כל מה שחשוב ויפה

And The Oscar Goes To

יש לי תיאוריה: לא יתכן מצב בו לסרט שיזכה באוסקר, יהיה פוסטר טוב – מעניין – מעורר השראה – כזה שגורם לך לחשוב לפני הסרט על מה הוא הולך להיות, ומשלים את החוויה בפרשנות נוספת לאחר הצפייה. אני לא מדבר על השאלות אם הפוסטר מתאים לעלילה או אם הוא יעשה את העבודה ויביא את ההמונים לקולנוע. ברור לי גם שאי אפשר לנתק שאלות אלו מהדיון הנוכחי, אבל לשם הטיעון זה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות.

קצת היסטוריה: כדי לצפות בפוסטרים של הסרטים הזוכים מתחרויות קודמות, הכי פשוט זה להכנס לאתר הרשמי של האוסקר ולאתר את החלק המוקדש לפוסטרים של הסרטים הזוכים (במהלך שיטוטי ברשת מצאתי בנוסף אתר אחר שמוקדש לפוסטרים של סרטים, ועורך תחרות בין הפוסטרים הטובים ביותר כל שנה, ואלו מועמדיו לשנת 2004). מעיון בפוסטרים מעשרים השנה האחרונות, אפשר לאתר מגמה ברורה: במרכז רובם ניצבים גיבורי הסרט, כוכבי הוליווד (תמיד גברים), ושמם מופיע באותיות קידוש לבנה. יוצא דופן אחד שראוי לציון לדעתי הוא הפוסטר של אמריקן ביוטי שמבטא בצורה יפה את עצם היותו יוצא דופן גם מבחינת העלילה והמסרים שהוא מבקש להעביר (במידה מסויימת הסרט מנסה לקרוא תיגר על אורח החיים של הפרברים באמריקה). יש בפוסטר משהו מאד מאופק ומאד לא הוליוודי לטעמי.

מבלי שצפיתי בכל הסרטים המועמדים השנה לאוסקר, ובנסיון (בעייתי, אני יודע) שלא להתייחס לידע שכבר יש לי אודותם, אנסה להפיק מהפוסטרים שלהם כמה תובנות. מהתבוננות בפוסטרים ניתן לומר בוודאות שדרכים צדדיות לא יזכה, מכל הסיבות האפשריות: אין כוכב הוליוודי בחזית (מן הסתם בגלל העובדה שאף כוכב כזה לא משחק בסרט), האימג' שנבחר הוא איור ולא ציור, יש בו הרבה מקום ריק ובסופו של דבר הוא, איך אומר זאת בעדינות, ירוק מדי. לדעתי כמובן זהו פוסטר מקסים, מכיוון שהוא משאיר הרבה פתח לפרשנות אישית, הן מבחינה רעיונית והן מבחינה עיצובית – כחצי משטחו של הפוסטר אינו מנוצל לכאורה והוא ריק מכל אלמנטים מלבד השטח הירוק, ובנוסף ניתן לפרש את האימג' של שני האנשים בתוך הבקבוק בכמה דרכים, כל אחד לפי הבנתו. הבאים בתור שלא יזכו הם למצוא את ארץ לעולם לא וריי. הפוסטר של ריי הוא אמנם מאד אמנותי, עיבוד תמונה של ג'יימי פוקס המדמה את ריי צ'ארלס בשחור לבן ומשדר רצינות ועומק היסטורי, אבל זה עדיין עיבוד ולא המקור, והוא לא מספיק זוהר מצד אחד או קודר מצד שני. הפוסטר של למצוא את ארץ לעולם לא מציג אמנם את ג'וני דפ על גבי חצי מהפוסטר, וגם קייט וינסלט מופיעה בגודל שמאפשר לזהות אותה, אבל הוא עדיין לא עושה את העבודה: הויז'ואל שיוצא מעינו של דפ אינו ברור מספיק ואינו לוקח חלק מרכזי דיו בקומפוזיציה בשביל להעביר חוויה ויזואלית מושכת העין כמתבקש.

אז מי בכל זאת יזכה? הפוסטרים של מיליון דולר בייבי ושל הטייס עושים בדיוק את מה שמצופה מהם, וחוזרים על נוסחאות מנצחות מן העבר: בלתי נסלח מ- 1992 במקרה של קלינט איסטווד והטיטניק מ- 1997 במקרה של ליאונרדו דיקפריו. ההבדל בין השניים ברור: הפוסטר של מיליון דולר בייבי משדר דרמה מן הסוג המותח והמאופק, הן בבחירת הצבע השחור השולט, הן מבחינת המבטים של גיבורי הסרט, והן מבחינת הויז'ואל המרכזי – גבה המתריס של הילארי סוואנק (אולם יש לזכור שבסופו של דבר היא אשה, מה שמקלקל את סיכויו של הפוסטר לזכות בפרס). הפוסטר של הטייס לעומת זאת משדר דרמה הירואית מהסוג שהוליווד אוהבת. שילוב הצבעים הזהובים עם הצבע השחור, הפניית המבט אל הצופה, ופרצופו של הכוכב שתופס את רוב שטח הפוסטר (בנוסף לשמו שמופיע לאורך כל רוחבו בחלקו העליון) – כולם מכוונים לעבר הזכייה בפסלון המוזהב.

ולפני סיום, שאלה אל המפיצים בישראל: מדוע הרגשתם צורך לשנות את הפוסטר של הטייס? או את הפוסטר של דרכים צדדיות לפוסטר הזה? למה לקלקל משהו טוב? אבל זה כבר נושא לדיון אחר לגמרי.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

4 תגובות על הכתבה

  1. gyuval13

    דווקא ת'פוסטרים שהכי אהבתי של ריי ודרכים צדדיות (למרות שהוא ממש ריק) שללת.
    הפוסטר של הטייס מזכיר את התבנית של רוב הפוסטרים כיום (כמו שציינת כמובן)
    אם זה היה טקס בחירת הפוסטרים הייתי הולך על "מליון דולר בייבי".

    שלך בכנות
    gyuval13

  2. יובל סער

    השלילה היא לא מבחינת הטעם האישי שלי אלא בדעתי על ההתאמה שלהם לפרס האוסקר. את דרכים צדדיות מאד אהבתי – את האמריקאי בכל אופן, לא את הישראלי

  3. מאייר

    בארץ יש מסורת רבת שנים של קלקול פוסטרים. משום מה, תמיד הפוסטר הישראלי ייראה סתום, משעמם, ונטול אופי בעליל.
    מנגד, יצא לא מזמן ספר אם אני לא טועה שהוא אלבום של כרזות ישנות לסרטים ישראליים. מעיון קצר בחנות אני זוכר הרבה זבל שאין סיבה שיצבור אבק בבית, אבל ברור שפעם היה יותר טוב – אבל זאת כבר אמירה שנכונה לגבי הרבה דברים אחרים.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden