כל מה שחשוב ויפה
שי לי ניסים. צילום: אסף עיני
שי לי ניסים. צילום: אסף עיני

שי לי ניסים מבינה ״את מה שעובד לי בעין״

בפרסומות, בצילומי אופנה או בהלבשת רקדנים כמו במופע החדש של תיאטרון מחול אבשלום פולק – הסטייליסטית שי לי ניסים מבססת את העבודה שלה על שיח מתמשך עם היוצרים בשילוב אינטואיציה

בכניסה לביתה של הסטייליסטית והמלבישה שי לי ניסים מקבלת את פניי נטאשה, כלבת הלברדור שממנה היא עתידה להיפרד ממש בעוד מספר ימים. נטאשה היא גורת נחייה באימון, וניסים משתתפת איתה בשנה האחרונה בפרויקט אומנה של המרכז הישראלי לגורי נחייה.

״היא התלוותה אלי גם לימי עבודה״ מספרת ניסים. ״הייתי צריכה בין השאר לחשוף אותה עולם, כדי שתצבור ביטחון לקראת התפקיד העתידי שלה״. עם החזרה למרכז תתחיל נטאשה את ההכשרה לתפקיד של חייה ותעבור לבעלים החדש שלה, שאותו תשמש ככלבת נחיה. ניסים מכינה את עצמה לפרידה הלא־פשוטה.

כשאנחנו מדברות על זה והעיניים שלי מתמלאות בדמעות, ניסים מביטה בנטאשה ברוך ומודה שהיא עוד לא ממש מבינה ומעכלת את המשמעות. ״לא היה פשוט להשתלב בפרויקט הזה. הוא דרש הרבה מבדקי קבלה ואחר כך שינוי חיים משמעותי והפיכתם לאיטיים וסבלניים יותר. זה לא אורח החיים הרגיל שלי: אני מסתובבת הרבה ועובדת באינטנסיביות, אבל תקופת הקורונה גרמה לי להחליט לעשות את זה״.

את נמצאת גם לקראת סיום של פרויקט נוסף ומרגש – עבודה עם תיאטרון מחול אבשלום פולק. איך הגעת לזה?

״את אבשלום הכרתי לראשונה דרך עבודה משותפת על סדרת פרסומות שבה כיכבה הלהקה שהיתה לו עם בת זוגו דאז, ענבל פינטו. כשתיאטרון מחול אבשלום פולק יצרו את המופע החדש, מובי D, הם הציעו לי להיות אחראית על התלבושות״.

עבודה עם הלהקה של אבשלום פולק. צילום: שי לי נסים

עבודה עם הלהקה של אבשלום פולק. צילום: שי לי נסים

עבודה עם הלהקה של אבשלום פולק. צילום: שי לי נסים

עבודה עם הלהקה של אבשלום פולק. צילום: שי לי נסים

המופע החדש, שיעלה בבכורה בסוף יוני, נוצר בהשראת הספר מובי דיק בשיתוף האמנים מיכאל פאוסט ודוד פולונסקי. ״היצירה מורכבת ממשחקים של אור וצל, תנועה וגוף. המשימה שלי היתה לחשוב על הלבשה שתומכת במוטיבים האלה וחוקרת שינוי צורניות של הגוף בעזרת הבגדים. מדובר בפעולה שהיא חיבור של הרבה אלמנטים יחד – צורניות, בגד, צבע, גוף, תנועה, חלל.

לרקדנים יש גוף שקל וכיף לעבוד איתו, הרבה בגדים נראים עליהם טוב והנוכחות שלהם מחזיקה את הבגד. אבל לעומת דוגמנים שעושים פוזות סטטיות למצלמה, הרקדנים נמצאים בתנועה ולכן ההלבשה מאתגרת יותר

״בשונה מרוב הפרויקטים שלי, אלה לא צילומים חד־פעמיים. זו יצירה שצריכה להתקיים ולחיות בעולם משלה אחרי שאני משלימה את העבודה ומשאירה את הלהקה עם התלבושות. לכן צריך מראש ללכת על בחירות בטוחות ונוחות שעובדות לאורך כל המופע בהתאם לכוריאוגרפיה, לתאורה, לטמפרטורה באולם וכן הלאה.

״לרקדנים יש גוף שקל וכיף לעבוד איתו, הרבה בגדים נראים עליהם טוב והנוכחות שלהם מחזיקה את הבגד. אבל לעומת דוגמנים שעושים פוזות סטטיות למצלמה, הרקדנים נמצאים בתנועה ולכן ההלבשה מאתגרת יותר. החומרים צריכים להיות נוחים לתזוזה, בדים שאפשר ללבוש ולנשום בהם ולראות שהבגד זז יפה״.

מגזין ID. צילומים: דודי חסון

מגזין ID. צילומים: דודי חסון

 בואי נבין רגע – מה זו סטייליסטית?

״אני סטייליסטית ומלבישה. בשוטף אני עובדת על פרויקטים מסחריים כמו פרסומות לטלוויזיה; על פרויקטים אמנותיים עם כוריאוגרפים; או על פרויקטים בתחום האופנה עם מעצבים מקומיים כמו מוסלין ברדרס, נורת׳רן סטאר (נדב רוזנברג), אומה, אדיש, רינה צין, משכית, מאיה נגרי ועוד. עם רבים מהמעצבים אני עובדת במשך עונות רבות ויש בינינו מערכת יחסים של שנים.

״אני אוהבת את העבודה מול יוצרים כמו כוראוגרף, במאי, מוזיקאי או מעצב אופנה. חשוב להבין שאני בדרך כלל יכולה לעבוד על מעט פרוייקטים מהסוג הזה בו זמנית, כי זה דורש ממני העמקה אחרת שגובה הרבה אנרגיה ומחקר. מדובר בדיאלוג מול יוצר, בשונה מבריף ברור שמגיע מלקוח״.

לעטוף את הסיפור

העבודה שלה, היא מדגישה, מבוססת על שיח מתמשך, בריאת עולם ושפה משותפת, טסטים וניסיונות. ״זה תהליך מאוד אינטואיטיבי. התוצר צריך להיות משהו שיושב נכון באינטואיציה של שני הצדדים, ולפעמים לוקח חודשים לפצח את עניין הסטיילינג שיתמוך ביצירה המקורית. חשוב לזכור שאני מתלווה ליצירה של יוצר אחר. זה אף פעם לא שלי, אבל יש שם חלק ממני.

״זה קורה באופן טבעי, אני מביאה את עולם התוכן שלי את הדברים שמושכים אותי – אסתטיקה פשוטה ומקומית, אותנטיות, נינוחות. אבל בכל עבודה זה יתבטא באופן אחר. נכון אולי להגדיר את הסטייליסט כטים־פלייר: המשימה שלו היא לתת הכוונה, לעטוף את הסיפור; להיות חלק מהתהליך הקריאייטיבי ולתת ביטוי ויזואלי לרעיונות של יוצרים אחרים״.

מגזין פאקינג יאנג. צילומים: אסף עיני

מגזין פאקינג יאנג. צילומים: אסף עיני

איך הגעת לזה?

״גדלתי בהרצליה. בגיל 22 הגעתי למחלקה ללימודי חוץ בשנקר כדי ללמוד סטיילינג כי תמיד היה לי עניין ומשיכה לאופנה, לאסתטיקה. הייתי אסיסטנטית של הסטייליסט יונתן פרימרמן שלימד בקורס ושל מאיה יונה מילשטיין, מנהלת המסלול. היום אני מלמדת שם.

״אני חושבת שלולא העבודה עם יונתן לא הייתי מתגלגלת למקצוע הזה. הייתי צמודה אליו וממנו למדתי הכל. עבדנו יחד חמש שנים בתקופת השיא – בעשרות הפקות אופנה, צילומי שערים ועוד. העבודה העצמאית הראשונה שלי היתה עם המוסלין בראדרס, עשיתי את עבודת הסטיילינג לתצוגת האופנה שלהם בשבוע האופנה 2017. היתה לתצוגה הזו הד גדול שלא ציפיתי לו. משם הכל המשיך להתגלגל״.

יוצרים בהרבה מקרים נמצאים עמוק בתוך היצירה שלהם. אני באה ממקום נקי ולא מעורבת רגשית, אז אני יכולה לראות זווית נוספת שהם לפעמים לא מצליחים לראות

איך מתנהל התהליך?

״היוצרים מכניסים אותי לעולם שלהם. אני יוצאת מהתוצר שלהם, ממשיכה לעבודת מחקר סביב הנושא ומבינה לאט לאט לאן הוא לוקח אותי. זה שיח פתוח, פינג פונג של קצוות של מחשבות ורעיונות, וזה לפעמים לוקח זמן. יוצרים בהרבה מקרים נמצאים עמוק בתוך היצירה שלהם. אני באה ממקום נקי ולא מעורבת רגשית, אז אני יכולה לראות זווית נוספת שהם לפעמים לא מצליחים לראות בעצמם.

״אני מביאה לידי ביטוי את מה שאני מרגישה שיושב נכון ונוח על המצולם ובסיפור שתומך בו. לעיתים זה קשור לביוגרפיה של היוצרים ולסיפור שלהם, גם אם הוא לא מסופר, אלא בדרך בה אני חווה אותו. חשוב לי שהתוצאה הסופית תראה טבעית ואמיתית, שתשדר נינוחות ותרגיש כאילו הכל נוצר יחד. שלא בהכרח יראו שיד של סטייליסט הייתה מעורבת בזה״.

מוסלין ברדרס. צילומים: אסף עיני

מוסלין ברדרס. צילומים: אסף עיני

נשמע לא פשוט לעבוד מול יוצרים, שהם הרבה פעמים אנשים רגישים.

״נכון. אבל העבודה מול יוצרים חשובה גם לפיתוח האישי שלי. כל היום אני סובבת סביב אופנה ומתעסקת בסטיילינג והלבשה. ההזדמנות להיחשף לשדות אחרים באומנות כמו עיצוב, מחול, מוזיקה, בימוי וצילום – מרחיבה את הידע שלי.

״בעבודה עם כוריאוגרף אני נחשפת לשפת התנועה, מתודות עבודה ושיטות היצירה של המדיום. הידע הזה מעשיר אותי, ולעיתים לצד הפן הכלכלי – אני ממש רואה בו חלק מהשכר. יש מעצבים שמערכת היחסים שלי איתם עמוקה יותר והמעורבות גדולה וארוכה יותר, אבל גם הם מגיעים תמיד עם בסיס ועולם השראה שממנו אנחנו יוצאים למסע״.

birds

הם מתייעצים איתך?

״אני נותנת את דעתי שכשואלים אותי. אבל אני לא דמות המעצב וגם לא מתיימרת להיות. אני לא מבינה עיצוב אופנה – אני מבינה מה את מה שעובד לי בעין, מה שמתחבר לי, מהן תחושות הבטן שלי על סמך ההכרות עם המותג. ככל שההיכרות שלי עם המעצב ארוכה יותר ההבנה מעמיקה. אני הופכת להיות חלק מהצוות. דוגמה מצויינת למערכת יחסים כזו היא עם נדב רוזנברג מ־Northen Star שאיתו אני עובדת עוד מאז שהציג בשבוע האופנה בקטגוריית ה־Up Coming״.

 איך מתנהל התהליך בעבודה על פרסומות?

״מדובר בפרויקטים קצרים כמו להלביש לסרט קצר, להלביש עם קו עלילה, להפוך את הדמויות כך שלבגדים שלהם יש משמעות. בגלל שהכל מהיר בפרסומות צריך גם את הסיפור לספר במהירות – להבין מי הדמות שעומדת מולך גם בעזרת הבגדים. זה סטורי־טלינג מכיוון ויזואלי. בפרסומות או צילומי אופנה אפשר גם לתקן או לשנות תוך כדי תהליך. אני נמצאת על הסט, צופה במוניטור ויכולה לתת טאצ׳ בכל שלב. בפרויקטים של מחול זה לא יכול לקרות״.

לאן ממשיכים מכאן?  

״לשמחתי העבודה שלי מגוונת ומשתנה מפרויקט לפרויקט. בהמשך הייתי שמחה להרחיב את העשייה שלי בהלבשה גם במדיומים נוספים כמו סדרות טלוויזיה וקולנוע״.

אדיש. צילום: יניב אדרי

אדיש. צילום: יניב אדרי

נדב רוזנברג, Northen Star. צילום: אסף עיני

נדב רוזנברג, Northen Star. צילום: אסף עיני

אתא. צילום: דודי חסון

אתא. צילום: דודי חסון

אומה. צילום: דור שרון

רימואה. צילום: אסף עיני

רימואה. צילום: אסף עיני

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden