״הפלאש״ מנסה להציל את היקום הקולנועי של DC

לאחר אינספור פרשיות ודחיות, הסרט ״הפלאש״ עולה סוף סוף לאקרנים. עלייתו של הסרט עמדה בספק רב אחרי שעזרא מילר, הכוכב הראשי, נעצר בעקבות חשד לתקיפות אלימות. מילר נשלח לטיפול ולשיקום נפשי, ורגע לפני שהסרט נגנז, בדומה ל״באטגירל״ שאפילו לא הספיק לראות את אור המקרן, הוא צלח את דרכו לאולמות הקולנוע.

אחרי כמה סרטים כושלים עלילתית ומסחרית ביקום הקולנועי של DC, ״הפלאש״ הוא אחד מבין שני הסרטים שאמורים לתת תקווה אחרונה ועתיד כלשהו לצפות לו (״החיפושית הכחולה״ צפוי לעלות באוגוסט הקרוב). ג׳יימס גאן (״שומרי הגלקסיה״, ״יחידת מתאבדים״), שכבר לקח את ההגה לידיים והתחיל להזיז עניינים, נתן את ברכתו. אז זו כבר נקודת פתיחה טובה.

לפני שניכנס לעלילת הסרט (כמובן נטולת ספוילרים), צריך להבהיר דבר אחד אך חשוב מאוד: ״הפלאש״ הוא הסרט הכי טוב שיצא מכל הבלאגן שחלק מהמעריצים קוראים לו ״היקום הקולנועי של DC״. פשוט ולעניין. רגע, לא להתנפל, בהמשך גם יגיעו הסייגים (מעריצי מארוול מחככים ידיהם בהנאה עכשיו).

אחרי אירועי ליגת הצדק ועוד כמה סרטים מיותרים שהגיעו אחריו, אנחנו מקבלים את בארי אלן (אותו עזרא מילר המדובר) כחוקר במחלקת המז״פ של משטרת סנטרל סיטי. לאחר שאביו הורשע ברצח אימו, בארי נחוש למצוא הוכחה ניצחת שתשחרר את אביו מהכלא. ברגע של משבר הוא מגלה כי יש לו את היכולת להחזיר את הזמן לאחור. ברוס ויין (בן אפלק בהופעה קצרה ויבשושית) מזהיר אותו מההשלכות, אך בארי מתעלם ממנו וחוזר בזמן כדי להציל את אימו. התוכנית משתבשת, ומעשיו של בארי מובילים לרצף בלתי נמנע של אירועים קטסטרופליים.

אחרי שכמעט עשה התקף לב לדייוויד זאסלב (מנכ״ל וורנר דיסקברי) כשנעצר בעוון תקיפות אלימות, עזרא מילר מחזיר את האמון שנתנו בו הבמאי אנדי מושטי והחבר׳ה הגדולים. בעקבות המסע הכושל שלו בזמן, בארי פוגש גרסה צעירה ודבילית שלו (מופיע בטריילר, תנשמו). אולי זה קשור לבריאותו הנפשית הרופפת (מקווה שכבר לא), אבל מילר מצליח ללהטט ולג׳נגל בין שתי דמויות שונות לחלוטין.

חברת וורנר ניסתה לחקות את המתחרה מעבר לכביש בכל מיני דרכים, וכשלה. מתברר שכל מה שהיא הייתה צריכה לעשות כדי להחזיר את החיוך למעריצים הוא לקרוא למייקל קיטון להתייצב לדגל (או להדליק את הפנס של באטמן)

למילר יש כישורים קומיים לא רעים בכלל, וראינו ניצנים שלהם כבר ב״ליגת הצדק״. הוא תיפקד בסרט כאתנחתה הקומית, ובכל האפלוליות של סניידר היה מילר האור בקצה המצלמה. לצד ההופעה החיננית של מילר ניצבת עלילה טובה ודרמטית, שבכל זאת שומרת על קלילות עם בדיחות טובות כיאה לסרט קומיקס, ואיסטר אגז שכל מעריצי DC יזהו בהתלהבות.

הטריילרים של הסרט חשפו גם את חזרתו של מייקל קיטון (״באטמן״, אלא מה??) לחליפה של האביר האפל במהלך שכל כולו פאן סרוויס סטייל מארוול. חברת וורנר ניסתה לחקות את המתחרה מעבר לכביש בכל מיני דרכים, וכשלה. מתברר שכל מה שהיא הייתה צריכה לעשות כדי להחזיר את החיוך למעריצים הוא לקרוא לקיטון להתייצב לדגל (או להדליק את הפנס של באטמן). כשמייקל קיטון מופיע על המסך בליווי הנעימה האלמותית שהלחין דני אלפמן, הנוסטלגיה מכה חזק בפרצוף ועושה נעים בלב.

חיכיתם לזה והנה זה בא: אם יש משהו משותף לכל סרטי DC, מעבר לביצועים הכושלים, הליהוקים השגויים (מילר הוא יוצא דופן) והתסריטים הגרועים – אלו הם האפקטים הממוחשבים הרעים. לא ברור למה, אבל בכל סרט של DC משהו קצת מרגיש Off כשזה מגיע ל־CGI, ובסרט הנוכחי זה בולט יתר על המידה וצורם בעין.

כשבארי רץ במלוא המרץ לגות׳האם סיטי כדי להציל תינוקות מבניין קורס – זה לא נראה אותנטי. זה נראה כאילו הוא מרחף באוויר יותר מאשר רץ. באופן כללי יצירי המחשב בולטים בזיופם ונראים מנותקים מהסרט. עם קצת יותר עבודה מאומצת ונכונה, הקפדה על אנימציה עילאית ואיכותית – הסרט הזה היה יכול להיות מעדן אמיתי.

״הפלאש״ הוא מוצר כיפי וקיצי שארוז באריזה פחות מהודקת ממה שאפשר לצפות מסרט בסדר גודל כזה (בעיקר בגלל האפקטים). הוא מתפזר בחלקים מסוימים, ולא חסרות בו סצנות מיותרות. הוא מלא הומור וחן בעיקר בזכות תצוגה של עזרא מילר, שמוכיח שעוד לא אבדה תקוותנו. אנדי מושטי הוציא את המיטב מהכוכב שלו, ולמרות הופעות פושרות של מייקל שאנון (״יצורים ליליים״) כגנרל זוד וסאשה קאייה (״צעירים חסרי מנוח״) בתור סופרגירל, הסרט הוא מחווה יפה ל־DC לדורותיה, ואיכשהו הוא מצליח להציל את היקום שלה מקריסה טוטאלית.

---

הפלאש
בימוי: אנדי מושטי
144 דקות; ארצות הברית, 2023
3.5 כוכבים