כל מה שחשוב ויפה
רונית אלקבץ. צילומים: מירי דוידוביץ
רונית אלקבץ. צילומים: מירי דוידוביץ

ז׳ה טם רונית אלקבץ: תנועה פילמוגרפית של לבוש

בסרטה התיעודי החדש, מורן איפרגן עוסקת בדמותה של השחקנית רונית אלקבץ ז״ל דרך הבגדים שלבשה, באמצעות תיעוד התערוכה שהוצגה בשנת 2017 במוזיאון העיצוב חולון

ביום ראשון האחרון צויין יום הולדתה ה־58 של רונית אלקבץ ז״ל, שהפכה להיות אייקון קולנועי עוד בחייה, הרבה בזכות מה שייצגה. בעקבות צפייה בסרטה החדש של מורן איפרגן ״ז׳ה טם רונית אלקבץ״ (זמין לצפייה ב־8 HOT ו־HOTVOD) – והתערוכה שהוקדשה לה במוזיאון העיצוב חולון לפני חמש שנים – אפשר להוסיף את הלא מובן מאליו: ובזכות מה שלבשה.

אחרי שני חלקי הסרט ״מחברות שחורות״ וסדרה בת חמישה פרקים של כאן 11 שמתבססים כולם על מאות שעות תיעוד של אלקבץ ז״ל (1964-2016), פרי צילומו האינטימי של אחיה, הבמאי שלומי אלקבץ, מגיע סרטה של איפרגן ״ז׳ה טם רונית אלקבץ״ – מסמך שעוקב אחרי התערוכה שנשאה את אותו השם, שניהל ועיצב שלומי אלקבץ ואצרה יערה קידר.

איפרגן מנסה לתפור את המחקר המעמיק בארון הבגדים של אלקבץ, שהייתה דעתנית בכל מה שנוגע לקלאס וסטייל, וידעה לתת לדמויות שגילמה בקולנוע את הטון הנכון באמצעות הבגדים, שפעמים רבות שלפה מהארון הפרטי שלה. הסרט, שמבוסס על קטעי סרטים, ראיונות וקטעי תיעוד אחרים של רונית, מנסה לפענח את תפיסת עולמה באמצעות וביחס לבגדים. ככזה הוא משמש כאקט אנליטי שמתמקד בבחירות שעשתה, שבמכלול השנים מתגלות כחלק מקומפוזיציה אישיותית, טכניקה של אישה מודעת, שהותירה את חותמה והשאירה רושם רב בכל בחירה אמנותית שעשתה ובאה לידי ביטוי בדבר האישי ביותר – הבגדים שלבשה.

הסרט נפתח בציטוט של בלזק מתוך ״על החיים אלגנטים״: ״בין אם על רגל, חזה או ראש, פעם הנעל מבשרת זכות יתר, פעם הכיפה, המצנפת או הכובע מצביעים על מהפכה״; ציטוט שמצביע בחירות של לבוש כעל בחירות חתרניות וסמליות. ואכן, הבגדים היו החיים של רונית, כפי שמעיד בעלה אבנר ישר, שבמהלך הסרט אף מתוודה בנימה טרגית: ״אם הייתי פסיכי הייתי חי במערה עם הבגדים של רונית. כך הייתי משתגע ומת״.

התערוכה במוזיאון העיצוב לא היתה רק תערוכת הנצחה לרונית, אלא תערוכה שעסקה בתורה שלמה של מכוסה וגלוי, עם ובלי, מעט והרבה, ייצוגים של גוף, צמוד או רפוי, מקומה של תנועה גדולה או קטנה כאקט טבעי והשתוקקות מודעת

הסרט מלמד באופן מתוחכם למדי עד כמה הבגד שקוף, עד כמה הוא מייצג מפת דרכים למה שמתחולל בפנים. יש מי שיתבונן ומיד ימצא את הבגד מדבר, מתרומם או נשמט.

התערוכה במוזיאון העיצוב לא היתה רק תערוכת הנצחה לרונית, אלא תערוכה שעסקה בתורה שלמה של מכוסה וגלוי, עם ובלי, מעט והרבה, ייצוגים של גוף, צמוד או רפוי, מקומה של תנועה גדולה או קטנה כאקט טבעי והשתוקקות מודעת. יערה קידר מצביעה בראיון שהעניקה לאיפרגן במהלך הסרט, על כך ש״המתח הזה בין החיים למסך מגולם באופנה של רונית״, ואולי את המתח הזה בדיוק אפשר לבחון ולהרגיש עם הבגדים שנותרו ללא גוף אך עם רוח חיה, במסגרת התערוכה והסרט.

חזות דומיננטית לנשים מושתקות

העיסוק בלבוש של אלקבץ מוביל לעיסוק בנשים שגילמה ובהוויתה הנשית כפי שבאה לידי ביטוי בראיונות שקיימה לפני מותה. בנראות שאלקבץ יצרה היא עשתה תיקון, כפי שאומרת קידר בסרט, כשאין עוררין על כך שהיא נתנה חזות דומיננטית לנשים מושתקות, בהרבה מהתפקידים שגילמה בקולנוע. ״נולדתי אישה״ אומרת רונית באחד הראיונות; ״כמה שאני דורשת חופש, כמה אני זקוקה לחופש״ היא אומרת בראיון אחר, ואולי מצדיקה את מלתחת הבגדים השחורים שהייתה לה. כי בעוד כל צבע אחר מסמל משהו מובהק, שחור הוא ניטרלי וכל אחד יכול למצוא בו מה שיחפש.

הצימוד של ראיון/רעיון האישה עם ראיון/רעיון החופש, הופך לצימוד שמתחדד לכדי מסר עוצמתי באמצעות הלבוש. בשמלה צהובה מרובת בד שעיצב עבורה אלבר אלבז ז״ל, או בשמלה מרובת השחזורים שלבשה בסרט ״ביקור התזמורת״. בתנועה פילמוגרפית של לבוש, אחורה וקדימה בזמן בשלל תפקידים שגילמה, בשלל סרטים כמו ״צלקת״ של חיים בוזגלו, ״אור״ של קרן ידעיה ו״אפר ודם״ של פאני ארדן, מלמדת משהו על כניסה ויציאה מדמות ועל מתודה תודעתית מדויקת שיצרה אינטימיות מיידית עם כל מי שפגש בדמותה של אלקבץ, במציאות או על המסך. הבגדים שלבשה יצרו קריאות כיוון והסרט כמו תופר את המלתחה יחד לכדי דיוקן ייחודי.

birds

בראיון שהעניק לאיפרגן מספר שלומי אלקבץ על חלום שהיה לו. ״אני כאילו בגלריה, כנראה פה למעלה והיא ריקה. אין שם כלום. רק אני באמצע ואיזה 200 ׳רונית׳ סביבי, הולכות. הולכות סביבי ומדברות אליי, אומרות לי כל מיני דברים״. החלום מתאר אולי את כל אותן דמויות, תמונות ורגעים שהותירה כאן רונית, שמדברת אל כל אחת ואחד ברונית משלו/שלה.

״כשמישהו מייצר אוסף״ אומר אלקבץ בפתיחת התערוכה, ״כשמישהו מייצר ארכיון, זה דבר גדול. כי התרבות הישראלית היא לא תרבות של ארכיונים. זו תרבות של השתמש וזרוק״. וכך, מלמד אותנו סרט האהבה הקטן־גדול הזה את כולנו שיעור.


ז׳ה טם רונית אלקבץ
HOT8; בימוי: מורן איפרגן
70 דקות; ישראל, 2022
4 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden