כל מה שחשוב ויפה
ליאור זלמנסון
ליאור זלמנסון. צילום: בוריס גילטבורג

לליאור זלמנסון יש דרכים לגרום לנו ליהנות

ספר השירים החדש של ליאור זלמנסון הוא שלב נוסף במחקר על התנהגות בסביבות וירטואליות, ״הרהור קיומי, מחשבה על מה האינטרנט עושה לידע האנושי, מנגיש אותו ומקרב אותו, אבל גם לפעמים מבצע לו צמצום וטמטום״

יובל: בוקר טוב ליאור, מה שלומך בימים אלו של תחילת השנה החדשה?

ליאור: נהנה ומאותגר בעת ובעונה אחת, מזה שהחגים נפלו השנה רק באמצע שבוע וקיבלנו שבועות עבודה מצומצמים. חופש כפוי זה דבר לא רע מסתבר

יובל: לא רע בכלל. אני חזרתי במוצאי שבת מחו״ל לשבוע בידוד וזה קונספט לא רע לחזור לחופש מהחופש. פריווילגי, אני יודע, ובכל זאת. וזה גם השאיר לי זמן להתעמק בספר השירים החדש שלך: יש לנו דרכים לגרום לך ליהנות. אז קודם כל מזל טוב!

ליאור: תודה. מקווה שנהנית! (השם של הספר משאיר הרבה מקום להלצות חצי מצחיקות מהסוג הזה)

יובל: אני לא יודע אם נהניתי זו המילה הנכונה, תרשה לי לתת לך מחמאה – אני חושב שזה יותר גרם לי לחשוב, אם כי אני מודה שלא פעם חייכתי. במיוחד הייתי מרוצה שבחלק של האולפנים ידעתי להגיד איזה לוגו של אולפן קולנוע השיר מתאר (אם כי התקלת אותי בשתי הגרסאות של יוניברסל), ושזיהיתי לא מעט מהרפרנסים התרבותיים והטכנולוגיים שאתה משתמש בהם ומתייחס אליהם

ליאור: תודה, אולי אכתוב קודם לקוראים שלא קראו את הספר שיש בו שער שלם של שירים, שהם הטקסטים שמוקראים לעיוורים בנטפליקס בשעה שהלוגו של האולפן מתנגן על המסך

זה השיר על יוניברסל שהזכרת:

מִמַּעַל כַּדּוּר הָאָרֶץ,
אוֹרוֹת מֻזְהָבִים נוֹרִים בְּרַחֲבֵי הַיַּבָּשׁוֹת.
אוֹתִיּוֹת זָהָב גְּדוֹלוֹת מִסְתַּחְרְרוֹת סְבִיב כַּדּוּר הָאָרֶץ
וְיוֹצְרִים אֶת הַמִּלָּה אוּנִיבֶרְסָלִי
מֵעֵבֶר לְקִדְמָתוֹ.

יש לנו דרכים לגרום לך ליהנות, הוצאת מקום לשירה. עיצוב העטיפה: מיכל (מיש) רוזנוב

יש לנו דרכים לגרום לך ליהנות, הוצאת מקום לשירה. עיצוב העטיפה: מיכאל (מיש) רוזנוב

ליאור: הספר הזה במובנים רבים הוא ניסיון לעלות על הדף (ועל פני השטח) מנגנונים טקסטואליים שלרוב עוברים לידינו באוקיינוס המידע הדיגיטלי ואנו לא יכולים/מצליחים לשים אליהם לב. הרגשתי שבלהפוך אותם לשירה, הטקסטים האלה מקבלים את המקום, תשומת הלב והמסגרת הנכונה כדי לגרום לאנשים לחשוב, ובתקווה גם להרגיש משהו

יובל: יש לי הרבה מה לשאול (ולהגיד) אבל בוא נלך עוד צעד אחורה ותספר קצת על תהליך העבודה על הספר, מתי עלה לך הרעיון להוציא ספר שירים, כמה זמן זה לקח עד ההוצאה לאור, ואולי תתן גם דוגמה או שתיים נוספות לשירים מייצגים? ואז נמשיך

ליאור: הספר הוא תוצאה של דיאלוג מתמשך עם העורך שלו, המשורר והאמן אלכס בן ארי. אלכס ואני נפגשנו בסדנה שאירגן המשורר ערן הדס ובית העיר (ב־2013 כמדומני) עם המשורר קנת׳ גולדסמית׳. קנת׳ הוא אולי המשורר הקונספטואלי המפורסם בעולם: הוא כתב את uncreative writing, מעין מניפסט על החשיבות של כתיבה לא מקורית וניכוס טקסטים קיימים. ספר אחד שלו מתעד את כל מה שהוא אמר לבני אדם במשך שבוע. ספר אחר שלו מתאר כל שינוי תנועה בגופו שקרו בזמן של 13 שעות.

הסדנה הותירה בי רושם עז וכתרגיל סיום הגשתי תמלול של מסיבת עיתונאים של גוגל שדרכה הדגמתי את ההיבריס המזוהה עם עולם הטכנולוגיה. אלכס ואני התחברנו בקורס הזה ומאז הקורס אלכס היה כוח מוביל בקידום הסוגה של שירה קונספטואלית. הוא הוציא מספר אנתולוגיות לנושא ב״מקום לשירה״ כשבכל פעם הוא שאל אם יש לי משהו לתרום ואילץ אותי להמשיך את החיפוש שלי על טקסטים בעולם הטכנולוגיה.

אחרי הפעם השלישית, הוא אמר אולי שווה שנחשוב כבר על ספר? לשמחתי הוא לא ויתר לי גם אחרי שמיסמסתי את העבודה על הספר מספר שנים. להערכתי מהרגע שהציע לי לעבוד ביחד ועד יום יציאתו עברו כארבע שנים

יובל: והשירים?

ליאור: השירים הבאים מורכבים מתוך מסמכי עזרה שפייסבוק ופלטפורמות חברתיות נוספות מציעה למשתמשיה האבודים

האדם הזה

הָאָדָם הַזֶּה
לֹא מְקַבֵּל
אֶת הַפִּרְסוּמִים שֶׁלְּךָ
כָּרֶגַע.

זוכרים

הַמִּלִּים
׳זוֹכְרִים אֶת׳
יֻצְּגוּ לְיַד שְׁמוֹ שֶׁל הָאָדָם
בַּפְּרוֹפִיל שֶׁלּוֹ.

פְּרוֹפִילִים מֻנְצָחִים
אֵינָם מוֹפִיעִים
בִּשְׁטָחִים צִבּוּרִיִּים.

 אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְהִתְחַבֵּר
לְחֶשְׁבּוֹן מֻנְצָח.

בערוץ הזה אין

בֶּעָרוּץ הַזֶּה אֵין שׁוּם תֹּכֶן,
אֵין סִרְטוֹנִים בְּעָרוּץ זֶה,
אֵין פְּלֵיְלִיסְטִים בֶּעָרוּץ הַזֶּה,
הֶעָרוּץ הַזֶּה אֵינוֹ מַצִּיג עֲרוּצִים אֲחֵרִים.

 לֹא הִצְלַחְנוּ לִמְצֹא דָּבָר
עֲבוּר 'הַכֹּל'.

טֶקְסְט אַלְטֶרְנָטִיבִי
לֹא הָיָה בְּנִמְצָא

יובל: אז יוצא לנו לדבר על הדברים שאתה עושה בממוצע פעם בשנה (בדקתי…), ואני תוהה על המקום של הספר בעשייה שלך: יש בו משהו מאוד מזוקק (בכל זאת שירה), שממש מתמצת את העיסוק שלך בשפה, בטכנולוגיה ובתרבות, ואני תוהה אם מבחינתך זה עוד ביטוי למה שמעסיק אותך, או שאתה מרגיש שהגעת לאיזו רמת דיוק מקסימלית שיהיה קשה להתחרות בה לאחר מכן. ולא שאני חושב שצריך להתחרות…

ליאור: אני בראש ובראשונה, רואה את עצמי כחוקר והספר הזה הוא תוצר של עבודת מחקר אמנותית, שהיא מעין אח תאום לא זהה של מה שמעסיק אותי במישור האקדמי (מחקר חברתי של התנהגות בסביבות וירטואליות). מבחינתי, זו תמיד עבודה בתהליך ואני לא ממש נותן לעצמי טפיחה על השכם ומרגיש שזהו, הגעתי לרמה כזו או אחרת.

אישית, אני תמיד רואה את הפגמים, את מה שאפשר עוד לעשות, את זה שזה רק ״מגרד את השטח״… והיתרון של גישה כזו היא שהיא מובילה אותי אל המחקר הבא כך שאני לא חושב שאני קרוב ללהרגיש מיצוי מהנושא או מהפרקטיקות

ליאור זלמנסון, שיחדש

ליאור זלמנסון, שיחדש, משכן האמנים הרצליה. צילום: מ״ל

מורשין אללה־יארי וליאור זלמנסון, מתוך ״עיבוד גבולות״

מורשין אללה־יארי וליאור זלמנסון, מתוך ״עיבוד גבולות״. צילום: יואנה בליקמן

יובל: אני לא בטוח ששאלתי אותך בעבר אז זו הזדמנות טובה: מה משך אותך למחקר חברתי של התנהגות בסביבות וירטואליות? מה בעולם הזה מסקרן אותך?

ליאור: אולי יהיה יותר קצר לחשוב מה לא מעניין אותי 🙂 

גדלתי כילד בשנות ה־80 שבילה חלק ניכר מזמנו מול מסכי מחשב והאינטרנט של שנות ה־90 השפיע עלי מאוד. שאלות סביב בניית זהות ברשת, היכולת לצאת ממגבלות הגוף הפיזי, מהשטח הגיאוגרפי־מדיני שלך, ולהיות חלק ממשהו גלובלי, פלואידי, ענן, הם דברים שזכור לי שהסעירו אותי מגיל צעיר.

התחלתי לחקור את האינטרנט בפועל בתחילת עידן המדיה החברתית ומה שריתק אותי היה העירבוב והמתח בין החברתי/רומנטי (הקשרים שלנו ברשתות) לבין הכלכלי/מסחרי (איך שכולנו הופכים להיות משווקים וגם כלי שרת לגורמים מסחריים שפועלים בעזרתנו ועם המידע שאנו מספקים). זה הוליד את הדוקטורט שלי מצד אחד, וגם סדרה של עבודות לבמה, לגלריה ואף את הספר הזה.

יש משהו מרתק גם בלחקור משהו שהוא מתקיים עכשיו. לא תמיד אתה מרגיש שיש לך יכולת עדיין לגבש פרספקטיבה על מה שקורה אבל אתה נהנה מהדינמיות ומההפתעות שמתקיימות עם הפיתוחים הטכנולוגיים החדשים

birds

יובל: והשירים – במקרה הזה – הם הדרך שלך לחשוף את המנגנונים? להציג כלפיהם עמדה ביקורתית? מה היית רוצה שיקרה למי שקורה את הספר, איזו חוויה אתה רוצה לזמן לה? ואולי תתן עוד דוגמה או שתיים לשירים נוספים

ליאור: כן, על ידי הוצאה של הטקסט מההקשר המקורי, בידודו וכתיבתו מחדש בבתים קצרים על דף לבן, אני מקווה להעניק תשומת לב והתבוננות חדשה שתוביל בתקווה את הקוראים למחשבות ושאלות על מערכות היחסים בחיינו (עם הטכנולוגיה, עם אנשים בתיווך הטכנולוגיה), על השימוש שנעשה בטקסטים היום כדי להוביל אנשים לפעולות ואת מי הפעולות האלה בסוף משרתות?

אני חושב שאם הייתי רוצה פשוט להביע ביקורת, הייתי כותב ספר עיון עם מהלך מסודר ונימוקים מגובשים לתופעה, ודווקא בסוגה הזו אפשר ״ליהנות״ ממגוון קריאות, מהצד האופטימי/מרגש ומהצד המטריד בעת ובעונה אחת.

הנה כמה דוגמאות: שלושת השירים הבאים הם מתוך סדרה שנקראת שירים ששווה להפיץ, שבה לקחתי הרצאות טד, שתמיד מהוות איזשהו ניסיון לרדוקציה ״ובידוריזציה״ של הידע האנושי, ולקחתי מהן רק את השורה הראשונה והאחרונה (שם השיר הן התגיות של ההרצאה).

/רשת_עסקים_טכנולוגיה
הַזְּמַן טָס.
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּדְרְשׁוּ אוֹתוֹ.

/גוף־האדם_בריאות_רפואה
הַיּוֹם, אֲנִי כָּאן, בְּעֶצֶם, כְּדֵי לְהַצִּיג שְׁאֵלָה —
מָה הֵם הַחַיִּים?
״מָה הֵם הַחַיִּים?״

/מסעות_ספורט_פוטנציאל
זֶה אֲנִי.
זֶה הָיָה הַסִּפּוּר שֶׁלִּי.

החוויה שקיוויתי שתיווצר היא מורכבת, משהו בין הרהור קיומי כמעט סוג של זן, ומצד שני חשיבה על מה האינטרנט עושה לידע האנושי, מנגיש אותו ומקרב אותו אבל גם לפעמים מבצע לו צמצום וטמטום

יובל: צמצום וטמטום. אהבתי.

אני חושב שבחירה בשירים, הרדוקציה, עובדת. אבל שצריך איזה ידע מוקדם כדי להבין? לאהוב? להעריך את המהלך שאתה עושה פה. זה משהו שהעסיק אותך – מי יבין? מה יבינו? כמה מהר יבינו? בחלק מהשירים יש הסבר פרטני לגבי כל שיר, ובחלק השארת את זה פתוח

ליאור: שירה קונספטואלית היא דבר מעניין. היא יכולה להיות מצד אחד תרגיל קר, או להיתפס בעיני חלק כמעשה מירמה, בעוד שהיא בפועל לפעמים הרבה יותר נגישה והרבה יותר מובנת גם למי שאינו בקיא בתולדות השירה. מה שכן, אתה צודק, מהלך קונספטואלי דורש הסבר בדיוק כמו אמנות קונספטואלית בגלריה.

הייתה לי ולאלכס דילמה בעבודה לגבי מתי עדיף להבין את המהלך לפני הקריאה ובאלו מקרים עדיף לתת לטקסט לדבר בעד עצמו ולכתוב את ההסבר בדיעבד. השיקול המאד סובייקטיבי כאן לקח בחשבון עד כמה הטקסטים האלה ״עובדים״ בלי קשר להסבר כזה או אחר

יובל: בהחלט. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

ליאור: רציתי לשתף שגיליתי מה שהרבה סופרים מנוסים כבר יודעים… וזה שהמדיום של כתיבת ספר עלול להיות בודד גם אחרי צאתו של הספר. לעומת הצגה, סרט או תערוכה שבה יש לך אינטראקציה עם הצופים/מבקרים, פה אתה תמיד קצת באפלה לגבי איך הספר מתקבל עם קהל קוראיו. איך הקהל מגיב לו בעת הקריאה וכו׳.

לכן אני אסיר תודה לכל איש ואישה, במיוחד אלו שאני לא מכיר אישית, שטורחים לכתוב רשמים ומחשבות. עכשיו אני מבין עד כמה זה חשוב לסופרים ומשוררים ואני אשמח שמי שקורא את זה וקרא/יקרא/תקרא את הספר, ירגישו בנוח לשתף, אותי ואת העולם. זה אפילו בסדר אם זה יהיה דרך פייסבוק, אולי אף הולם לספר

יובל: לגמרי הולם. אחרי הקריאה, אני יכול לנחש שלא עשית לספר קמפיין מימון המונים…

ליאור: אכן. אתה מתכוון לכך שיש שני שירים בספר שמורכבים כולם ממשפטים שאנשים משתמשים בהם כדי לגייס כסף לפרויקטים האמנותיים שלהם. אולי זה רק הולם שאשתף פה אחד מהם.

רק אולי לפני, אכתוב שאין לי ביקורת כלפי אלה שכן פנו להמונים למימון הספר שלהם, לפעמים זו הדרך היחידה. אני רק ניסיתי להתבונן במה שזה ״מוציא מאנשים״ שבוחרים בתהליך כזה. לדוגמא הפיכת בקשת הכסף/תרומה ליציאה למסע משותף.

מסע

אֲנִי מַזְמִין אוֹתְךָ לְהָפִיץ יַחַד אִתִּי
אֶת בְּשׂוֹרַת הַהִזְדַּמְּנוּת,
לָתֵת רוּחַ בַּמִּפְרָשִׂים,
לָקַחַת חֵלֶק וְכָךְ לִהְיוֹת שֻׁתָּפִים
בַּמַּסָּע שֶׁלִּי. 

אָנוּ מְבַקְשִׁים מִכֶּם לְהִצְטָרֵף,
לָצֵאת אֶל הַמַּסָּע אִתָּנוּ,
לָקַחַת חֵלֶק וְלִצְעֹד אִתָּנוּ בַּמַּסָּע שֶׁלָּנוּ,
אַתֶּם מֻזְמָנִים לְהִצְטָרֵף אֵלַי לְמַסָּע מְרַגֵּשׁ שֶׁבְּסוֹפוֹ יִוָּלֵד לוֹ תּוֹצָר מַדְהִים. 

בּוֹאוּ, צְאוּ אִתָּנוּ לַדֶּרֶךְ,
צְאוּ לְהַרְפַּתְקָה שֶׁל נְדִידָה בַּדֶּרֶךְ,
רַק בִּזְכוּתְכֶם נַגִּיעַ לַיַּעַד.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden