הביאנלה בוונציה 2023: עבר קולוניאלי, עתיד דיגיטלי

העתיד תמיד מעורר סקרנות, תקווה וחשש גם יחד, במיוחד בימים אלו, על רקע השיח הרב העוסק בהשפעה הקריטית עד אפוקליפטית של ה־AI. ״מעבדת העתיד״, הכותרת שנתנה לסלי לוקו, אוצרת הביאנלה לאדריכלות בוונציה 2023, אינה לוקחת אותנו לעתידנות טכנולוגית דמיונית. התזה האוצרותית שלה היא: ״מה שקורה באפריקה קורה לכולנו״. התערוכה המרכזית הביאנלה באה להציג את העתיד החברתי, הכלכלי והסביבתי של העולם, דרך מיקוד תשומת הלב באפריקה. 

לוקו חיברה לביאנלה שני מושגים מרכזיים: דה־קולוניאליזציה ודה־קרבוניזציה. הראשון הוא בדגש מובהק על נושאי חברה ותרבות על רקע עוולות העבר וההווה. השני הוא המשך שיח קיימות כלל עולמי, רב שנים, המיושם בעצלתיים, תוך כדי החמרת המצב האקולוגי העולמי באין מפריע.

• הרצאה על הביאנלה לאדריכלות בוונציה ביום רביעי הקרוב, 5.7, בשעה 20:30 במרכז תאו הרצליה. מרצה: חגית פלג רותם. קוד הנחה: port23

האוצרת מנסה לערער את ההגמוניה הגברית הלבנה באמנות, באדריכלות ובכל תחומי החיים, ובזאת ממשיכה את המגמה שהחלה אוצרת הביאנלה לאמנות בשנה שעברה, צ׳צ׳יליה אלמני. המטרה היא הנכחת המיעוטים: נשים (כאשה, תמיד מדהים אותי ש־50% מהאנושות מוגדרת בקטגורית ה״מיעוטים״), שחורים ואוכלוסיות מקומיות שסבלו תחת עול הקולוניאליזם.

בהתאם לכך, בחירת המשתתפים של לוקו לתערוכה המרכזית אף היא אינה שגרתיות – גילם הממוצע של המציגים הוא 43, הצעיר בהם בן 24; חלק ניכר הם אדריכלים בודדים או בעלי משרדים קטנים של עד חמישה אנשים; כמחציתם פועלים באפריקה וחלקם מהפזורה האפריקנית בעולם; מבחינה מגדרית הבחירה שוויונית. כל אלה בניגוד לתערוכות העבר, שהתבססו לרוב על אדריכלי על ושמות ידועים.

אך בעוד שהבחירות האוצרותיות מעוררות סקרנות רבה וציפיות לרעננות, העבודות בתערוכה לא אחידות ברמתן ובאיכותן. בעידן של שפע ריגושים און ליין, וכשניתן להתעמק בנוחיות בטקסטים על כורסא רכה, האתגר של התערוכות הוא להיות יותר נגישות, מחדשות בשאלות ומרגשות בתשובות. 

בהיבט זה אני מתחברת לביקורת על הביאנלה שפרסם פטריק שומאכר, שותף במשרד האדריכלים זהא חדיד, שטוען שחסרה אדריכלות בתערוכה. לדבריו, הגישה שלפיה האדריכלות היא ״שדה מורחב״, הכולל ״תיעוד, אמנות ביקורתית ומיצבים סימבוליים״ אינה מצדיקה את היעדר האדריכלות בתערוכה שעיסוקה המוצהר באדריכלות. אחרי הכל, מדובר בתערוכה ולא בסימפוזיון תיאורטי. הנושאים החשובים שעל סדר היום צריכים לבוא לידי ביטוי בחשיבה ולהתמודד עם העשייה האדריכלית ולא להישאר על מדפי התאוריה. התייחסות זו מהדהדת במידה מסוימת את הביקורת על הדוקומנטה האחרונה בקאסל, שעליה נאמר שהיה קשה לאתר בה את האמנות.

הנשים השקופות של אפריקה

בביתן המרכזי בג׳רדיני בולט המגוון והקיטוב בתכנים. בחלל גדול מוצגת תערוכת מבני ציבור מושקעים באפריקה, של פרויקטי עילית שטרם נבנו, בתכנונו של אדריכל העל הבריטי־גנאי סיר דייויד אדג׳יי. תיעוד הפרויקטים באמצעות המודלים והסרטונים המרהיבים והמאוד מקצועיים מספק מנת אדריכלות ייצוגית וראויה. לעומת זאת, בחדרון קטן שניתן לפסוח עליו בקלות, מוצגת עבודת וידאו צנועה, מרגשת ומכמירת לב, על שקיפותן של הנשים באפריקה והתנהלותן במרחב הציבורי. נושא כואב שמכוון זרקור לבעיה קשה, בשעה שהפרויקטים האלגנטיים בחדר הסמוך נראים כשייכים לעולם אחר.

הביאנלה ממוקמת בשני אתרים עיקריים: הג׳רדיני והארסנלה. ברחבי הגנים בג׳רדיני מפוזרים ביתנים עצמאיים של 29 מדינות, כולל ישראל – שריד מהתקופה שעוד היה למדינה חזון להשקיע במיתוג תרבותי. בארסנלה מציגות מדינות רבות נוספות, במבנה לינארי עם חללים מרשימים, שבעבר הימי המפואר של ונציה שימשו כמחסני המספנות והתחמושת. ויש עוד מדינות המציגות בחללים ששכרו ברחבי העיר. ביתני המדינות אינם מחויבים לתמה הראשית של הביאנלה. חלק מתערוכות הביתנים מתכתבות איתה ויש רבות שבוחרות נושא עצמאי.

הביתן הבריטי חוקר את הסביבה הבנויה והמרחב הפיזי דרך התמקדות באנשים, קהילות, טקסים ומנהגי היום יום. כמוטו לתערוכה משמש ציטוט של הסופר האפרו־אמריקאי ג׳יימס בולדווין: ״יש סיבה, אחרי הכל, לכך שאנשים מסוימים רוצים ליישב את הירח, ואילו אחרים רוקדים לפניו כידיד עתיק יומין״

אוכלוסיות מוחלשות הוא נושא המוצג על ידי מספר מדינות כהמשך טבעי של נושא הביאנלה. ברזיל, שזכתה בפרס ״אריה הזהב״, מציגה את ״טרה״ – האדמה כמוטיב מכונן של המסורת הילידית. דרך אימוץ חשיבה וטכנולוגיה שמקורן בהבנת הטבע, ניתן לסמן מחדש את ההווה ולהציע עתיד המכבד את הסביבה.

הביתן הבריטי, חוקר את הסביבה הבנויה והמרחב הפיזי דרך התמקדות באנשים, קהילות, טקסים ומנהגי היום יום. ציטוט של הסופר האפרו־אמריקאי ג׳יימס בולדווין, כמוטו לתערוכה, משקף גישה זו: ״יש סיבה, אחרי הכל, לכך שאנשים מסוימים רוצים ליישב את הירח, ואילו אחרים רוקדים לפניו כידיד עתיק יומין״. האמנית סנדרה פולסון, בריטית־אנגולית, מציגה את ״מים וסבון כחול״ העוסק בטקסים של ניקיון והקשרם למרחב הפיזי. המיצב שלה עשוי בד ממולא פסולת טקסטיל ומעובד עם סבון כחול האופייני לאנגולה, שמטשטש את האובייקטים ומאחד אותם, וכך מתמזגים בין היתר המעקה הקולוניאלי עם השמלה המסורתית המקומית.

הביתן הנורדי, מבנה שהוא בעצמו יצירת מופת אדריכלית מרגשת תמיד, פרי תכנונו של Sverre Fehn הנורבגי, מציג את התרבות הנוודית של העם הסאמי (לפלנד). התצוגה כוללת ארכיון של ספרים וחומרים המדגישים את האדריכלות הילידית. הביתן הקנדי, ״לא למכירה״, מציג מחאה וקריאה לשינוי, סביב מצוקת האוכלוסיה הילידית שאדמותיה נגזלו והולאמו בקולוניאליזם. המציגים הם ארגון אדריכלים אקטיביסטים, ששואפים לגייס תמיכה רחבה במאבק הילידים להכרה ולשינוי ופיצוי בחלוקת הקרקעות ועל הדרך מנסים להציע פתרונות ברי השגה.

התבוננות בסביבה ובחינת גבולות היא שאלה שעולה בביתנים של שווייץ ואוסטריה. בשווייץ העבודה נקראת ״שכנים״ ומנסה ליצר חיבור רעיוני עם הביתן הסמך של ונצואלה, שתכנן האדריכל רב ההשפעה קרלו סקרפה. בתוך הביתן נפרס שטיח שהודפסו עליו תכניות שני הביתנים שניתן להלך עליהן, ובחוץ פורק קיר מחומת הביתן השוויצרי, ונוצר מעבר פתוח ביניהם.

פעולה דומה של חיבור לשכנים מוצעת בביתן האוסטרי הקרוי: ״ביתן / השתתפות״. מטרת האוצרים לחקור את מקומו של הפרט בקהילה, לבחון את היחס בין הציבורי לפרטי ולהתמודד עם הקישוריות העירונית. הביתן סמוך לתעלה שמעברה נמצא רובע סנט אלנה, שהוא מהשכונות הבודדות בוונציה שעדיין מאוכלס בתושבים מקומיים. האוצרים בקשו לפרק זמנית את החומה המהווה גבול ולתת לשכונה חלק מהבניין למשך התערוכה (כוונה שמומשה באופן סימבולי ללא מעבר אמיתי).

40 שנה של תהליך עיור והתחדשות עירונית, נושא חם במחוזותינו, מוצג באופן ברור ונגיש בביתן של סין, תחת הכותרת ״התחדשות: נרטיב סימביוטי״. 50 עמודים מוארים יצרו מרחב מהפנט המחבר את המסורת העשירה הסינית ביחסים סימביוטיים עם פרקטיקות עכשוויות וטכנולוגיה מודרנית. 

העמדת משאב המים במרכז, כחלק מהדיון על שינוי האקלים ופיתוח בר קיימא, היה אף הוא נושא מוביל במדינות מתייבשות, דוגמת מצרים, יוון ופורטוגל. בביתן המצרי ״NiLab: Nile as Laboratory״ הנילוס הוא מעבדה לדיון על המים כמקור חיים מרכזי ועל נוף טבעי ואנושי שנכחד כתוצאה מהתערבויות האדם. בביתן היווני, מוצגת הנוכחות הבעייתית של פרויקטים נרחבים ״Bodies of water״ ששינו את פני המדינה הכוללים: פרויקטים הידרולוגיים, מאגרי ענק ופרוייקטי השקיה וניקוז רחבי היקף. 

לעומתם, הביתן הדני, ״דמיונות חוף״, עסק בהשלכות המשמעותיות של עליית פני הים בשל שינוי האקלים. כ־10% מאוכלוסיית העולם החיה בסמיכות לקו המים תפגע מעליית פני הים. הדנים יצרו מיצב מושקע דינמי, המדמיין את עתידה של קופנהגן לנוכח סכנות ההצפה מנקודת המבט של פסל בת הים הקטנה האייקוני. 

הביתן הבלגי חוקר ברגישות משאבים חלופיים ומתחדשים מהטבע כתחליף לחומרי בנייה מתכלים. ייצוג הרעיון בא לידי ביטוי בשני רבדים משלימים: הראשון, בבניית מבנה בתוך מבנה מלוחות עשויות מפנלים מבוססי תפטיר פטריות, המבסס את האמירה על חומרים מתחדשים מהטבע כתחליף לחומרים מתכלים. הרובד השני הוא מיני מעבדות המציגות את תהליכי הפיתוח ונותנות תקווה לחיבור אינטליגנטי בין טכנולוגיה לחוכמת הטבע. האוצרים הלכו צעד סביבתי נוסף בכך שחברו לחברה מקומית Re-Biennale שעשה שימוש בחומרי התערוכה, שיקבלו חיים חדשים אחרי סיומה.

אדריכלות פואטית

ובחזרה לסר דייויד אדג׳יי, שמככב בארבע תערוכות שונות בביאנלה. בארסנלה ניצב הביתן פרי עיצובו הנקרא Kwaeε, שפירושו יער בניב המדובר בגאנה. הביתן מגלם את מהות שמו באמצעות צורתו וחומריותו. המבנה, העשוי מעץ צבוע בשחור, הוא שילוב נהדר בין פריזמה משולשת מבחוץ ומבנה אובלי דמוי ביצה מבפנים. נוצרת קומפוזיציה מעניינת כתוצאה מהחיתוך בין שני הגופים ומהשימוש בלוחות העץ בכיוונים שונים. המפגש בין החומריות של העץ והחיתוכים, שהם תוצאה של עיבוד ממוחשב של מפגש הצורות, מחבר את העבודה למסורת ולטכנולוגיה. אבל בעיקר המבנה הוא שיר הלל לפיסול עם אור.

ובדבריו הפואטיים של האדריכל: ״(המבנה) פועל כחוגת שמש הפוכה עם דפוסי צללים העוקבים אחר מיקום השמש לאורך היום, Kwaeε שואף לטפח ולחדש קשרים שמימיים, אנושיים ותרבותיים מעבר לזמן״.

בתערוכה ישנן עבודות רבות נוספות מרתקות אותן ניתן לראות אם מבקרים באופן אינטנסיבי בשני אתרי הביאנלה. האתגר האמיתי הוא ה FOMO של תערוכות הלווין בעיר, הכוללות תערוכות של מדינות נוספות ויוזמות ציבוריות ופרטיות אחרות. תערוכת ענק קבועה, המורכבת למעשה מעשרות תערוכות קטנות, מוצגת בכל שנה בארמונות MORA ו־BEMBO ביוזמת ארגון התרבות של האיחוד האירופי. ועוד שתי תערוכות מרתקות משני קצות הספקטרום מוצגות בעיר: 

הראשונה, Onomatopoeia Architecture תערוכת יחיד של האדריכל היפני קנגו קומה, מוצגת ב־Palazzo Franchetti (לצד גשר האקדמיה). משמעות השם היא שהצליל מאזכר את האובייקט המתואר. כאן ההבעה האדריכלית מהדהדת את החומרים דרך החושים. העבודה של קומה מקורית ומאופיינת בשימוש חדשני וייחודי בחומרים, תוך חזרתיות של פרגמנטים כדרך לדיאלוג עם התרבות והסביבה. המבנים שלו מחוברים לעבר ולמקום שבו הם ניצבים בזכות החומריות והפרטים, ומכוונים לעתיד בזכות הקלילות המפתיעה.

לעומת העבודה הרגישה ובקנה מידה אנושי של קומה, מוצגת תערוכה שנויה במחלוקת על NEOM פרויקט המגה עיר המוקמת בערב הסעודית. התערוכה, בהחלט מאתגרת את נושא הביאנלה ״מעבדת העתיד״, עם כותרת יומרנית: ״Zero Gravity Urbanism – Principles for a New Livability״ (אורבניזם באפס כבידה – עקרונות לצורת חיים חדשה). לעומת המגמה האוצרותית של לוקו, לעסוק באנשים שגורלם לא שפר עליהם ובנושאים הסביבתיים הבוערים, כאן מוצגת חגיגה, שמשדרת לעולם ״כסף קונה הכל ולנו יש בשפע כדי להפתיע אתכם״ או במילים אחרות: ״כי אנחנו יכולים״. התערוכה שופעת מודלים מושקעים וגדולי ממדים וסרטונים מקצועיים, שבהחלט מצטרפים לסך התהיות על העתיד המורכב.

---

הביאנלה ה־18 לאדריכלות בוונציה | מעבדת העתיד
אוצרת: לסלי לוקו
עד 24.11.2023

הכותבת, תגית כלימור היא אדריכלית, אמנית רב תחומית ומרצה בכירה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון בתחום הסביבתי.

הרצאה על הביאנלה לאדריכלות בוונציה ביום רביעי הקרוב, 5.7, בשעה 20:30 במרכז תאו הרצליה. מרצה: חגית פלג רותם. קוד הנחה: port23