כל מה שחשוב ויפה
שחר דיויס
שחר דיויס. צילום: מ״ל

אנימיקס 2021: אוצר אנימציה חדש

אוצר האנימציה החדש של פסטיבל אנימיקס, שחר דיויס, מסביר את הכוח של אנימציה בכך ש״האמן מראה לך בדיוק את התהליך שיש לו בראש; אתה יודע שאף אחד לא מנסה למכור לך שזה משהו שקרה באמת״

לאחר שבשנה שעברה התקיים במתכונת דיגיטלית בלבד, מחר (שלישי 10.8) יפתח בפעם ה־21 פסטיבל אנימיקס לאנימציה, קריקטורה וקומיקס, שיחזור למקומו הקבוע בסינמטק תל אביב עם אוצר אנימציה חדש: שחר דיויס. את המינוי קיבל דיויס רק בחודש אפריל, וכך יצא שבמשך חודשים ספורים צפה במאות סרטי אנימציה. ״במבצע שומר החומות עמדתי במסדרון עם הילדה שלי, בת השנה, ותוך כדי אזעקות וטילים ניסיתי לצפות ולבחור בסרטים שמתאימים לחיים שלנו״, הוא מספר.

מתקפת טילים זו חוויה די זרה לרוב העולם, איך מצאת סרטים שידברו לישראלים?

״אני חושב שהמציאות שאנחנו חיים בה, עם מחאות נגד השלטון והתנגשויות בין מיעוטים, קיימת גם במקומות אחרים. זה לא אותו הדבר כאן כמו בחו״ל, אבל יש דימיון במה שזה מצית באמנים. אם אמן עושה סרט על תנועת Black Lives Matter ויש שם אנשים שזורקים אבנים, זה מעורר בי רגע של הזדהות״.

אנשי ה״הן״

אנשי ה״הן״

״אנחנו מציגים סרט מאיסלנד בשם אנשי ה׳הן׳, שכולו אנשים שמשתמשים רק במילה ׳יא׳ לתאר את הכל. זה התקשר לי לנושא של עידן הפוסט־אמת. אני חושב שסרט צריך להיות קשור לחיים שלנו באיזשהי צורה.

״זה יכול להיות עם נושא פסיכולוגי שמעסיק את כל האנשים או בנושאים אקטואליים. מצד שני, ברור שהוא צריך להיות באיכות אמנותית גבוהה. יוצר שיש לו שליטה בטכניקה הוא כמו סופר עם אוצר מילים גדול, שיכול לבטא דברים בצורה יותר מדוייקת ועשירה״.

הענף הכי מקסים שיש

דיויס, בן 43, מתגורר בגבעתיים, אצר בעבר מספר תערוכות אנימציה בגלריית המקרר בתל אביב, שהוא מפעיל יחד עם זוגתו איריס פשדצקי. לדבריו, תעשיית האנימציה הישראלית גדלה והתמסדה בשנים האחרונות, דבר שבא ידי ביטוי בין השאר ב״איגוד מקצועות האנימציה וחברות ישראליות שמפיקות סדרות מצליחות לחו״ל, כמו ׳סנובול׳ הישראלית שיצרה סדרה לדיסני וזכתה בפרס האמי.

״זה משהו שלא יודעים עליו כל כך, אבל התעשייה מאוד התפתחה בארץ. הייתי רוצה שיהיו עוד תקציבים, תמיכות ודרכים להתפרנס. צריך רגולציה יותר תומכת כדי להביא פרויקטים של אנימציה מחו״ל לישראל. 

״זה תהליך, עד שפוליטיקאים יבינו שמדובר בענף כלכלי שאפשר להניב ממנו תועלת – וזה גם הענף הכי מקסים שיש. הרי אנחנו עושים סרטי אנימציה, שזה דבר שעושה רק טוב לאנשים. אני חושב שזה הדבר הכי טוב לתמוך בו ואם הוא יתפתח כולנו נרוויח מזה״.

את העבודה הראשונה שלו באנימציה קיבל דיויס כבר בגיל 15, ומאז הוא עובד כאנימטור. ״בתור ילד פשוט נמשכתי לזה ולא חשבתי על המכשולים הטכניים. שיחקתי באנימציה תלת־ממדית כשהיא רק התחילה וכל דבר שעשיתי הדהים אותי.

״עשיתי המון שנים אנימציה בלי ללמוד, אבל בגיל 33 החלטתי ללמוד בבצלאל כדי לפתוח את הראש בכיוון של יצירה. תמיד חשבתי לעשות משהו אחר, ובסוף תמיד אמרתי ׳לא, עדיף לי להיות אנימטור׳. למדתי מנהל עסקים אבל לא הייתי יכול להיות בנקאי, הייתי צריך משהו עם יותר רוח״.

אחת הקריירות ששקל הייתה להפוך לרקדן מקצועי. ״יש קשר ברור בין אנימציה לריקוד: התנועה; בין אם אתה חווה אותה כשהגוף שלך זז או אם אתה צופה או מצייר את התנועה. כמו שאתה רואה מישהו רוקד ואתה מרגיש חלק מהתנועה, גם כשאתה מסתכל על אנימציה זזה אתה מרגיש חלק.

״אבל אחרי כמה זמן נגמר לי הכסף וחזרתי להיות אנימטור. רק בגיל מבוגר הפנמתי שאני עושה את זה המון שנים ואוהב את זה, ושאת החלקים שאני לא אוהב אלמד לאהוב״. 

למה ליצור בכלל? למה בכלל לזוז?

במסגרת תכנית האנימציה של אנימיקס יוצגו יותר מ־200 סרטים, עם שמונה תכניות של מקבצי סרטים בין־לאומיים חדשים וגם הקרנות של סרטים ארוכים, כמו מחווה לאנימטור היפני הייאו מיאזאקי. אירועי האנימציה יכללו גם תכניות בנושאים כמו ילדות, חברה ויחסים, ובאירוע נוסף יוצגו סרטי אנימציה דוקומנטריים.

״לאחרונה משתמשים הרבה באנימציה כדי לתאר סיטואציות שאין להן תיעוד מצולם, כמו זיכרונות״, מסביר דיויס. ״יש לזה כוח, כי כשאתה רואה קטע מצויר, אתה יודע שאף אחד לא מנסה למכור לך שזה משהו שקרה באמת. אתה יודע שמישהו מספר לך את זה באופן מתווך, ולכן אתה יכול לתת אמון במי שמספר, לעומת סרט מצולם שבו לא יודעים איזו מניפולציה עשו עליך בעריכה״.

עוד הוא מוסיף שהיתרונות של סרטים מצוירים להעברת סיפור ברורים. ״באנימציה, האמן מראה לך בדיוק את התהליך שיש לו בראש, הדברים על המסך הופכים להיות כמו שהוא מדמיין אותם. הוא יכול לשלוט לגמרי בדימוי; כמו סרט על איש דמנטי עם אלצהיימר שהעולם שלו פיזית מתפרק לחתיכות, אתה רואה בסרט את התודעה של היוצר, את המניפולציה שהוא עושה אצלו בראש״.

מכל הסרטים שבחרת לפסטיבל, היה סרט שהפתיע אותך שהשתמשו בו באנימציה?

״יש סרט קונספטואלי שריגש אותי מאוד כשראיתי אותו בפעם הראשונה, קוראים לו O. זה סרט של כוריאוגרף שהוא גם אנימטור ועשוי בטכניקה של פיקסלציה: יש בן אדם שעומד, וכל פעם הוא זז קצת ומצלמים תמונה. הקונספט של הסרט הוא של איש שעומד במרכז חדר מסתובב, ודרך הנוף שמתחלף בחלונות אנחנו מבינים שהוא עובר בין מקומות.

״הסרט התקשר לשאלה שמטרידה גם אותי, למה ליצור בכלל? אי אפשר לייצר דימוי חדש שעדיין לא ראינו כבר, אז בשביל מה בכלל לעשות? גם בתנועה יש את אותה השאלה, למה בכלל לזוז? הרי רקדנים קודם כבר עשו את התנועה הזאת. אבל הוא לא זז בכלל ויוצר עולם בלי תנועה, זה ריגש אותי״.

דותן מורנו, היינו פצצה מפורזת

דותן מורנו, היינו פצצה מפורזת

בנוסף, כמדי שנה יתקיים באנימיקס אירוע ״אסיף״, שמציג את מיטב סרטי האנימציה שנעשו בישראל לאחרונה. לצדם יוצגו גם סרטים מקומיים שפותחו בסיוע מפעל הפיס וגם מקבצי אנימציה שאצר דיויס. 

״אחרי שסיימתי לראות את המקבץ קסם לי לחוות את הישראליות בתור דבר יפה. אנחנו חיים במציאות קשוחה ופתאום מקבלים עליה מבט מלא חמלה. לדוגמה, הסרט ׳היינו פצצה מפורזת׳ של דותן מורנו: סרט על התלבטויות מיניות של נער גיי בסביבה שמרנית, דוגמה למשהו שיש גם בנופים שהוא מציג משהו מאוד ישראלי.

״מצד שני, באופן לא ישראלי, אנימטורים תמיד מתעסקים בדברים בצורה עדינה. הטכניקה מערבת התבוננות בתנועה או בהבעה של דמות, ככה שצריך לטפל בה בפרטי פרטים ואי אפשר סתם להטיח אותה בצופה״.


פסטיבל אנימיקס 2021
10-14.8, סינמטק תל אביב
מנהל אמנותי: ניסים (נוסקו) חזקיהו
אוצר האנימציה: שחר דיויס

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden