דני קרוון: הגרסה המאויירת

יובל: הי יזהר, בוקר טוב ושנה טובה! וברכות על הספר הכה מקסים שאיירת: ״דני קרוון, האיש שגרם למקומות לדבר״

יזהר: בוקר טוב! אכן, ספר להתברך בו. תודה

יובל: תגיד, זו פעם ראשונה שאתה עושה משהו לדני קרוון? ניסיתי לחשוב אם אני זוכר משהו ולא עלה לי לראש. נגיד רק למי שלא יודע שאתה נשוי לביתו, נועה, אז אני מניח שהיו הזדמנויות כי אתה הרי מכיר את העבודות ואת האיש

יזהר: זאת אכן הזדמנות נדירה. שיתפנו פעולה בעבר במקרים שבהם דני חיפש לבטא דבר ברישום שלא בקו שלו, אבל ההזדמנות של איור הספר שונה וייחודית עבורי.

יובל: אז בוא נתחיל בספר – מה הוא כולל ומה החלק שלך בו

יזהר: הספר נולד בראשה של עדי אנגלמן שעבדה עם דני וממשיכה את העבודה איתו בשיתוף פעולה עם נועה (בת זוגתי, ביתו). לעדי ישנה הכרות קרובה עם דני והבנה של רוחו. היעדרותו הביאה אותה למחשבה שבהיעדרו נעלמת גם ההזדמנות לדור צעיר של אוהבי אמנות להכיר אותו ואת אמנותו, ולכן היא יזמה את הספר שנכתב בתבונה ורגישות רבים על ידי גיא עד.

גיא ראיינה את דני, את חווה אשתו ואת נועה. היא יצרה עבורי את הסיפור כשהוא מלא הדגשים נבונים ורגישים. המבט שלה איפשר לי להתבונן באיש שהיה כל כך קרוב, ממרחק של זמן ומקום שעבורי היו נחוצים וחשובים כדי לעשות את הבחירות שלי בבחירת הנושאים לאיורים

יובל: אז בוא תתן דוגמה או שתיים לפרקים מתוך הספר, איך הוא בנוי ומה בחרת לאייר?

יזהר: הספר מלווה את חייו של דני מילדותו בתל אביב, דרך התבגרותו ויצירתו בעולם. גיא השכילה לשמר להביא לקורא את דני בילדותו ולגעת ברגעים המעצבים בחייו שהביאו אותו לשפתו ויצירתו הייחודית.

בפרק הראשון בחרתי לאייר פרט קטן לכאורה, שמהכרותי עם דני, היה בעל חשיבות גדולה. דני היה ניזון ממוזיקה: היא זרמה בתוכו ורוממה את רוחו. בילדותו הוא חלם לנגן בקלירנט. הוא נולד למשפחה של חלוצים בעלי אמצעים צנועים. אחרי בקשות בלתי פוסקות, נכנע אייבי, אביו של דני, והלך איתו לחנות כלי מוזיקה לבדוק את האפשרות לקניית קלרינט. 

המחיר דרש מאמץ גדול מתקצב המשפחה, אבל כשהובהר לאייבי שיהייה על דני לקחת שיעור שבועי כדי ללמוד את הכלי, ירד הרעיון מהפרק משום שאביו פשוט לא האמין שדני יתמיד בלימוד, וכך יצא דני מלווה באביו מהחנות אבל וחפוי ראש.

בחרתי לצייר את הקלרינט שנשאר בחנות כאוביקט של כמיהה, דבר בלתי מושג; איור פשוט לכאורה. בהמשך חייו כוח הרצון של דני הביא אותו להשיגים כבירים ביצירתו. המוזיקה נותרה חומר השראה ומקום בו הרגיש רצון בלתי מושג ליצירה. באותו פרק, בחרתי להשתמש בכלי האיורי בכדי להציג רגע תיאטרלי יותר שבו דני וחבריו מדביקים כרוזים נגד המנדט. שוב, בתבונתה הדגישה גיא בכתיבתה את מעורבותו הפוליטית של דני כבר בעודו ילד

יובל: מקסים. מעניינים אותי גם האיורים של העבודות עצמן של קרוון שמופיעות בסיפור – משכן הכנסת, ככר התרבות, אנדרטת הנגב – מה אתה יכול לספר עליהן? ועל הקשר שלך אליהן?

יזהר: כרבים מבני דורי, בטיולים המשפחתיים הגענו גם לאנדרטת חטיבת הנגב. בפעם הראשונה שהגעתי לשם, בעודי ילד, הביקור באנדרטה השאיר אצלי זכרון חוויתי חזק. אני זוכר תחושה של השתאות אל מול הצורות, הבטון החשוף וקנה המידה שהדגיש את היותי ילד אל מול אירוע אימתני של ״גדולים״. היתי בן שש לערך, בתחילתה של המודעות למשמעותה של מלחמה

יובל: וכיכר התרבות?

יזהר: את כיכר התרבות חוויתי מרישומי ההכנה הראשונים ויצירת המודלים בסטודיו של דני בפריז. בשלב זה, לאחר שנים רבות במחיצתו והכרות קרובה במיוחד, התבוננתי בספקנות מול המודל. דני עסק בצורות, במידות ובצבעים. התקשיתי להבין את היכולת שלו להקרין על עבודה של מאות מטרים מרובעים את הצורות שאותן הוא מגדיר ומעצב ברישומים ומודלים כל כך קטנים.

דני תמיד עבד עם פסלוני דמויות אדם בקנה מידה למודל, שאותם הציב בתוך המודלים בעבודתו. ראיתי אותו מצמק את עצמו ונכנס ברוחו אל תוך הפסלונים המיניאטוריים הללו ומהלך בתוך עבודותיו. ממש קסם

יובל: לגמרי

יזהר: במסגרת עבודות התשתית למטרו בתל אביב, אושרה השבוע הפיכת כיכר התרבות לאיזור התארגנות. משמעות הדבר פשוטה: סגירת הכיכר לשימוש הציבור, הריסת המרקם הכל כך עדין של היצירה המופלאה הזאת שארוגה מעצים, פרחים, בטון ובעיקר- בני אדם, הורים וילדיהם, סבים וסבתות, שאותם ראה דני בעיני רוחו כשהילך בדמיונו במודל העבודה. התחושה שלי מאוד קשה ואני מלא דאגה אל מול האובדן הגדול של המקום היקר הזה.

הצטרפותי למשפחה הפכה את יצירותיו של דני לבני משפחתי מזה כמעט 40 שנה. הכיכר הזאת היא בן משפחה יקר ואהוב, אבל זה בן משפחה של כולנו, אזרחי העיר והמבקרים בכיכר. האובדן יהיה של כולנו

יובל: היא לא אמורה לחזור בסוף למצבה המקורי? או שאתה לא סומך על זה…

יזהר: ממש לא סומך… מיועדות לכיכר יציאות של המטרו בתחומה, דבר שייפר את צורתה של הכיכר וישנה את זרימת האנשים בה. דני יצר אותה כגוף חי, ברגע שיחול שינוי ב״כלי הדם״ שלה, חיות הכיכר תוטל בסכנה

יובל: ננסה להיות אופטימיים

יובל: שאלה אחרונה: הספר מוגדר כ״ספר אמנות לקהל הצעיר״ ואני תוהה מה זה צעיר? זה עניין של גיל? והאם כשאיירת את האיורים לקחת את זה בחשבון? כי אני אסתכן בלהגיד שדני קרוון היה אומר שעבודה טובה ואמנות טובה היא לכל גיל, ושאין כזה דבר אמנות טובה לילדים לעומת אמנות טובה למבוגרים

יזהר: כשניגשתי לאיור הספר הקפדתי לדבר בקולי הטבעי, אל מול קהל הקוראים בכל הגילאים, ללא הגברה, בקו ״עירום״ וכנה. דני עסק בהפשטה של צורות. ההפשטה חושפת את הצורה בעירומה בעבודתו של דני, ואני מקווה שגם באיורים שבספר. 

מאוד התלבטתי אל מול הזמנתה של עדי לאייר את הספר. דני היה ועדיין נשאר יקר לי. הוא חסר מאוד לכל אוהביו ואני ביניהם. בסופו של דבר, אני שמח ומודה לעדי על ההזדמנות להוסיף ב״קולי״ לספר. אני מאמין שדני היה מזהה בו את בבואתו ומחייך אליה בחזרה

---

דני קרוון, האיש שגרם למקומות לדבר
כתיבה: גיא עד; איורים: יזהר כהן
אסיה הוצאה לאור ועמותת מרסל
אירוע השקה: שבת 7.1, בית ליבלינג תל אביב, 10:00-12:00