גם יובל מצלם בשחור לבן, במצלמה אנלוגית: הוא מתעד את גבולות הארץ ובהגשה של הצילומים החזקים הוא מציב קריאה נוספת שקשורה בגבולות הצילום כמדיום…

בקיצור, אני מתחילה לחפור… פשוט תבוא! שווה ביותר!

אביר סולטן

אביר סולטן, EPA

אביר סולטן

אביר סולטן, EPA

Yuval:

כמו שאמרתי מקודם – ברור שאני אבוא, ותסלחי לי שאני חוזר לרגע למה שכבר דיברנו עליו – מעניין אותי אם יש לך הסבר לפופולריות של התערוכה? מה מושך אנשים לראות דברים שהם ראו לפני שנייה בעיתון או בטלוויזיה. וגם – אני לא מחמיץ את התערוכה – למרות שתמיד אחרי כל ביקור אני תוהה מה עשיתי שזה מגיע לי להיזכר בכל הזוועות האלו…

Vardi:

כמו שאמרתי, זה לא רק זוועות, יש גם המון יופי.

לדעתי אנשים באים לתערוכה כדי לעשות סדר בבלגן שיש להם בזיכרון החזותי. הם רוצים, לעניות דעתי, לעבור שוב, כמו בצ׳ק ליסט, על הארועים שעברו ושכבר כמעט נשכחו בגלל הרצף המהיר והבלתי נתפס של היומיום בארץ. עדות מקומית עושה את הסדר הזה. ויש עוד עניין, וזה הגילוי: גילוי של תופעות, של קהילות, של מנהגים שנערכים במקומות שלא נגישים לכל אחד. והעניין האחרון הוא הרצון של כולם לראות מה קרה בעולם, ומה המקום שלנו ביחס להתרחשויות הללו

Yuval:

יפה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Vardi:

כן. מאוד! גם הנהלת המוזיאון הפנימה את הפופולריות של התערוכה, ולכן, התערוכה פתוחה בכל יום ברצף מעשר בבוקר עד עשר בלילה כולל שבת. רק בשישי פתוח עד שתיים. אז תודיע כשתבוא, אשמח ללוות אותך בתערוכה.

Yuval:

בסדר גמור!

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden