כל מה שחשוב ויפה
אלון ברייאר, צמח בית. צילומים: איה וינד מילר

אלון ברייאר חוקר ומאייר את הצמחייה הביתית

״הצמחים הופכים אנושיים יותר והאנשים הופכים לצמחיים יותר״, אומר אלון ברייאר על ״צמח בית״, הספר החדש שכתב ואייר בהוצאת Salomon & Daughters

Yuval:

הי אלון, בוקר טוב. מה שלומך? ומזל טוב על הספר!

Alon:

בוקר טוב יובל, ותודה רבה! שלומי מצוין, זאת תקופה מאוד מרגשת

Yuval:

בהחלט! ואתה יודע מה השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול: האם הרגשת לאחרונה שמשהו חסר בחייך…

Alon:

זאת שאלה קלה 🙂

הרי תמיד משהו חסר, לא?

Yuval:

לגמרי. ולטובת מי שעדיין לא קנה את הספר הנפלא שלך, נגיד שעם השאלה הזו הוא מתחיל. ואולי תתחיל בלספר מאיפה הגיע הרעיון להוציא לאור ספר שעוסק בצמחייה הביתית?

אלון ברייאר

Alon:

האמת שלך, יובל, יש קשר ישיר לכל הסיפור. כמה חודשים לפני הנסיעה שלנו לפסטיבל MOCCA בניו יורק בשנה שעברה, חיפשתי בקדחתנות אחר רעיון לקומיקס שאוכל להוציא ולמכור בדוכן של הפסטיבל. בסופו של דבר, כשבחנתי את הסביבה הביתית ואת הפעילות היום־יומית שלי, מצאתי שהרבה מאוד קשור לצמחים ועציצים.

אז החלטתי שזה הנושא שבו אתמקד, אבל זה לא ממש הספיק, כי לא ידעתי מאיפה להתחיל. אז פשוט בהיתי בהם במשך שעות, עם סקצ׳בוק קטן ביד

Yuval:

אז בהית ובהית, ואז מה? איפה הגיעה ההארה?

Alon:

בהתחלה בהיתי ולא קרה כלום. אבל אז התחלתי להבין שאני במן סוג של ראיון. כמו שאנחנו עושים עכשיו. והשאלות שהכי מעניינות אותי לגבי צמח הבית שלי היו קשורות לעולם הרגשי שלו: מה הוא מרגיש? מה הוא אוהב? מה הוא עושה כשאני לא בבית? איך קוראים לו?

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

וגם אז לא היתה תשובה ברורה אבל הבנתי שמצאתי משהו שמעניין אותי. היתה לנו (יובל) פגישה כמה ימים אחרי ושאלת אותי ״נו אלון, מה עם הקומיקס שלך?״. אז סיפרתי לך שהחלטתי לעשות משהו על עולמם הרגשי של עציצי הבית. התגובה שלך היתה מאוד חיובית, כאילו זה נושא מוכר וברור לכולם. אז החלטתי להמשיך! אבל חוץ מכמה דפים עם איורים של עציצים ושידות לא הגעתי למשהו משמעותי.

זה ישב אצלי במגירה בערך שנה עד שהחלטתי לחזור לזה

Yuval:

הו. לו היה לי מושג שיש לי כזו השפעה עליך הקומיקס הזה היה יוצא ממזמן 🙊

Alon:

לדעתי הוא לא היה יוצא אף פעם, כי ממש קשה לי עם קומיקס 🙂 ואני חושב שזה מה שגרם לי להגיע למבוי סתום. משהו בפורמט רווי הפריימים הזה גורם לי להתבלבל. אני לרוב ממלא את כל הפריימים באותו איור עם שינויים קלים, שזה קצת כמו לעשות אנימציה, ואנימציה אני מאוד אוהב לעשות, אבל אי אפשר למכור אנימציה בדוכן.

הרגשתי מאוד בנוח עם פורמט של פיקצ׳רבוק, או ״ספרות מאויירת למבוגרים״ כמו שמרב סלומון קוראת לזה. אני חושב שאין לזה באמת שם בעברית: הכי קל לתאר פיקצ׳רבוק כספר ילדים שהוא לא בהכרח לילדים

לעומת זאת, פוסטרים מאוד מדברים אלי וגם איורי קונספט לעיתונות, משהו שמתייחס לכותרת או משפט קצר. לכן בסופו של דבר הרגשתי מאוד בנוח עם פורמט של פיקצ׳רבוק, או ״ספרות מאויירת למבוגרים״ כמו שמרב סלומון קוראת לזה. אני חושב שאין לזה באמת שם בעברית: הכי קל לתאר פיקצ׳רבוק כספר ילדים שהוא לא בהכרח לילדים

Yuval:

אז מה קורה בספר? ולמה שחור לבן לספר שכולו צמחים?

Alon:

אז מהר מאוד הבנתי שאני לא לבד בתחושות האלה לגבי עציצים ושבשנים האחרונות יצאו המון ספרים על צמחי בית וגידולם. מדובר ללא ספק בטרנד עולה. רוב הספרים ועמודי האינסטגרם בנושא היו מלאים בתמונות של בתים מושלמים ועציצים בריאים וזוגות מאושרים, שזה מאוד מהפנט, אבל לרוב לא באמת נראה ככה במציאות. החלטתי שהאיור צריך להביא משהו יותר אותנטי ושהטקסט צריך לדבר יותר על מערכת היחסים הלא צפויה עם העציץ מאשר לתת טיפים בגננות.

הספר לא התחיל משחור לבן, בהתחלה עבדתי עם ארבעה צבעים: ירוק, ורוד, כחול כהה וסגול. האיורים יצאו מאוד מזמינים, אבל זה הרגיש קצת כמו אינסטגרם שוב 🙂 ודווקא משהו בסקיצות שעשיתי בשחור לבן עבד טוב יותר עם הטקסט ועם רוח הדברים. ואני גם חושב שיש משהו שמאחד בין צמחי הבית לבעליהם ולסביבת הבית, כשכולם מומחשים בשחור לבן: הצמחים הופכים אנושיים יותר והאנשים הופכים לצמחיים יותר, וזאת מן הרמוניה חביבה שעניין אותי להעביר בספר

Yuval:

מעניין. זו פעם ראשונה שאתה כותב ומאייר טקסט שאתה כתבת. נכון?

Alon:

נכון מאוד, וגם הפעם הראשונה שאני מתרגם את עצמי מאנגלית לעברית

Yuval:

מה אתה יכול לספר על החוויה הזו? ועל העבודה עם מרב סלומון כמוציאה לאור?

Alon:

חווית הכתיבה היתה מאוד מאתגרת, במיוחד כשמדובר בפורמט שמכיל מעט טקסט והרבה איור.

הייתי צריך להיות מדוייק בשניהם. זה המקום שבו מרב, כעורכת של ההוצאה, היתה כמו מצפן בעבורי. אני ומרב מכירים כבר שנים, היא היתה מרצה שלי כסטודנט בבצלאל, ואז מרצה יחד איתי כשהתחלתי ללמד איור ואנימציה בבצלאל, ככה שהחיבור היה מאוד טבעי כשניצבתי מול האתגר הזה. הרבה ממה שאני יודע על הקשר בין תוכן, שפה איורית ופורמט מגיע ממנה. 

התחלתי מכמה סקיצות בעיפרון ומשפטים קצרים שמלווים אותן, כל שבוע הייתי מוסיף סקיצות, מוריד סקיצות, כותב כמה משפטים נוספים בכמה וריאציות ושולח למרב. היינו מדברים על המבנה הכללי של הספר והטון של הכותב שהולך ומתגבש. בהתחלה הייתי כמה כותבים באחד, לא היה לי ברור מה בדיוק הקול שלי ואיך בכלל הוא משתלב עם מה שאני רוצה להעביר אבל כתבתי הכל בלי לסנן, עד שהגענו למצב שיש לי סקיצה מפלצתית לספר, שמכילה בתוכה ארבעה ספרים שונים, שני סגנונות טקסט ומבנה נרטיבי אחד שעדין מצליח לתפקד כמדריך למשתמש.

משם התחלנו לערוך ולשכתב. הדבר המעניין ביותר שגיליתי בתהליך הוא שככל שהטקסט שאני כותב יותר לאקוני ותמציתי ככה הקשר בינו ובין האיור יותר מורכב ועשיר. מרב היתה מאוד עניינית ונחרצת תוך כדי התהליך אבל גם נתנה לי המון חופש לבחון את המקום הזה שבו הקשר בין הטקסט לאיור לא תמיד לינארי. אלו המקומות שהכי משכו אותי ביצירה

הדבר המעניין ביותר שגיליתי בתהליך
הוא שככל שהטקסט שאני כותב יותר
לאקוני ותמציתי ככה הקשר בינו ובין
האיור יותר מורכב ועשיר

Yuval:

לגמרי. התחושה שלי בקריאה הייתה שכל משפט הוא ממש ״הרמה להנחתה״, שזורקת אותי לאיור וגורמת לי לבחון אותו בקפידה, לחפש רמזים, לחייך, לתהות. העין שלי כל הזמן חזרה בין המשפטים הלכאורה לקוניים לאיורים, ולפרקים הרגשתי בסרט טבע של הבי.בי.סי (ממש שמעתי את דיוויד אטנבורו מקריא את הטקסט בקולו המוכר) שמתאר את הסביבה הביתית והמוכרת בצורה חדשה ומפתיעה

Alon:

אני שמח לשמוע שזאת היתה החוויה שלך. הספר אכן מכיל הרבה פרטים והרבה רמזים וזה בדיוק מה שניסיתי ליצור. גם אני התחלתי כחוקר בי.בי.סי כשבהיתי בעציצים שלי לפני שנתיים. האמת שאני מרגיש שהספר מושפע יותר מקולנוע וטלוויזיה מאשר מספרות מאויירת וקומיקס. זה המקום שבו המעצבת של ההוצאה, נעמה טוביאס, עזרה לכוון את הספר כך שיעבוד יותר כפורמט מדופדף. זה היה חלק מאוד חשוב בתהליך

Yuval:

לגמרי מבין למה אתה מתכוון! עשה לך חשק לעוד? אני כבר מחכה לספר הבא בסדרה, אם אפשר לבקש שהפעם תבהה במכשירי חשמל ושזה יקח מהר יותר עד הספר הבא

Alon:

לגמרי עשה לי חשק לעוד! לא מעט אנשים כבר אמרו לי שזה מרגיש כמו התחלה של סדרה. כבר הציעו לי לכתוב על חתולים אבל האמת שעולמם הרגשי של מכשירי החשמל נשמע לי טוב יותר. זו מערכת יחסים ששווה לחקור. האמת שבדיוק תיקנתי את המנורה שלי בסלון שעמדה מקולקלת שלוש שנים ואני מרגיש כמו מומחה אמיתי לנושא

Yuval:

אני אמתין בסבלנות לאיורי וסיפורי מכשירי החשמל שלך

Alon:

תודה יובל, אעדכן אותך. ואם יש לך או לקוראים סיפור מעניין על חוויה רגשית עם מכשיר חשמלי אשמח לשמוע עליהם

Yuval:

תגיד, איפה אתה רואה בספר, בעיקר מבחינת האיורים, המשך לקו האיורי שלך בעבודות מסחריות אחרות, ואיפה אתה מוצא בו התפתחות למשהו חדש או אחר?

Alon:

הספר מהווה חלק חשוב בשינוי סגנוני שקורה אצלי בשלוש השנים האחרונות, או יותר נכון, בחירה והתמקדות בסגנון אחד מבין שניים. כשסיימתי את לימודי בבצלאל ב־2010 הייתי מזוהה בעיקר בזכות הפורטרטים הווקטוריים, הצבעוניים, שהייתי מאייר לידיעות אחרונות ומאוחר יותר כשערים של מגזין ליברל. במקביל התפתח אצלי הצורך לסגנון פשוט, קווי, צורני ומהודק יותר.

התחלתי לחשוף באתר שלי הרבה מהסגנון הזה ופחות מהאיורים המורכבים, עד שלאט לאט הלקוחות שלי פנו יותר לשם. הרגשתי שעם ההפשטה הסגנונית היה מקום ליותר עומק קונספטואלי ואמירה, זה היה השלב הבא. במציאות, כעצמאי, אמירה אישית זה לא משהו שקל לבסס בעבודה מול לקוחות עם צרכים ומסרים מאוד ספציפיים, ולכן הספר התאים בדיוק כפלטפורמה החדשה להתפתחות שחיפשתי

Yuval:

יפה. לפני שניפרד, נספר שיש השקה לגרסה העברית של הספר ביום שישי בחנות הספרים סיפור פשוט בנווה צדק. מה בתכנית?

Alon:

ההשקה תתקיים ביום שישי ב־12:00 בצהריים, בתוכנית שוק קח־תן של עציצי בית וייחורים. באי האירוע מוזמנים להביא צנצנות עם מים וחלקים מושרשים של העציץ האהוב עליהם ולחזור הביתה עם חלקים של עציץ אחר. גם גלעיני אבוקדו מונבטים או בטטות שנשכחו במגירה והתחילו לצמוח יתקבלו בברכה. אני אהיה שם עם הייחורים שלי והספר החדש ואשמח לראות את כולם

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden