כל מה שחשוב ויפה
אסף חנוכה
אסף חנוכה. צילום: Stéphane Mahot

נכון לעכשיו: אסף חנוכה, המחלקה לתקשורת חזותית, שנקר

מקומיות כנקודת התחלה, הבנת התחביר של אינטראקציה והדדיות, האתגר בליצור היררכיה ״בתקופה של נהרות המידע והדאטה שזורמים לעברנו כל הזמן״: אסף חנוכה מסכם סמסטר ראשון בראשות המחלקה לתקשורת חזותית, שנקר

כמי שגדל בישראל בשנות ה־80, אסף חנוכה נהג להשוות בין הצבעוניות המקומית לזו של החלום האמריקאי, כמי שהייתה לו משפחה בארצות הברית. ״הייתה תחושה שהצבעים פה יותר חלושים ודהויים, בגלל השמש״, הוא נזכר. ״זה עדיין עולם אחר, עם דגשים אחרים, אבל עכשיו קשה לדעת את ההבדל״.

איפה בכל זאת באה לידי ביטוי המקומיות? כמה חשוב לך שסטודנטים יתעסקו במה שקורה מסביבם?

״יצירה בעלת ערך תמיד תתייחס למה שקורה סביבה. מקומיות היא נקודת ההתחלה: כדי שמישהו יביא משהו חדש לשולחן המטפורי שנקרא תרבות, הוא צריך להיות מסוגל להסתכל על עצמו מבחוץ. אי אפשר לעשות את זה בלי להיות מחובר לכאן ולעכשיו, להבין את המקום שלנו על רצף תרבותי, להבין הקשר ולהגיד את הדבר החדש.

״כשאני רואה עבודות של סטודנטים שמאירות לי את העיניים, גורמות לי לראות דברים שאני כבר לא שם לב אליהם, מבחינתי זו תרומה עצומה״.

אתה יכול לתת דוגמה?

״טוהר שרמן הציגה בפרויקט הגמר שלה בשנה שעברה מסע של ילדה מתבגרת מסביבה דתית. יש נקודה בסיפור שבו היא יושבת מול המנהל של האולפנה ואומרת לו שהיא לא מאמינה באלוהים. כצרכן תקשורת אני מופצץ בקלישאות על חרדים, ציונות דתית, שבטים, ופה היא מציגה את הסיטואציה מנקודת מבט אישית, ומאפשרת לי להבין תהליכים שקורים בחברה הישראלית.

״ניר שייר הציג את פרויקט הגמר שלו באתר הביאנלה לעיצוב של לונדון, שבו הוא יוצר חיבורים מפתיעים בין חיות. הוא מעלה שאלה מה המשמעות של צמצום צורני ועושה מעט מאד כדי לגרום לי לדמיין. זה מניפסט לכוח של צמצום בעיצוב גרפי: איך לפתוח דלתות שהיו סגורות קודם. היכולת שלו לגרום לנו לחשוב מחדש על המשמעות של צמצום, זה אולי לא משהו ספציפי מקומי, אבל זה פשוט משהו שעסוק בכוח של צמצום בצורה חדשה ומרתקת״. 

הכובע של הגנן

בשנה שעברה החל חנוכה את תפקידו כראש המחלקה שבה הוא מלמד מזה 20 שנה. חנוכה, בן 47, מאייר וכותב קומיקס, החל את דרכו המקצועית בתקופת שירותו בצה״ל בעיתון במחנה. נוסף על עבודתו בתא הגרפיקה של העיתון, עיבד סיפורים של הסופר אתגר קרת לקומיקס. שיתוף הפעולה בין השניים יצר עבודה על שני ספרים משותפים, סמטאות הזעם ופיצרייה קמיקזה. 

בתקופת לימודיו בצרפת פרסם עם אחיו התאום, המאייר תומר חנוכה, סדרת קומיקס ושמה Bypolar. צמד האחים חזרו לשתף פעולה בשנת 2015, הפעם עם הכותב בועז לביא, ברומן הגרפי ״הדיוויין״. בשנת 2000 שב לישראל מצרפת והחל לעבוד כמאייר אדיטוריאלי בעיתונות האמריקאית. שנה לאחר מכן החל ללמד במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר.

ניר שייר | גרפיקה חיה

ניר שייר | גרפיקה חיה

ניר שייר | גרפיקה חיה

מאז 2010 חנוכה מפרסם את הריאליסט, טור קומיקס אוטוביוגרפי שבועי בעיתון כלכליסט. האוספים של הטורים נכרכו לשלושה ספרים ותורגמו לשפות רבות. לצד עבודתו בקומיקס, עבד כמאייר עבור סרטי קולנוע עם הבמאים ארי פולמן, יוסף סידר ושמוליק מעוז. חנוכה זכה במספר פרסים בין־לאומיים ובהם פרס אייזנר, פרס מנגה בין־לאומי ופרס איגוד המאיירים האמריקאי.

למה רצית להיות ראש מחלקה?

״במשך תקופה ארוכה הגשמתי את חלומות הילדות שלי לפרסם ספרי קומיקס שאני גם כותב, ולהפוך את השפה הזו לשפה המרכזית שאני עובד בה. להיות ראש מחלקה לא היה ברשימת החלומות: אני מלמד הרבה שנים, אני בשנקר בערך מאז שחזרתי לארץ, ועם הזמן אפשר להגיד שגיליתי את מקצוע ההוראה.

״יש משהו במפגש עם אנשים צעירים, יצירתיים, שמאוד מעניין אותי. אני יכול לתת הרבה מהידע שלי על מה עושים מול הדף הלבן, איך מתחילים לחשוב, איך הכל משתלב ביחד ומגיעים לתוצאה. זה משהו שמעסיק אותי, שאני נהנה לעבוד עלין עם סטודנטים. הבנתי שהמפגש הזה מסקרן אותו ואני נהנה ממנו״.

ועדיין, זה לא כמו לנהל מחלקה של מאות סטודנטים ומרצים.

״העניין הזה גדל באופן הדרגתי ואיטי: מאיך עושים שיעור טוב, לאיך עושים קורס אפקטיבי ומעניין, ועד לאיך אפשר להעביר ידע דרך רצף של קורסים. היו לי רעיונות, המבנה עצמו סיקרן אותי, אני אוהב את הקהילה בשנקר, מכיר אותה המון שנים, חלקם חברים שלי מגיל צעיר. 

הייתה נקודה שבה אמרתי שאני יכול להקדיש לזה ארבע שנים, אולי לוותר על ספר אחד ולהפוך את הדבר הזה – את ראשות המחלקה – לדבר המרכזי; שזה יהיה הספר הבא שלי

״היתה נקודה בזמן שאמרתי שאני יכול להקדיש לזה ארבע שנים, אולי לוותר על ספר אחד ולהפוך את הדבר הזה – את ראשות המחלקה – לדבר המרכזי; שזה יהיה הספר הבא שלי. אני אתן את הכי טוב שלי ואנסה ליישם את כל מה שלמדתי עד עכשיו בקנה מידה גדול יותר.

״כיוצר אני בדרך כלל פועל כמו חוקר, שמחפש משהו. כראש מחלקה, לשבת על הכיסא הזה, אני קצת גנן: יש גינה ואני צריך לטפח אותה, להשקות, לנכש עשבים, לזרוע זרעים חדשים. לטפח משהו, זה השינוי המשמעותי בחיים שלי. לקחתי את הכובע של הגנן, זו הגינה שלי, אני אחראי עליה ארבע שנים; היה מישהו לפני, יהיה מישהו אחרי, בתור שלי אנסה להיות הגנן הכי טוב שאני יכול״.

צריך להתעמק בשביל להתמקצע

אחת הסוגיות העקרוניות שאיתן צריך חנוכה להתמודד כראש מחלקה היא רוחב היריעה העצום של עולם התקשורת החזותית, עם אינסוף האפשרויות שקיימות בעידן הדיגיטלי. דוגמה לכך אפשר למצוא בתכנית הלימודים החדשה שנפתחה ב־2019 לעיצוב מוצרים דיגיטליים, ככיתה חמישית במחלקה לתקשורת חזותית. המהלך מחדד את השאלה איפה עובר הגבול בין הצורך וההכרח להעמיק, לבין הרצון להעניק השכלה רחבה ככל האפשר.

״זו שאלת מפתח, והתפישה שלי היא שצריך להתעמק בשביל להתמקצע״, אומר חנוכה. ״יש משהו שהוא כבר רב־תחומי בתקשורת החזותית, אלה אנשים שכבר עכשיו נוגעים בכמה תחומים. בשלב השני, בשביל להתמקצע, צריך לבחור.

״בתוך כך חשוב לנו לשמר את ארגז החול, את המקום שבו אפשר לעשות משהו שלא תכננת לעשות, שלסטודנטים תמיד יהיה חופש, תהיה דלת פתוחה להתנסות ולנסות את הדבר החדש. אנחנו באים כדי לנסות דברים וללמוד.

״יחד עם זאת אנחנו מעניקים להם ארגז כלים משוכלל: הם יוצאים מוכנים לשוק. זה משהו שבשנקר תמיד היה חשוב: להבין איפה הבוגרים פוגשים את התעשייה״.

טוהר שרמן־פרידמן | ברכיים חשופות

טוהר שרמן־פרידמן | ברכיים חשופות

טוהר שרמן־פרידמן | ברכיים חשופות

מה תרצה לשמר ומה תרצה לשנות במחלקה?

״הנקודה החזקה היא קודם כל המרצים: אנשי מקצוע שעובדים במשרות או שיש להם סטודיו, ומצד שני הם מרצים שמתמסרים לסטודנטים ולתכנים שהם מעבירים, וכל הזמן חושבים מה אפשר לשפר, איך אפשר לעשות יותר טוב ממה שעשינו בסמסטר האחרון. 

״דבר שני זה המבנה הקיים של תכנית הלימודים, ובעיקר לימודי היסודות, לא משנה במה תבחר להתמקצע. גם אם אתה מאייר תדע לעשות טיפוגרפיה ואם אתה הולך לאינטראקטיב עדיין תדע איור. השלב שבו כולם מקבלים את היסודות ורק אחר כך הולך להתמחות, יוצר מצב שבו לא משנה מה אתה עושה, תמיד תחשוב מתוך ערכים של עיצוב. 

לקריאה נוספת:

״אז יש יסודות, אחר כך כלים מקצועיים, ישום, עד השלב האחרון של ניסוי: גם ליישם בריף וגם לשאול שאלות גדולות ופילוסופיות על המשמעות התרבותית של מה שאנחנו עושים. אם לימודי עיצוב הם ניסיון להבין איך נראות משפיעה על תרבות, בסופו של דבר אתה הופך להיות יוצר שיכול בעצמו להשפיע על תרבות״. 

ואיפה תרצה לחדש?

״השינוי המשמעותי הוא להעמיק את החלק האינטראקטיבי בלימודי היסודות. חשוב להבין את הכתב של האינטרקציה, את התחביר של הדדיות. כשבן אדם עומד מול מכונה היא מגיבה: הכרחי להבין ממה החוויה בנויה, איך אפשר להוביל אותה, להשתמש בה, איפה היא פוגשת עיצוב. זה תחום לימוד נפרד, כמו טיפוגרפיה או איור. זה משהו שחשוב לי שסטודנטים ילמדו כבר משנה א׳״. 

איך זה מתקשר למסלול החדש של עיצוב מוצרים דיגיטליים?

״התמחות במוצרים דיגיטליים היא מעבר לאוריינות דיגיטלית והבנה של מה זה מעצב בסביבה האינטראקטיבית. יש שם דגש על קוד ועל הבטים טכנולוגיים של עיצוב, אבל עיצוב הוא יותר מזה.

״אנחנו חיים בתקופה של נהרות המידע והדאטה שזורמים לעברנו כל הזמן; חיים בתוך הרשתות החברתיות ומוצפים במידע אינסופי בתוך פיד שאף פעם לא נגמר: תמיד אפשר להמשיך לגלול. יש בזה משהו ממכר ומטשטש, אין היררכיה של חשיבות מספיק ברורה, כי תמיד אפשר להמשיך לגלול.

האחריות שלנו היא מה לעשות עם אינסוף המידע והדימויים: המקום שבו מעצב יכול ליצור היררכיה. עיצוב הוא משהו שמגיע עם אחריות, וזו המשימה שלנו: להבין מה האחריות של המעצב בחברה שאליה הוא נכנס

״בנקודה הזו לעיצוב יש תפקיד חשוב: אם הוא נתפס כמשהו שעשה יפה, קישט, ואז הפך להיות קשור למהלך עסקי, לחלק משיווק, היום עיצוב הוא חלק ממחקר. לדוגמה, עיצוב ספקולטיבי – היכולת של עיצוב לבחור בנקודה עתידית בזמן ולחשוב עליה.

האחריות שלנו כמעצבים היא להבין מה לעשות עם אינסוף המידע והדימויים: המקום שבו מעצב יכול ליצור היררכיה. עיצוב הוא לא רק פונקציה שנשכרה למלא תפקיד מסוים של חברה מסחרית, אלא משהו שמגיע עם אחריות, וזו המשימה שלנו בשנים הקרובות: להבין מה האחריות של המעצב בחברה שאליה הוא נכנס״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden