כל מה שחשוב ויפה
קרקס הבריחה: שבוע העיצוב ירושלים 2021
מתוך התערוכה של דברת בן נחום, בגן
דברת בן נחום, בגן. צילומים: מ״ל

דברת בן נחום: אני פשוט ציירתי

דברת בן נחום מציגה בפסטיבל האיור לראשונה בישראל, מבחר איורים שנוצרו מאז 1983: ״יש את תקופת הקולג׳ של עבודות קטנות ועדינות, את הפרוייקטים ליפן בכיוון מתוק יותר, ואת העבודות החדשות שעדיין נראות לי מוזרות״

יובל: הי דברת, מה שלומך? ואיך את מתמודדת עם התקופה המשונה והמוזרה הזו שאנחנו חיים בה?

דברת: הי יובל, אני בסדר יחסית, לפי התורים שראיתי בארטא ביום שישי נראה שאנשים פונים לציור… אני גם לחוצה כי נגמר להם הצבע הלבן בגואש

יובל: נראה לי שהיו ביום שישי תורים בכל מקום שהיה פתוח, לא משנה מה מכרו בו… את מאיירת/מציירת בעיקר או רק ידני, נכון? אני צודק?

דברת: כן רק ידני, גואש, אקריליק ועפרונות צבעוניים

יובל: אז כל העבודות שתציגי בתערוכה בפסטיבל האיור הן עבודות ידניות?

דברת: כן, כולן ידניות. יש גם גזירות ומעט עבודה בשכבות. זה התחיל מזה שהיו טעויות וכיסיתי אותן בתיקונים… וגם כי אני אוהבת מספריים

יובל: יפה! האמת שאני ממש מצפה לתערוכה, כי אני פחות מכיר את העבודות שלך, ואני מאמין שאני לא היחיד. ואני רק יכול לנחש שהצטברו לך המון עבודות לאורך השנים. מאיפה מתחילים אם כך את העבודה על התערוכה?

דברת: תודה, מצפה לראות אותך. וזה באמת מוזר שהצלחתי לשמור על סוג של חשאיות. יש באמת המון עבודות, איתן אלוא שהוא האוצר של התערוכה וגם אוצר (מנוקד בקמץ) הגיע אלי ויחד הוצאנו עבודות משידת המגירות השחורה שלי. הוא הציע לחשוב על קבוצות של עבודות וכך עשינו

מתוך התערוכה של דברת בן נחום, בגן מתוך התערוכה של דברת בן נחום, בגן מתוך התערוכה של דברת בן נחום, בגן

מתוך התערוכה של דברת בן נחום, בגן

birds

יובל: איך נוצר הקשר ביניכם?

דברת: אני מרצה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ואצרתי תערוכת חילופי סטודנטים שחזרו מחו״ל. הוא היה אחד הסטודנטים והתרשמתי מהיכולת שלו להיות מפוקס ולא לתת להפרעות מסביב להשפיע על ההחלטות שלו. הוא ידע לבחור את הכי טוב. 

וגם אפשר לצחוק איתו שזה הכי חשוב

יובל: זה נכון. אבל הוא היה סטודנט לפני יותר מחמש שנים, מה קרה מאז?

דברת: מאז אנחנו מלמדים יחד במסלול איור בתקשורת חזותית בבצלאל

יובל: יפה. אז פנית אליו בבקשה שיהיה אוצר התערוכה שלך?

דברת: יש שם עבודות, כלומר עכשיו הם כבר ציורים ״הארט־וורק״ שנשארו אצלי מפרוייקטים שאני עושה ללקוחות כמאיירת עצמאית. 

אחרי שסיימתי את הלימודים בבצלאל למדתי ברויאל קולג׳ בלונדון במסלול איור, וגרתי שם עשר שנים. שם התחלתי לעבוד דרך סוכן של מאיירים שהציע לייצג אותי. איירתי לעיתונים, מגזינים, לוחות שנה, ספרים, מיתוגים. וזה התפתח לעבודות בכל העולם, לדוגמה לניו יורקר, הגרדיאן, ווג, אל, משרד התקשורת ביפן, או קום דה גרסון שהשתמשו באיורים לבגדים.

ואז חזרתי לארץ. מפה אני ממשיכה לעבוד בעיקר ליפן, דרך סוכנת מאיירים, כרגע על פרויקט לחנות בסין לקראת שנת השור שכולם מקווים שתהייה טובה יותר, כי שנת העכברוש שהיא עכשיו, לא היתה משהו… בקיצור אני מציירת שור שיהפוך לתלת־ממד אם הכל ילך כשורה, וגם ציירתי קצת במיוחד לתערוכה

יובל: על איזה שנים אנחנו מדברים? מתי סיימת בצלאל ומתי חזרת לארת אחרי לונדון?

דברת: סיימתי בצלאל ב־1982, חזרתי לארץ ב־1991

יובל: ולא עניין אותך לעבוד בארץ? זו הייתה החלטה מודעת להמשיך ולהתמקד בעבודה עם חו״ל?

דברת: לא היתה החלטה מודעת. אבל יש משהו בכך שאני לא פוגשת או מדברת עם הקליינטים שנותנים לי את העבודה, שבאיזשהו אופן מאוד משחרר אותי לעשות את העבודה בלי להילחץ. כי אין לי בראש איזה דמות שלמענה אני עובדת. זה מאפשר ניתוק. ואז אפשר לעוף.

וכמובן יש מנטליות אחרת: מאוד מכבדים ואם פונים למישהו לא מציקים עם אובר ארט־דיירקטינג. אם אתה מבין למה אני מתכוון… אבל כן יצא לי לעבוד בארץ

יובל: עם מי? מי היו הלקוחות ומה עשית להם?

דברת: הוצאת מפה, עלית, ויטה, ויסוצקי, כרמל, מזרחי, בנקים. במקביל לאיור, וקצת בלי קשר, אני מעצבת בגדים תחת שם המותג Fig. התחלתי לייצר בקטן, כי כשחזרתי מלונדון היה לי חם ומגרד ולא נוח בבגדים. בשלב מסויים זה נהיה עסק ממש גדול לבגדי נשים: אני קונה את הבדים, מעצבת ומוכרת בחנויות, או יותר נכון מכרתי. כי זה ממש התכווץ. העסק לא הבגד…

דברת בן נחום בתערוכה בגלריה P8

דברת בן נחום בתערוכה בגלריה P8

מתוך התערוכה של דברת בן נחום, בגן

בגן, גלריה P8

מתוך התערוכה של דברת בן נחום, בגן מתוך התערוכה של דברת בן נחום, בגן מתוך התערוכה של דברת בן נחום, בגן

מתוך התערוכה של דברת בן נחום, בגן

יובל: בואי נחזור לתערוכה: מה בסופו של דבר תציגי בה? העבודות יחולקו לפי נושאים? באופן כרונולוגי?

דברת: יהיה כרונולוגי אבל לא באדיקות. כן לפי תקופות: יש את תקופת הקולג׳ של עבודות קטנות, עדינות וחיפושים. ואחר כך את האנגלים שמאוד טולרנטים ומחפשים את השונה והזר והמיוחד, וזה מאוד מעודד לעבוד ככה. ויש את הפרוייקטים ליפן שמשפיעים עלי לעבוד מעט לכיוון מתוק יותר, עם כל מיני מגבלות מוזרות.

ויש את העבודות החדשות שעדיין נראות לי מוזרות. ננסה להראות שגם כשמדובר בעבודה לקליינטים ופרויקטים שונים, יש בעבודות מוטיבים ונושאים אישיים שאני מתעסקת איתם בציורים, ושהם חוזרים על עצמם או מקבלים טרנספורמציה.

במילים אחרות, מה שמניע הוא הבריף של כל פרויקט, ואחר כך יש מניע לחפש בתהליך העבודה איזה מקום שהוא ״מושלם״

יובל: סיקרנת! אני מת לראות את העבודות שלך מהקולג׳. תגידי, אמרתי מקודם שהאיורים המוזמנים עכשיו הן ציורים, עבודות אמנות. איך את רוצה שהמבקרים בתערוכה יתייחסו אליהן: זה משנה באיזה הקשר הן נוצרו או שהכלים שבהם אני אמור לשפוט אותן הם כלים אמנותיים בלבד?

דברת: מממ… זה כן משנה באיזה הקשר הן נוצרו. אני לא יודעת אם צריך לשפוט אותן עם כלים אמנותיים בלבד או לא. אני פשוט ציירתי.

יובל: אז עוד שאלה: שם התערוכה – בגן. מה את יכולה לספר עליו? למה הוא נבחר?

דברת: זה גם בגן במובן של גן ילדים, וגם במובן של גינה. אלה שני מקומות שיש בהם גילויים חדשים ואפשרות לשוטט

יובל: ויש להם קשר ישיר לאיורים?

דברת: כן. אני חושבת שאני תמיד מציירת הבזקים ותמונות מהתקופה ההיא, או מנסה לשחזר איך ראיתי את הדברים אז.

יובל: וואלה? מתקופת גן הילדים?

דברת: כן, טנא וזר מגרד על הראש. גם היתה איזו הבנה שיש איפשהו משהו מושלם וכדאי לי לשאוף אליו

יובל: מעניין. עכשיו בכלל עשית לי חשק לבוא לתערוכה. מה עוד? משהו חשוב נוסף שלא אמרת לפני שמסיימים?

דברת: זה מעניין כל עניין המקריות. יכול להיות שבאותה מידה ביום אחר היינו יכולים לבחור קבוצה שונה לגמרי של עבודות לתערוכה

יובל: כן, זה הרבה פעמים ככה

דברת: ואני גם רוצה להודות מאוד לאורית ברגמן, ראש המסלול לאיור בבצלאל, שהציעה לי את ההזדמנות הזאת להציג את העבודות בגלריה P8 שמארחים אותנו בנדיבות כל שנה בשבוע האיור


דברת בן נחום | בגן
אוצר: איתן אלוא
גלריה P8 בשיתוף המחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל
נעילה: 12.12

מתוך התערוכה של דברת בן נחום, בגן מתוך התערוכה של דברת בן נחום, בגן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. מיכל

    זה נורא יפה !

  2. גיל-לי

    איזה יופי, הצבעוניות והחושניות שיש בעבודות, פשוט קסם.

  3. נירה כלב

    יש משהו 'גוטמני' בעבודות.
    הצבעים המימיים שגולשים אחד לתוך השני למשל ברקע,נותנים אווירה נוסטלגית משהו,
    קצת גם כמו בגלויות שנה טובה של פעם.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden