כל מה שחשוב ויפה

אימהות טרייה היא כמו עצב חשוף; כמו כר פורה לסרטי אימה

שש עד שש, סרט האנימציה הקצר של נטע כהן, התקבל לפסטיבל האנימציה אנסי שייפתח בשבוע הבא. ״התחלתי ליצור דימויים שמתארים את התחושות שלי כאמא טרייה ומאוד עייפה, שנמצאת במצב של מעין בידוד מהעולם החיצון ומסתגרת בביתה״

יובל:

הי נטע, בוקר טוב, מה שלומך? איך את בימי הקורונה המבלבלים האלו?

נטע:

בוקר טוב, אני בסדר גמור, מנסה להתרגל בחזרה לחיים (:

יובל:

נראה לי אל תתאמצי כל כך, זה לא נגמר כל כך מהר, אבל בואי נהיה אופטימיים ונדבר על דברים משמחים: סרט האנימציה הקצר שלך, שש עד שש, התקבל לתחרות סרטי הגמר בפסטיבל האנימציה באנסי שייפתח בשבוע הבא. והשנה הפסטיבל יתקיים רק אונליין, תכננת לנסוע? יפה שם מאוד מסביב לאגם…

נטע:

חחח אתה צודק, אני משתדלת לחשוב חיובי 🧘‍♀️ ונכון, הסרט התקבל לאנסי ואני מאוד שמחה ומתרגשת. כמובן שהייתי מאוד שמחה לנסוע – אנסי יפייפיה, ומדובר בפסטיבל בעל הרבה משמעות בעולם האנימציה. בעיקר מאוד רציתי לראות את הסרט על מסך גדול, בהקרנה איכותית ועם סאונד מעולה… אבל, אני מאמינה שזה עוד יקרה, ואני באמת מאושרת שהוא התקבל

יובל:

אני מסכים שהסאונד והמסך הגדול חיוניים לסרט. ובואי נחזור אחורה: מה את יכולה לספר על תחילת העבודה, מאיפה הגיע הרעיון לסרט שמתרחש בשעות הקטנות של הלילה, איך הוא צמח

נטע:

התחלתי לחשוב על הרעיון לסרט מעט אחרי שילדתי את בתי, זוהרה, לפני ארבע וחצי שנים. אז עדיין לא ידעתי אז שייצא מזה דווקא סרט, אבל כן ידעתי שחוויית האימהות היא דבר שלא חוויתי מעודי, והרגשתי צורך לתת לדבר הזה ביטוי מוחשי בעולם, אולי אפילו בקטע תרפויטי. אחרי שילדתי הרגשתי, ראיתי ושמעתי כל כך הרבה דברים שלא נחשפתי אליהם קודם, שהרגשתי תחושת דחיפות לשתף בהם

יובל:

ממה התחלת?

נטע:

התבשלתי תקופה די ארוכה עם המחשבות, בעיקר כי הייתי אימא צעירה אחרי לידה, ולקח לי זמן לחזור להתעסק גם ביצירה ולא רק בהרדמות והחלפות חיתולים. ואז, החלטתי שכדי להוציא את הפרויקט לפועל, אני צריכה מסגרת שתאפשר לי להרגיש שאני גם אדם לעצמי, ולא רק ״אמא של זוהרה״, אז נרשמתי לתואר השני בתקשורת חזותית בבצלאל

יובל:

למחזור הראשון, נכון?

נטע:

נכון מאוד

יובל:

והסרט הוא פרויקט הגמר שלך

נטע:

נכון. בתחילת הלימודים עוד התלבטתי מה הפורמט הנכון לפרויקט, אבל מהר מאוד הגעתי למסקנה שסרט אנימציה יבטא את התחושות שלי בצורה המדויקת ביותר והסתערתי קדימה (:

יובל:

אז אם לחזור לשאלה ממה ההתחלת, מה היה קודם: תסריט? שפה אמנותית? ומתי נכנס הסאונד?

נטע:

שאלה טובה (: הדבר שהכי רציתי לעשות הוא פשוט ״להקיא״ את הדברים החוצה, ולכן אני חושבת שהשפה האמנותית היתה ראשונה – התחלתי ליצור דימויים וסצנות שמתארים את התחושות שלי כאמא טרייה ומאוד עייפה, שנמצאת במצב של מעין בידוד או ניתוק מהעולם החיצון ומסתגרת בביתה. הסצנות הלכו והצטברו, ומתוכן הלך ונבנה המהלך הסיפורי – סיפור שמתרחש משעת השקיעה ועד שעת הזריחה (בחודשי החורף). מכאן גם נגזר שם הסרט – שש עד שש.

הסאונד נכנס בשלבים מאוד מוקדמים של העבודה, כמעט כל סצנה שעשיתי קיבלה סאונד. בהתחלה זה היה רק גייד שהנחתי כדי להבין את התחושה ואת המקצב של הדברים, אבל יחסית מהר השתלב בפרויקט אפיק נעים, חבר מאוד קרוב ומוזיקאי מוכשר, שהלחין את הפסקול ונתן לדברים נופך שבחיים לא חשבתי שהם יוכלו לקבל (:

יובל:

למה הכוונה? איזה נופך?

נטע:

במשך תקופה ארוכה דמיינתי לעצמי סרט מאוד שקט, מתחילתו ועד סופו, וככה גם בניתי את הסאונד. היה בזה היגיון – הרי הלילה הוא שקט, וכשאתה מרגיש כמו האדם הער היחיד בעולם, הוא שקט אפילו יותר, ואתה שם לב לכל צליל ורחש. אבל במהלך העבודה עם אפיק הבנו שהסאונד לא צריך לבטא את מה ששמעתי, אלא בעיקר את מה שהרגשתי, ושם היה רעש גדול. כך שבסוף יצא סרט גם מאוד שקט וגם מאוד רועש

יובל:

לגמרי. עכשיו אני מנסה לדמיין את הסרט עם סאונד שקט וזו אכן חוויה אחרת. הסאונד גם – לפחות מאיך שאני חוויתי את הסרט – גרם לכך שיצא בסוף קצת סרט אימה, לא?

נטע:

הכל מהחיים (: אני חושבת שיש משהו בלהפוך להורה בפעם הראשונה שהוא בהחלט מבעית. התחושות האלה, של חוסר האונים והפחד, שמתלוות לאהבה ולמסירות שהורה חש כלפיי הילד שלו, מתחילות להיות מדוברות בשנים האחרונות, אבל לא מספיק לדעתי

יובל:

בהחלט. למרות שאם יש ז׳אנר שמדבר הרבה על אימהות הוא ז׳אנר האימה

נטע:

נכון, אימהות טרייה היא ממש כמו עצב חשוף, וזה נראה לי כמו כר פורה לסרטי אימה, כי יש לזה עוצמות ריגשיות מאוד גבוהות. זה גם מתקשר לאימה במיוחד בגלל שכשנולד לך ילד, אתה כמובן מחוייב לטפל בו ולדאוג לו, והוא הדבר היקר ביותר שיש לך, אבל מצד שני אתה לא מכיר אותו בכלל. ושם נוצר מתח גדול ומעניין

נטע כהן. צילום: מ״ל; איפור: זוהרה בן חורין

יובל:

מעניין אותי מה היו התגובות שקיבלת בתהליך מסביב

נטע:

הייתי יחסית מאוד דיסקרטית לאורך העבודה על הסרט, ככה שלא הרבה אנשים היו שותפים לתהליך… זה לא היה מהלך רצוני ומחושב, כמו שאמרתי מקודם, זה היה יותר כמו יומן אישי, והרגשתי שעד שלא יראו את התוצר הסופי, יהיה לאנשים קשה להבין מה אני מנסה להגיד.

אולי לא חשפתי הרבה גם בגלל שהרגשתי שמדובר בתהליך של טיפול שאני עושה עם עצמי, מעין גירוש שדים. האנשים שכן היו שותפים מאוד עודדו את המהלך, והתגובות שקיבלתי על הסרט השלם היו מאוד מעניינות ומגוונות (:

יובל:

אני מניח שההתקבלות שלו לפסטיבל, מעבר לפן המקצועי, הוא גם מין פידבק שזה נושא אוניברסלי וכללי ולא רק משהו אישי שמעסיק אותך

נטע:

כן, מאוד שמחתי לגלות שהסרט מדבר למגוון רחב של אנשים – לא רק להורים (למרות ששמור להם מקום של כבוד בקהל), אלא גם לאנשים שסובלים מנדודי שינה, ולאנשים שנמצאים הרבה בבית, וחשים תחושות דומות לשלי, שהן תחושות שדי קשה לבטא אותן במילים

יובל:

איפה את רואה בסרט המשך לשפה האמנותית שלך ולפרויקטים קודמים? אולי גם תספרי על עצמך בכמה מילים לטובת מי שלא מכיר

נטע:

הסיבה העיקרית שאני אוהבת את הסרט הזה, היא כי הוא כמו קפסולה של איך שהייתי והרגשתי בשנה־שנה וחצי אחרי שילדתי. הוא מאוד שונה מרוב הפרוייקטים האחרים שלי – אני ברגיל נוטה לעבוד עם הרבה צבע, ולעשות צחוקים (: וב״שש עד שש״, הצבעים הבולטים ביותר הם שחור ולבן והאווירה רצינית בהרבה (למרות שגם בו שתלתי קצת צבעים וקצת צחוקים, כי זו בכל זאת אני). למרות השוני, הוא עדיין מהדהד ומהווה המשך לשפה האמנותית והקולנועית שלי, שהיא מאוד גרפית, בנויה ממקטעים ולופים קצרים, ולרוב לא מילים.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר של פורטפוליו>>

אני במאית אנימציה, מעצבת ומאיירת, בוגרת שני תארים בתקשורת חזותית בבצלאל – הראשון מ־2012 והשני מ־2019. היה לי מזל לעבוד לאורך השנים עם לקוחות כמו MTV העולמית, HBO ובית הכלבו בארני׳ז ניו יורק (שנסגר לאחרונה…), ולרוב אני עוסקת בעיקר בעיצוב ל/בתנועה. 

כמו שכבר אמרתי, רוב הדברים שלי מהירים/מצחיקים/צבעוניים/קצרים, ובסרט הזה הייתה לי הזדמנות לצלול לתוך משהו עם יותר אורך רוח ונשימה. בעיקר כי לא הייתה לי ברירה, בתור אמא במשרה מלאה לתינוקת קטנה

יובל:

אז לפני שנסיים – הפסטיבל! לאיזו קטגוריה הסרט התקבל? מי המתחרים? ואיך זה יעבוד השנה: נוכל לראות את הסרט בבית? צריך לעשות מנוי?

נטע:

הסרט הוגש והתקבל לתחרות סרטי הגמר, שבה מתחרים 44 סרטי סטודנטים מכל העולם. לא ראיתי אף אחד מהם, כי הם סגורים כרגע, אבל יש שם דברים שנראים מצוין – אני אגלה בקרוב (: השנה הפסטיבל יתקיים במתכונת אונליין, ויהיה אפשר לצפות בסרטים בבית בתשלום – יש כמה תוכניות ואפשרויות לכך, כולן מפורסמות באתר הפסטיבל. נראה שיש השנה יבול מעולה של סרטי אנימציה, ואני ממש מקווה שאנשים ירצו לצפות בהם גם בבית

יובל:

נראה לי שכן, זה לא שהייתה לנו אפשרות לנסוע… בכל מקרה בהצלחה! ומשהו נוסף חשוב להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

נטע:

זה נכון, כולי תקווה שיהיה אפשר לחזור לטוס ולטייל בקרוב 🙏 תודה רבה, מאחלת לכולנו בריאות איתנה וששנת 2020 עוד תפתיע לטובה 💪

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden