כל מה שחשוב ויפה
דניאל קלויה, ״אין מצב״. צילומים: טוליפ אנטרטיימנטס
דניאל קלויה, ״אין מצב״. צילומים: טוליפ אנטרטיימנטס

אין מצב: התבוסה הקולנועית היא גם הניצחון

סרטו חוצה הז׳אנרים של ג׳ורדן פיל - מערבון, סרט מדע בדיוני, יצירת אימה ודרמה משפחתית - הוא מטאפורה ויזואלית מרהיבה וחכמה לקשר בין מבט, צילום ועניינים של חיים ומוות. זהירות: ספויילרים

התגובות לסרטו החדש של ג׳ורדן פיל ״אין מצב״ (Nope) היו קוטביות; המבקרים ראו בו סרט יומרני ועמום, או לחליפין יצירה שאפתנית ומורכבת. גם בהקרנה שבה נכחתי, הקוטביות הזו נכחה: צופים לא מעטים יצאו מהאולם במהלכו; אחרים פצחו במחיאות כפיים עם סיומו. 

הציפיות שלי היו גבוהות: פיל הוא אחד מהתסריטאים והבימאים המעניינים ביותר שפועלים כיום בתעשיית הקולנוע האמריקאית. בשני סרטיו הקודמים, ״תברח״ ו־US, הוא השתמש בתבונה בז׳אנר האימה כדי לדון בשאלות של גזע ומעמד בתרבות האמריקאית העכשווית. שני הסרטים סיפקו חווית צפייה שנעה במיומנות בין רגעים שומטי־לסת לבין אתנחתות קומיות יעילות; השילוב הזה פעל בשירותו חזון חברתי וחזותי מרהיב ואפילו רדיקלי. 

כמו בסרטיו הקודמים, גם כתוביות הפתיחה של ״אין מצב״ מופיעות על רקע דימוי מסתורי, שצובר משמעות לאורך הסרט. ב־US אלו היו כלובי ארנבים, כשהמצלמה מתמקדת בהדרגה בפניו של אחד מהם; כאן מדובר במסדרון רבוע ומרופד, שהמצלמה משקיפה מתוכו אל החוץ. הדימוי הזה ישוב בהמשך כמפתח פרשני של הסרט. ״אין מצב״, שנע בין מערבון, סרט מדע בדיוני, יצירת אימה ודרמה משפחתית, הוא אכן סרט עמום שתובע פרשנות. הוא לא מגיש אותה מן המוכן. החוויה שהוא מפעיל כרוכה בתובענות הזו, שהצופים יכולים להיענות או לסרב לה.

עלילתו מציגה את או.ג׳י (דניאל קלויה, שכיכב ב״תברח״) ואחותו אמרלד (קיקי פלמר), בעלי חווה לאילוף סוסים בערבות קליפורניה; הסוסים מופיעים בתכניות טלוויזיה ובסרטים. באחת הסצנות, אמרלד מציגה בקצרה בפני אנשי סט את הרקע לעיסוק המשפחתי. היא מזכירה שמקבץ התמונות הראשון שנערך כ״תמונה נעה״ היה של סוס דוהר, שעליו רכוב אדם שחור. האדם הזה, ששמו לא מוזכר בתולדות הקולנוע (בניגוד לאדוארד מייברידג׳ שצילם את הסוס והרוכב, ושמו נחקק לעד בעולם הצילום), היה הסבא־רבא של שני האחים, שממשיכים את המורשת שלו. 

קיקי פלמר

קיקי פלמר

סטיבן יואן

סטיבן יואן

חוות הסוסים נתונה בקשיים כלכליים, אבל מאורעות מסתוריים מספקים הבטחה להתעשרות מהירה: גוף בלתי מזוהה מופיע בשמיים, בסמוך לחווה, והסוסים מגיבים לו בעצבנות ובבהלה. אם האחים יתפסו אותו בעדשת המצלמה, הם יוכלו למכור את הדימויים הללו. כל מה שנדרש מהם הוא להשיג את השוט הנכון; אמרלד הנרגשת מכנה אותו ״Oprah Shot״, כלומר, הצילום שיביא אותם עד לתכנית הטלוויזיה של אופרה וינפרי: למיינסטרים הלגיטימי של העניין הציבורי, ולכסף הקל שעשוי להגיע עמו. 

קו עלילתי מקביל מציג את ריקי (סטיבן יואן), ילד פלא לשעבר של סדרות סיטקום והבעלים של פארק שעשועים בנושא המערב הפרוע הסמוך לחווה. בשל המשבר הכלכלי בחווה, האח מוכר לו כמה מהסוסים. הקריירה של ילד הפלא נקטעה בעקבות אירוע מצמרר שהתרחש על הסט בזמן צילומי קומדיה שבה השתתף בעברו; הקומדיה הזו כללה בני משפחה שמאמצים קוף, ונוהגים בו כבן משפחה. באחד מימי הצילומים, הקוף מתערער ללא התרעה מוקדמת ומותיר הרס מדמם על הסט. 

התנהגות של חיות מאולפות יכולה להיות בלתי צפויה, מעירה הגיבורה. בילדותה בחווה, אביה הבטיח לה שתוכל לאלף סוס ולא עמד בהבטחתו. שני הקווים העלילתיים הנפרדים – השאיפה להשיג את השוט המושלם של הגוף השמיימי המוזר וסוגיית אילוף החיה הפראית – מתלכדים; והם עושים זאת באופן שמגיב לסוגיות בהיסטוריה ובפילוסופיה של הצילום ואף מאתגר אותן.

לצלם/להרוג

מכאן, המשך הרשימה יכלול ספוילרים; מומלץ למי שמתכוון לראות את הסרט לא להמשיך לקרוא. במחציתו של הסרט נחשף אופיו של הגוף השמיימי: זו לא חללית, אלא יצור מאיים שמשייט במרומים, ושואב בני אדם וסוסים. את הפסולת של תהליך העיכול – כסאות גלגלים, מפתחות ומטבעות שהיו בכיסי הקורבנות – הוא פולט ארצה, בסצנות הספקטקולריות ביותר בסרט. 

ליצור הזה יש מניע, מלבד ההישרדות הרצחנית שלו, והיא כרוכה בעיצוב הפיזי שלו. הוא עגול כעדשה, ובמרכזו צמצם של מצלמה: פתח רבוע, שדרכו נשאבים הקורבנות שלו, והוא נפתח ונסגר חליפות. הדרך להימנע מכוחו ההרסני היא לא להביט בצמצם המצלמה העצום שבמרכזו. הגיבורים חותרים לצלם את היצור הזה, באמצעות של רשת מצלמות דיגיטליות ומכניות שמותקנים בחווה. רק מצלמה יכולה להביט במצלמה; רק היא יכולה לתעד את עצמה ואת החורבן שהיא מסיבה. 

birds

לחורבן הזה יש כמובן משמעות פילוסופית; מצלמה מתעדת את הרגע, מקפיאה אותו ונוטלת אותו מחסותו של הרצף. במובן זה, היא מחסלת את הממשי במובנו המוכר לעין האנושית; היא ממיתה את ההתרחשות החיה לטובת הצילום הקפוא, מפקיעה אותו מהזמן וממרחב. גיבורי הדרמה הזו מבקשים לתעד את ההמתה הזו, שמתרחשת עם התרחבותו של הצמצם וההבזק הפתאומי. הם רוצים לצלם את עצם מעשה הצילום, אבל המאבק שלהם, לחיים ולמוות הקולנועיים, מדיר את העיניים שלהם מתוך הפעילות הזו: היצור מצלם/הורג את מושאיו, והם, בעיוורונם, מבקשים לאלף אותו: לצלם/להרוג את עצם הפעולה הזו.

בשתי סצנות מצמררות במהלך הסרט, שתי דמויות מישירות מבט אל המצלמה; אל קהל הצופים באולם ואל המצלמה שמתווכת ביניהם. תחילה זה הקוף, על הסט המנותץ של הסיטקום הטלוויזיוני, פניו וידיו מגואלות בדם: החיה שאי אפשר לאלפה. והשנייה היא אמרלד, בסצינת הסיום של הסרט, שעוצמת עיניים ואז פוקחת אותם לרווחה, בקלוז אפ ישיר מול המצלמה, לאחר שהצליחה לאלף את היצור הממית.

שני המבטים האלו נוצקו באותה תבנית: במבט אחרון, גם המאלף וגם המאולף עומדים מול המצלמה שמרשיעה אותם בדין: הקוף הרס את הצילומים, וגם אמרלד הרסה אותם. הסרט ״אין מצב״ מביס את המצלמה, כשהוא מעיד על הפוטנציאל ההרסני של פעילותה. אך הוא עושה זאת בצורה ויזואלית מרהיבה: האויב בסרט זהה הוא גם כלי הנשק שמגויס כנגדו; התבוסה הקולנועית היא גם הניצחון.

הממד התיאורטי של ״אין מצב״ הוא נדיר בקולנוע הפופולרי האמריקאי, שמסור בעיקר לסרטוט דיוקן מחמיא של האתוס המוסרי שמפעיל את גיבוריו, ועיוור למנגנונים שמנציחים אותו. ״אין מצב״ חושף את הטכניקה הקולנועית שמאפשרת זאת. הוא עושה זאת באופן אינטלקטואלי, שמעורר מחשבה ופחות מכך רגש; גם אם הוא משתמש בהומור כדרכו. גם בסרט הזה, שנחקק בזיכרון, ג׳ורדן פיל לא מפסיק להפתיע.


אין מצב (Nope)
בימוי: ג׳ורדן פיל
ארצות הברית, 2022, 130 דקות
4.5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden