כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל

בכורה בפורטפוליו: נעמה שוחט חולמת על מקום אחר

בשנה השלישית ללימודים בבצלאל יצרה נעמה שוחט את ״חלומות על מקום אחר״, שזכה השנה בפרס הסרט הניסיוני הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים. היום היא משחררת אותו לצפייה, במיוחד לקוראי פורטפוליו

Yuval:

בוקר טוב נעמה, מה שלומך?

Naama:

בוקר אור, שלומי מצויין, תודה

Yuval:

מעולה. איזה כיף שזכינו בהקרנת הבכורה ברשת של ״חלומות על מקום אחר״!

תגידי, חייב לשאול: כשעבדת על הסרט בשנה השלישית ללימודים במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, חשבת שזה מה שיקרה איתו?

Naama:

ממש אבל ממש לא. בזמן שעשיתי אותו בכלל חשבתי איך להתחמק מלהציג אותו בביקורות בבצלאל. פחדתי נורא, כי גם לא ידעתי מה יצא כשהתחלתי את התהליך. זאת הייתה הפעם הראשונה שהתעסקתי באנימציה ובמערכת היחסים שלי בצורה כל כך ממוקדת

Yuval:

באיזו מסגרת הוא נעשה? מה היה התרגיל?

Naama:

למדתי בהתמחות של וידאו וניו־מדיה, ועשיתי את הסרט במסגרת ״יומן וידאו״, קורס חובה לכל תלמידי שנה ג׳. הקורס משותף לסטודנטים שלומדים וידאו ואנימציה. במהלך הקורס כל סטודנט עושה סרט דוקומנטרי על חייו האישיים באיזו שפה שהוא בוחר. את הקורס הנחה איל גולדברג, דוקומנטריסט בחסד ונשמה רגישה. הליווי שלו והמרחב שהוא נתן לי ליצירה היה מאוד משמעותי להיווצרות של הסרט הזה

נעמה שוחט. צילום: מ״ל

Yuval:

רגע לפני שנדבר על הסרט, למרות שזה קשור: לפני חודשיים הסרט זכה בפרס הסרט הניסיוני הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים. מה זה בכלל סרט ניסיוני?

Naama:

שאלה מעולה וחשובה… קולנוע ניסיוני הוא הגדרה קצת מתעתעת, ובעיקר רחבה. אני חושבת שקולנוע ניסיוני הוא קולנוע שמותח את הגבולות של הקולנוע הנרטיבי שאנחנו רגילים לראות, ומרחיב אותו לעוד טכניקות ועוד צורות שבהן אפשר לספר סיפור. יש שיגידו שבקולנוע ניסיוני אין צורך בנרטיב, אבל אני חושבת שנרטיב הוא בסיס חשוב לקולנוע ולכן אסור להתעלם מהקיום שלו לחלוטין, גם כדי לאפשר תקשורת עם הקהל שרואה את הסרט

Yuval:

וזה משהו שניסית לעשות? קולנוע ניסיוני?

Naama:

לפעמים משתמשים במילה ״ניסיוני״ כדי להגדיר את כל מה שאין לו הגדרה. בתחילת התהליך חשבתי שאני הולכת לעשות סרט דוקומנטרי די סטנדרטי מבחינה ויזואלית, אבל משהו היה לי חסר. חישבתי מחדש את הכיוון האמנותי והשארתי את הסיפור בבסיס. רציתי לעשות משהו קצת אחר

לפעמים משתמשים במילה ״ניסיוני״ כדי להגדיר את כל מה שאין לו הגדרה. בתחילת התהליך חשבתי שאני הולכת לעשות סרט דוקומנטרי די סטנדרטי מבחינה ויזואלית, אבל משהו היה לי חסר. חישבתי מחדש את הכיוון האמנותי והשארתי את הסיפור בבסיס. רציתי לעשות משהו קצת אחר

Yuval:

אז בואי נדבר על הסיפור ועל הסרט. ספרי קצת מה רצית לעשות, מאיפה זה התחיל ואיך זה התגלגל

Naama:

במהלך שנות הלימודים הייתי במערכת יחסים עם בחור ערבי מסחנין. וכמו שזה נשמע מורכב, ככה זה באמת היה. המשפחה שלי הייתה נגד, זה השפיע לנו על הקשר. התחלתי להתעסק בקונפליקט הזה כבר בשנה הראשונה ללימודים, וכשהגעתי לשנה השלישית ידעתי שאני רוצה לעשות על זה סרט רציני יותר.

התחלתי דווקא מלצלם סצנות דוקומנטריות של כל מני דמויות בחיים שלי שנמצאות על הספקטרום בין ערבי ליהודי. צילמתי את סבתא שלי העירקית, צילמתי חבר פלסטיני ממזרח ירושלים. התכוונתי להמשיך בכיוון הזה עד שראיתי שזה לא מפרה אותי ולא מעניין אותי מספיק ושאני צריכה לעשות סרט שיהיה לי כיף ומעניין לעשות.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

אז התחלתי לשחק עם הסורק שלי ובמקביל לכתוב כמה סיפורים שקרו לי ולבן הזוג במהלך השנים ביחד, ואז שני הצירים התחברו לעבודה שמבוססת על טקסט ותמונות סרוקות. אחד הדברים שהיו לי הכי חשובים היה לייצר מבנה חזק לסרט שיחזיק את השפה הקצת שונה שלו

Yuval:

יכולה להרחיב קצת על השפה האמנותית, כי היא יוצאת דופן, אפילו מבחינת הפריים, שלכאורה את לא משתמשת בשלושת רבעי מהמסך והוא נשאר לבן

Naama:

כל הזמן היה לי חשוב לתמצת כמה שיותר.

הסרט מורכב מחמישה סיפורים קצרים שקיצרתי וקיצרתי כל הזמן כדי שהצופים לא יאבדו את עצמם בתוך החוויה. בהתאם לזה, בחרתי להתמקד בדימויים מאוד מאוד ממוקדים וסמליים שהחיבור ביניהם מייצר את המשמעות. רציתי שהסרט יהיה כביכול כמה שיותר רזה בגלל שהסיפור שלו מורכב. נוצר מצב שבאמת רוב הפריים ריק ותשומת הלב ממוקדת רק במרכז המסך לאורך כל הסרט.

האנימציה בסרט מאוד בסיסית ומקרטעת ביחס לאנימציה שאנחנו מכירים. כשהתחלתי לעשות את הסרט הרגשתי שהווידאו קצת מגביל אותי. אני חושבת שדווקא בגלל שהגעתי מלימודים של וידאו ולא של אנימציה, נתתי לעצמי את החופש לעשות אנימציה אחרת שלא נענית לחוקים ברורים של תנועה, זה היה משהו יותר אינטואיטיבי, או ראשוני

Yuval:

איזה תגובות קיבלת עליו? מניח שהן התחלקו בין הפורמט האקספרימנטלי לנושא הטעון

Naama:

הייתי מאוד לחוצה להציג את הסרט, פחדתי שזה יהיה פיאסקו לא נורמלי, והתגובות הפתיעו אותי. הדבר שהכי פחדתי ממנו היה שהסרט לא ייצר רגש בגלל השפה המאוד ״קרה״ שלו. הופתעתי לגלות שאנשים עקבו אחרי הסיפור והפיקו משמעות מהדימויים. חשבתי שזה בעיקר סרט מקומי שאין סיכוי שיבינו בחו״ל, אבל הוא אפילו התקבל לפסטיבל האנימציה ״אנסי״ בצרפת, שם בכוונה שאלתי כמה שיותר אנשים האם הם הבינו ממנו משהו. וכן, הם הבינו, וזה היה מרגש לשמוע.

הייתי מאוד לחוצה להציג את הסרט, פחדתי שזה יהיה פיאסקו לא נורמלי, והתגובות הפתיעו אותי. הדבר שהכי פחדתי ממנו היה שהסרט לא ייצר רגש בגלל השפה המאוד ״קרה״ שלו. הופתעתי לגלות שאנשים עקבו אחרי הסיפור והפיקו משמעות מהדימויים

כמובן שקיבלתי גם תגובות מאנשים שפחות הצליחו לעקוב אחרי הסרט, שהיה להם איטי, שהיה מעיק. הסרט הוצג במסגרות שונות ומול קהלים שונים (מקהל של חובשי כיפות בירושלים עד קהל של אנימטורים מקצועיים בחו״ל), וזה תמיד מעניין להרגיש את האווירה באולם בזמן ההקרנה ולשמוע את הדעות של האנשים אחרי. אני מניחה שהרבה אנשים שהנושא מורכב להם חששו או התביישו להגיד את דעתם עליו, וקצת חבל לי

Yuval:

כן… ומה עכשיו? סיימת את הלימודים ומה הלאה?

Naama:

ממש עכשיו סיימתי את סרט הגמר שלי ״שלושה דברים שהלכו לאיבוד״, שמספר את הסיפור של סבא שלי, שהיה סופר ועיתונאי שכתב בערבית. אז העיסוק בטקסט ובשפות ממשיך. אני עובדת בהפקה של פסטיבל האנימציה ״אניניישן״ בירושלים, וממש עכשיו התחלתי לפתח את סרט ההמשך ל״חלומות על מקום אחר״, ואני מאוד מתרגשת 🙂

Yuval:

אז יש למה לצפות! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Naama:

הסרט הזה הוא סרט על אהבה. אמנם אהבה שנגמרה, אבל בשבילי הוא כמו איזו קפסולה של זמן שתתקיים לנצח, ואני שמחה לפתוח אותו לצפייה ולחלוק אותו עם כמה שיותר אנשים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

7 תגובות על הכתבה

  1. דודו

    סרט חזק ומרגש אשר מרחיב את גבולות השפה הקולנועית.

  2. יאיר

    סרט יפהפה מבחינה ויזואלית ותכנית

  3. נירה בר

    התרגשתי ממש. זה עשוי מעולה, דווקא בגלל כמויות הרגש שיש בסיפור, ההגשה ה"כביכול" קרה, שאמרה נעמה בראיון, מחדדת את זה.
    אהבתי מאוד את השימוש בעיינית של הדלת – שהזכירה לי , איך לא, את העין הצופה בסרט של סטנלי קובריק אודיסיאה 2001. העין הצופה בביקורת בחשדנות בשיפוטיות ובחוסר קבלה, שממשיך לאורך הסרט.
    ההתמקדות בהרבה ויז'ואלס עגולים מהמרכז, מדגישים את הצפייה הפנימית והחיצונית הזו, והצורה העגולה כביכול הרמונית ושלמה, למעשה מתפוצצת לרסיסים, ניגרסת, מתערבבת.
    כל כך הרבה חמלה ואהבה יש בפריימים המלאים, השונים כל כך מכל החיתוכים בסרט, בהם יש את שטיפת הכלים וטיאטוא הרצפה.
    זה פשוט מצויין ועשוי חכם ונפלא.

  4. יעקב

    מרגש מאוד, ביצועה מעניין מאוד. מדהים איך בסרט של פחות מ12 דקות אצלכת להעביר כל כך הרבה תוכן לאומת סרטים שאנו צופים היום במשך שעתיים שתרמו לכלום

  5. סמדר אליאסף

    אפשר קישור לסרט? לא רואה קישור בכתבה
    תודה

  6. סמדר אליאסף

    אפשר קישור לסרט? תודה

    1. yuval saar

      הסרט מופיע בראש הכתבה:

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden