החיים היפים על פי גליון אוקטובר 2005 של wallpaper

אני לא יודע מי מקוראי שם לב, אבל בזמן האחרון יצא לי להתעסק קצת יותר מהרגיל עם מגזינים, זאת מכיוון שאני אמור להעביר סדנה בנושא עיצוב מגזינים לסטודנטים שלי. בשני הפוסטים הקודמים שלי כתבתי על הגליון הראשון של עלמה ועל הגליון האחרון של זמן דיגיטלי. הפעם אעסוק באחד המגזינים החביבים עלי ה- wallpaper. השם של המגזין כבר מרמז במשהו על עצם עיסוקו – מגזין שמתיימר ואף מצליח לכסות שטחים רחבים כמו טפט על הקיר, וכמו בטפטים גם כאן האפשרויות הן בלתי מוגבלות. ואכן יש ב-wallpaper תערובת מוזרה של אובייקטים מאד מעוצבים שתמיד נדמה לי שלא היו יכולים להתקיים זה לצד זה במקום אחר, מה שמוביל אותי לשאלה – מי לעזאזל קהל היעד של העיתון. ברור שכל מי שעוסק בעיצוב או מתעניין בו הוא החשוד המיידי, אבל מי שיכול באמת לקנות את כל האובייקטים שהמגזין מסקר במחיר ההתחלתי של מאות או אלפי פאונדים, לא נראה לי שהוא באמת קורא את העיתון הזה. בכל אופן, הנה כמה מהדברים שמופיעים בגליון אוקטובר 2005, שכל אחד מהם היה יכול לקבל פוסט משלו (אני מתנצל מראש על כמות הלינקים, בכל מקרה כדאי להגיע עד הסוף, יש שם משהו באמת מיוחד):

• אתחיל בפרסומות. כמובן שיופיעו כל החשודים הידועים מראש, כל חברות האופנה-תכשיטים- שעונים וכו’ הגדולות, אבל מלבדן יש כמה פרסומות שהשילוב ביניהן רק מחזק את התהייה שלי לגבי קהל היעד. כבר בעמוד הראשון מופיעה מודעה שלא ברור עבור מה היא, מכיוון שבכתובת של האתר אליו היא שולחת את הקורא מופיעים גם השמפניה דום פריניון וגם מעצב האופנה קארל לגרפלד. כמה עמודים לאחר מכן מופיעה מודעה של corbis המחזיקים מאגר תמונות ואיורים לשימוש מסחרי. בהמשך מתפרסמת מודעה למגדל ענק בדובאי בשם burj dubai בה מופיע מגדל מתכת ענק על רקע שחור, כולו משדר יוקרה, המכיל מלון, שטחי מסחר, מגורים, ספא וסוויטות עבור חברות. מודעה נוספת תספר על שבוע העיצוב שהתקיים בהונג קונג.

• האייטם שפותח את המגזין הוא מין קופסת חטאים מהודרת עשוייה ממתכת, המכילה בתוכה קוביות, קלפים, כוסות לשתייה, בקבוק זכוכית למשקות אלכוהולים, מגירות רגילות, מגירות סודיות ועוד, כל זאת במחיר הסמלי של 5,000 פאונד. כסף קטן, אפשר לקנות באתר של ST Dupont, ושוב השאלה – מי קונה את זה?

• אייטם נוסף מספר על החנות החדשה בלונדון של המעצב פול סמית – paul smith’s curiosity shop. כמו בחדרי התצוגה של פעם, בהם הציגו יצירות אמנות לצד גלובוסים ופוחלצים, פול סמית אוסף לו חפצים בשיטוטיו בעולם ומציג אותם בלונדון, על מנת להשלים את חווית הקנייה של לקוחותיו היקרים (רשמתי לעצמי לבקר שם בפעם הבאה בלונדון).

• אייטמים נוספים – סוגים שונים של מלח, שמגיעים מכל מיני מקומות בעולם ומסתבר שיש להם טעם שונה זה מזה; ספר צילומים של בניין האומות המאוחדות, המספר על ההסטוריה של הבניין ועל הארכיטקטורה שלו; ומגדל הזכוכית החדש הצומח מעל מגדל קיים שתכנן נורמן פוסטר בניו יורק, שעמיתי לרשימות יוסי מטלון כבר כתב עליו, והצילום הזה מופיע אצלו יחד עם עוד צילומים.

• חוץ מאייטמים שתופסים כל אחד בדרך כלל עמוד-שניים, יש גם כתבות ארוכות יותר, כולן מעניינות מאד בדרך כלל ומשתדלות להביא תמיד פרספקטיבה מרעננת על מושגי היופי והאסתטיקה בתחומים בהם מטפל המגזין. בין הכתבות שמתפרסמות בגליון הנ”ל ניתן למצוא כתבה מצולמת על עיצוב הפנים המועדף של רודנים כמו מובוטו סהסקה, אימלדה מרקוס, אידי אמין, סדאם חוסיין ועוד; כתבה על פאסט פוד גורמה כמגמה המתפשטת בעולם; כתבה המסבירה איך לתלות יצירות אמנות שקנינו בגלריה, איך להאיר אותן, למסגר אותן ולשמור עליהן מפגעי חום ולחות; ומדריך ה-navigator שבכל גליון מוקדש לעיר אחרת והפעם אם אמצא את עצמי במנילה אגע היכן לבצע את השופינג ובאיזה מלון להתאכסן.

בסיכומו של דבר לא סתם זה אחד המגזינים החביבים עלי. העיצוב שלו לא משתלט על התוכן והוא מאפשר לאובייקטים אותם הוא מסקר לאמר את המילה האחרונה. אמנם הוא עולה 74 ש”ח בסטימצקי אבל מה זה 74 ש”ח לעומת חיי נצח בחוג הסילון. אסיים עם העמוד האחרון של המגזין שם נמצא מדור בשם fast forward שנותן במה בכל פעם למעצב צעיר אחר שמעניק טוויסט עיצובי לחפץ יומיומי. הפעם הבמה ניתנה לסטיוארט ווד מאנגליה שפיתח את ה- pixel roller. הסריקה מראה בדיוק מה הרולר יודע לעשות. גאוני, כל מילה נוספת מיותרת, איך לא חשבתי על זה בעצמי…