ניצן הורוביץ: ״יש לי קו שאני מעט מזוהה איתו, החיבור האקלקטי־תעשייתי״

יובל: הי ניצן, בוקר טוב. מה שלומך בימים אלו?

ניצן: בסך הכל מוטרד. אתה יודע… המצב בחוץ לא משהו, כמו תחושת בועה

יובל: כן. הכי מבין, אבל נדמה לי שאין ברירה אלא להמשיך ליצור, ועל זה אשמח אם נדבר הבוקר – על העבודה שלך, ונתחיל בדירה שהדבר הראשון שנראה לי ששמים לב אליו שם זה הצבע השחור… והדבר הראשון שאני רוצה לשאול זה מה אתה יכול לספר על מי שגר בה

ניצן: מסכים איתך, היצירה זה בסוף מה שמניע אנשים כמוני.

צבע שחור, הצבע הזה תמיד היה עבורי איזה שהוא עוגן, מקום מאוד נוח להתפתח איתו. בבית הזה גרה משפחה מקסימה, עם שלושת ילדיהם, כולם מתבגרים.

אגב, הם לא ביקשו שחור, זה משהו שהתפתח בתחילת הפרויקט. אתה יודע, לפעמים אנשים יודעים מה הם רוצים ולפעמים אנחנו מייצרים יחד. השיח הוא הדבר החשוב לי ביותר. אני אוהב לגלות אותם

יובל: ורגע לפני השחור – איפה הדירה נמצאת ומה ההורים עושים?

ניצן: הבית הוא בית פרטי בן 3 קומות, עיר במרכז. הזוג בעלים של עסק פרטי, אנשים מאוד מעודכנים, מחוברים לאופנה, מבינים את הערך של העיצוב והתכנון הנכון

יובל: אז בוא נדבר על השחור הזה, כי אחד הדברים שאני תמיד תוהה לגביהם זה מתי משהו הוא יותר מדי, ובמקרה הזה זה נורא יפה (ואחרי זה נרד לפרטים), אבל איפה עובר הגבול בין יפה של בית מלון נגיד ללילה אחד או שניים לבין דירה שצריכים לגור בה? כי בתמונות אנחנו לא רואים את הבלאגן של הילדים…

ניצן: הגבול עוסק במינון, בדיוק כמו שאמרת. לילה במלון זו חוויה, משהו אחר שאתה חווה כאן ועכשיו. בית זה סיפור ארוך, בהמשכים, וככה הוא צריך לייצר נוחות, רוגע, סוג של מפלט. ולכן למינון יש חשיבות עליונה, לא רק בצבע אלא גם בחומר.

בלאגן? ילדים? כשאני יוצא לתכנון אני דואג לפתור את כל התפעול היומיומי; אני שם דגש על הפרקטיקה כמו על העיצוב. אין פשרות בנושא

יובל: תסביר? למה הכוונה?

ניצן: בסופו של יום מאחורי כל בית ישנם אנשים, שמחפשים נוחות בתפעול הבית, על כל המשתמע. לדוגמה, אחסון מותאם אישית, מה שמצריך מאיתנו לתכנן כל דבר בבית באופן פרטני ומדויק.

לילה במלון זו חוויה, משהו אחר שאתה חווה כאן ועכשיו. בית זה סיפור ארוך, בהמשכים, וככה הוא צריך לייצר נוחות, רוגע, סוג של מפלט. ולכן למינון יש חשיבות עליונה, לא רק בצבע אלא גם בחומר

אתן דוגמה: למטבח בבית הזה יש חשיבות גבוהה, זהו מקום המפגש ועם זאת הוא פתוח לחלל. זה בדיוק המקום בו העיצוב פוגש את הפרקטיקה: ישנה יחידה בקיר הגבוה במטבח שהיא ממש משטח עבודה נוסף. הנושא של שטחי עבודה הוא חשוב לכולנו. עם זאת, בעיצוב הנוכחי שבו החלל מתפקד כחלל פתוח, אני מייצר הסתרה של שטחים מהסוג הזה.

דוגמה נוספת זה האחסון תחת המדרגות. כן, יש שם אחסון. יצרנו ארון שמוטמע בתוך ספריית הברזל. בדרך כלל אני אוהב להשאיר את הספריות אווריריות יותר, אך במקרה בזה היה צורך וגם פה חיברתי בין התפעול לעיצוב

יובל: אמרת מדרגות – ספר רגע על הבית כולו, מה החלוקה מבחינת הקומות ומה התבקשת לעשות כשהמשפחה פנתה אליך

ניצן: הבית בן שלוש קומות. קומת הקרקע משרתת את כל בני הבית, מה שנקרא החלל הציבורי. קומת המגורים משרתת את ההורים ושני ילדים, וכמובן גם פינה שבה כולם יכולים להיפגש. הקומה השלישית משרתת את הבן הגדול וכוללת את כל הפונקציות האפשריות, החל מסלון, מטבח ועוד… ממש דירה קטנה.

במפגשים הראשונים מעבר להיכרות הלקוחות נתנו לי את ההרגשה שהמושכות בידיים שלי. וכשזו נקודת ההתחלה הכל הרבה יותר זורם.

והמדרגות, אוי המדרגות… אני כל כך אוהב אותן. בגלל המבנה של הבית שהוא מעט צר, חיפשתי רעיון איך אני מחבר בין הקומות, איך אני מייצר חוויה שכל בני הבית יכולים לחוות במקביל. לכן יצרתי את גרם המדרגות הזה, שמתפקד כעמוד השדרה של הבית

ניצן: תראה, בדרך כלל הלקוחות מגיעים אליי כי הם ראו עבודה שלי, והתחברו. הבסיס הרגשי הוא המפתח אצלי בכל פרויקט. אני מחפש את הנקודה שבה אני והלקוח נפגשים. ברגע שאני מוצא אותה משם הכל זורם. ולמה אני מציין את זה, כי בסוף הכל סובב סביב רגשות ותחושות.

אני משקיע המון בליצור את התמהיל הנכון; את החיבור הנכון של חומר וצבע; את המינון הנכון בין עיצוב לפרקטיקה. ומבחינתי המדרגות הן תצוגת תכלית של הנושא

יובל: אז יש לנו שחור, יש לנו מדרגות. בוא נדבר על חומרים?

ניצן: אני איש של פרטים, וככזה אני אוהב לייצר חיבורים אבל מעט. זה אומר שאני בונה מראש פלטה מצומצמת של חומרים ועושה בהם שימושים שונים בכל מקום.

הכוונה שהיא שלבית יש סיפור בהמשכים. אתה תחווה בכל מקום משהו אחר אבל לא חדש, משהו שכבר ראית או הרגשת בחלל אחר בבית. אני לא מתחבר לעומס, אחרי הכל אני מנסה לייצר חללים שקטים, כאלה שהלקוח מרגיש בהם כמו בטרנינג

הבסיס הרגשי הוא המפתח אצלי בכל פרויקט. אני מחפש את הנקודה שבה אני והלקוח נפגשים. ברגע שאני מוצא אותה משם הכל זורם. ולמה אני מציין את זה, כי בסוף הכל סובב סביב רגשות ותחושות

יובל: אז מה החומרים שהשתמשת בהם?

ניצן: בבית הזה יש ברזל, בטון ועץ. וגם החומרים האלו מגיעים בכל מיני וריאציות שונות. לדוגמה, הבטון מגיע כמבנה מדרגות או כשולחנות או כתקרה

יובל: ויש גם חצר, נכון?

ניצן: כן, הבית יושב על קצת פחות מרבע דונם, מה שאומר שהחצר הצריכה מחשבה מקורית. נעזרנו באדריכלי נוף שידעו לתת את התכנון הנכון והמנוצל ביותר

יובל: אמרת בהתחלה שהם לא ביקשו שחור ושזה התפתח. מה אתה יכול לספר על התהליך? לעומת איך זה התחיל ואיך הוא נגמר?

ניצן: יש לי קו שאני מעט מזוהה איתו, החיבור האקלקטי־תעשייתי. הלקוח שמגיע אליי יודע לאן הוא הגיע. אבל, וזה חשוב, אני מתפתח בתוך הפרויקט תמיד. המשרד שלי מורכב מאנשי תכנון ואיש הדמיות. ההדמיות הן כלי שאני משתמש בו מתחילת התהליך, זה מאפשר לי לחלום וללקוח להבין טוב יותר; זה חלק בלתי נפרד מתהליך העבודה.

החיבור של החומרים נוצר מסיפור או ממשהו שהלקוח ציין, שאני מייצר לו פרשנות משלי. זה יכול להיות פרויקט שלי שהוא התחבר אליו או אפילו סיפור על מלון שהוא ביקר בו, ומשם זה רץ. בגלל שהתהליך מאוד מדוייק ומבוקר לאורך כל הדרך, החוט המקשר בין ההתחלה והסוף נשמר. זה לא שדברים לא משתנים, הם משתנים סביב הרעיון המרכזי

יובל: אתה יכול לתת דוגמה?

ניצן: היתה התלבטות מאוד גדולה לגבי הרצפה והתקרה, מה יהיה עץ ומה יהיה בטון. החיבור בין החומרים הללו תמיד מרגש אותי: בין טקסטורה שמייצרת את החום ואת התחושה שעוטפת, לבין חומר שמייצר תמיד את תחושת הפליאה

ניצן: אני חושב שמעבר לתוצאה שחייבת להיות מספקת, לתהליך יש חשיבות עליונה עבורי. החיבור עם הלקוח כפי שכבר אמרתי הוא רגשי, וככזה לתהליך יש משקל כבד על הצלחת הפרויקט

יובל: ומה אתה עושה אם אתה קולט תוך כדי התהליך שהחיבור לא עובד כמו שדמיינת?

ניצן: נדיר שזה קורה. אני איש של אנשים, זה מזין אותי כמו העבודה שלי. אני יודע לגעת בהם, במקומות שחשובים להם.

לקחתי מאבא שלי הרבה דברים אך החשוב ביניהם הוא הסבלנות. חשוב לי שהלקוח יבין כל דבר ויתחבר אליו. בסוף אנחנו מתכננים למישהו אחר, ולמישהו הזה יש רצונות, גם אם לפעמים אנחנו לא מתחברים אליהם. אבל חייבים לתת להן חשיבות בתכנון. מבחינתי זו שליחות: בתקופת הקורונה קיבלתי כל כך הרבה פידבקים חיוביים ונחשפתי יותר לשינוי שאני מייצר עבור האנשים. זה משפיע על החיים שלהם, כמשפחה, כזוג

יובל: לגמרי. אז לפני שנפרדים, מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת?

ניצן: אולי איזה טיפ ללקוח הבא? אני אוהב להקשיב, לשמוע ולחקור. הבחירה בבעל מקצוע מהסוג שלנו חייבת להיות רגשית. תנו ללב שלכם להיפתח, לקבל ולחוות חוויות חדשות. גם אני לוקח את זה על עצמי כל פעם מחדש 🙂