כל מה שחשוב ויפה
רון ושריתה פלד, ECHO DESIGN. צילום: מאור מויאל
רון ושריתה פלד, ECHO DESIGN. צילום: מאור מויאל

לחזק את אזורי הספר: סטודיו אקו דיזיין של שריתה ורון פלד

המעצבים ובני הזוג שריתה ורון פלד פונו מביתם שבנגב המערבי וכעת מתארחים במכמורת. גם חלק ניכר מהפרויקטים שעליהם עבדו באזור מגוריהם נעצרו או הוקפאו. ״יהיה צורך בהסתכלות מעמיקה שתכליתה לחזק את האזור״, הם אומרים

שריתה ורון פלד, בעלי סטודיו אקו דיזיין לתכנון ועיצוב ובני זוג בחיים, מתגוררים במושב שדי אברהם במועצה האזורית אשכול. אבל את השיחה איתם אנחנו מנהלים ממקום מושבם הזמני בבית שהועמד לרשותם במושב מכמורת, שם הם שוהים בעקבות המלחמה שהרחיקה אותם מביתם. ״האנשים פה במכמורת מקסימים ומקבלים אותנו נהדר, אבל הנשמה עדיין נמצאת בבית שבנגב״, אומרת שריתה.

הפינוי שנכפה עליהם אינו הראשון במציאות חייהם, אבל כרגע נראה שמדובר באחד יותר מדי. בשבת השחורה של ראשית אוקטובר, שטרפה באכזריות נוראית את קלפי החיים של כולנו, הם לא היו בבית באשכול. הם ובתם האמצעית היו בערבה, ובנם הגדול, חייל קרבי שבימים אלה נמצא בדרום, שהה בצפון. הבן הקטן בן ה־13 היה אצל הסבים, הוריה של שריתה, ביישוב הסמוך, מבטחים.

״מחבלים חדרו אליו ומעל ל־30 שעות הם היו בממ״ד, כשרוב הזמן הייתי על הקו איתם״ מספר רון. ״שנים הייתי חבר בכיתת הכוננות, אבל כשהוחלט על מסירת הנשקים עזבתי, כי היה לי ברור שמדובר בטעות חמורה. הכתובת הייתה על הקיר, וידעתי שבשעה שיידרש – אי אפשר יהיה לספק את ההגנה כמו שצריך״.

הם ירדו דרומה לפני 22 שנים, ולפני 17 שנים בנו את ביתם היפה במושב שבנגב המערבי. ״זה השם הנכון והראוי לאזור. המיתוג שלו כעוטף עזה מייצר דיסוננס בין היופי והפסטורליה של המקום, המרחבים והאדמה שעובדה באהבה, ומפריד אותו תודעתית. כאילו שהוא חלק שלא ממש שייך״, מדגיש רון את הסתייגותו הנחרצת מהשם שדבק בחבל הארץ היפה, שכונה, ולא בכדי, גן עדן.

אקו דיזיין, בנייה פרטית. צילומים: מאור מויאל

אקו דיזיין, בנייה פרטית. צילומים: מאור מויאל

צילום: אורי אקרמן

צילום: אורי אקרמן

עם כל אהבתם לנגב המערבי והחוסן שרכשו מהחיים עצמם בשנות מגוריהם באזור – שגרת ״טפטופים״ וסבבים מבצעיים, החוויה הקשה שעברה עליהם עד שיקיריהם חולצו מהממ״ד, לצד אובדן של יותר מדי חברים יקרים וממדי ההרס הנוראי שהותיר האירוע הנפשע – הם מבחינתם סוג של קו פרשת מים. ״יש לנו המון שאלות ותהיות ואנחנו לא יודעים מה יהיה״, אומרת שריתה, ״אבל כן יודעים בוודאות שאנחנו לא מוכנים להיכנס שוב לסיטואציה כזאת״.

רון פלד: המבט לעתיד צריך לצאת מנקודה של חברה וקהילה כדי שאנשים יחזרו לאזור. היום זה שברירי. אנשים פונו מבתיהם, וככל שהם מרוחקים מהאזור – המבנה הקהילתי והסיכוי לשיבה נחלשים

שריתה זנחה את עולם הריקוד לטובת העיסוק בעיצוב. היא בוגרת לימודי התחום באסכולה, ולימודי אמנות רב תחומית באוניברסיטת תל אביב ופיסול בבית ספר בסיס. רון הגיע לתחום אחרי שסיים לימודי תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון וערבית, שלאחריהם עשה הסבת אקדמאים לתכנות והשתלב בסצנת ההייטק. בהמשך, לדבריו, הבין שהמשיכה האמיתית שלו היא לעולם התכנון והלך עם נטיית לבו – למד הנדסאות בניין במכללת ספיר והשלים לימודי תואר שני בעיצוב אורבני בבצלאל. ״אמרו לי שהשתגעתי, כי מי עוזב היום משרה נחשקת בעולם ההייטק״, הוא מספר.

את סטודיו אקו דיזיין הקימו השניים לפני 20 שנה ובמהלך שנות קיומו צברו גוף עבודות הכולל מנעד פרויקטים, פרטיים וציבוריים – במרחב המועצה וברחבי הארץ. הבתים שהם מתכננים מאופיינים בדרך כלל בעושר חומרי וצבעוני, ויותר מכל מגלמים את תפיסת עולמם לגבי מהותו של בית, כפי שמגדירה אותו שריתה – ״המקום שבו נמצא הלב״. הדרך למימוש התכנון מתחילה, לדידם, בהקשבה ללקוחות כמילת מפתח ליצירת מרחב מגורים שנכון עבורם במדויק. מרחב מכיל ועוטף, שבנגב המערבי מקבל משמעות נוספת, שאותה הם מכירים על בשרם.

הרצון להחדיר לחלל נוף ואור יום טבעי ולייצר קשר בין פנים וחוץ באמצעות מפתחים גדולים מחד, וקונטקסט סביבתי שמכתיב צורך במיגון יעיל ואיכותי מאידך – הוא הבט תכנוני מרכזי שאת המענה לו הם מגבשים בדרכים חכמות, כך ששני המרכיבים ישתלבו נכונה ללא פגיעה בזרימת החלל ובאסתטיקה. ״אצלנו בבית הממ״ד הוא חדר הארונות של יחידת השינה שלנו. תכננו אותו כחלל מרווח עם שטח רצפה נקי שמאפשר לפרוש עליו בנוחות מזרנים, והצמידות לחדר השינה, שפירושה קרבה לשירותים ובעיקר קרבה אלינו – ההורים, נוסכת ביטחון ומאפשרת גם לנו לזנק מהמיטה ולהיכנס אליו בבטחה כשצריך״.

כאן ועכשיו, יום ביומו

בין הפרויקטים הציבוריים שעליהם הם חתומים במרחב אזור מגוריהם, אפשר לציין את הפצמ״ר, מתחם הכולל מועדון כושר ופאב בקיבוץ כרם שלום, שבו תכננו גם את תרבותא – מתחם קהילתי להורים וילדים העומד לפני סוף ביצוע; מועדון לחבר בקיבוץ נירים; מועדון לחבר במושב יבול ונוספים.

פרויקטים אחרים מצויים בשלבים שונים של תכנון, כמו הדיונה – הרחבת מרכז קהילתי של גוש חבל שלום; ויש שגם נעצרו או הוקפאו, כמו נאות בארי – מתחם לגיל השלישי שנועד לכלול חללי פעילות שונים להרצאות, סדנאות וחוגים, חללים לטיפולי פיזיותרפיה ובכלל זה לאנשים סיעודיים; וגיבוש רעיוני שנגדע באיבו למתחם תעסוקה, מסחר ותיירות בקיבוץ בארי. ״לא מעט מהדמויות המרכזיות שעסקו בהם ושעימן היינו בקשר קיפחו את חייהם או הוכרזו כחטופים ונעדרים״, הם מספרים.

הדיונה, חבל שלום. הדמיות: אקו דיזיין

הדיונה, חבל שלום. הדמיות: אקו דיזיין

מועדון לחבר בקיבוץ נירים. הדמיות: אקו דיזיין

מועדון לחבר בקיבוץ נירים. הדמיות: אקו דיזיין

מועצה אזורית אשכול. הדמיות: אקו דיזיין

מועצה אזורית אשכול. הדמיות: אקו דיזיין

נאות בארי. הדמיות: אקו דיזיין

נאות בארי. הדמיות: אקו דיזיין

תרבותא. הדמיות: אקו דיזיין

תרבותא. הדמיות: אקו דיזיין

birds

לנגב המערבי ככלל יש לדבריהם מאפיינים שמייחדים אותו. מעצם העובדה שהאזור חשוף לסכנות ומרוחק מהמרכז, הלכידות וההבטים הקהילתיים הם ערכים משמעותיים במרקם החיים במקום. אלה קיבלו ביטוי גם בפרויקט הגמר של רון בלימודי התואר השני בעיצוב אורבני, ״חבל ארץ״, שבמסגרתו בחר באזור כמקרה בוחן. רבות מהמסקנות שהעלה הניתוח שביצע במסגרתו מקבלות במצב הנוכחי משנה רלוונטיות, ומתיישרות עם דעותיו לגבי עתידו, העלום לפי שעה, של האזור.

״אי אפשר להתעלם מאזורי ספר. צריך לחזק אותם ולתת להם מקום. ההשלכות של גישת התכנון שרווחה – גישה מטרופולינית – לא מוכיחה את עצמה באזורים מרוחקים״, הוא אומר. ״מה שבטוח זה שיידרש שינוי בתפיסה המרחבית. תכנון אזורי חדש צריך יהיה להימדד גם בפרמטרים קהילתיים־חברתיים, לא רק כלכליים ותועלתיים. המבט לעתיד צריך לצאת מנקודה של חברה וקהילה כדי שאנשים יחזרו לאזור. היום זה שברירי. אנשים פונו מבתיהם, וככל שהם מרוחקים מהאזור – המבנה הקהילתי והסיכוי לשיבה נחלשים״.

המחשבה על העתיד, לשיטתו של פלד, צריכה להיות רחבה וכוללנית. ״לא צריך ואי אפשר להשלים עם המציאות שהייתה. יהיה צורך בצוות חשיבה שינתח את כל השאלות וינסח את המטרות כמכלול אחד, ובהסתכלות מעמיקה שתכליתה לחזק את האזור ואת איכות החיים בו״.

לכאב העצום שהם חשים מתלווים עכשיו גם חששות כלכליים לגבי העתיד. ״העשייה נפגעה וכל מה שאנחנו רוצים זה להמשיך ולהתפרנס בכבוד״. כך, עם כל הקושי, הם משתדלים להמשיך לתפקד, גם אם בהרכב חסר. ״אדריכלית שעבדה איתנו איבדה את בעלה שהיה בכיתת הכוננות של כרם שלום ועובדים אחרים מפוזרים במקומות שונים בארץ״, הם מספרים. נכון לעכשיו רון ושריתה עובדים בחלל קטן במתחם מדרשת רופין, יוצרים קשר עם לקוחותיהם, ואפילו הציגו שתי פרזנטציות. ״אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים, יום ביומו. את היום שאחרי אנחנו לא מצליחים לראות״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. שיאל נירן יהלום

    מרגשים ומעוררי השראה עם החיבור לאדמה, לנוף והאהבה לארץ.

  2. תמר רוזלס

    זוג נהדר, חכם ומלא השראה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden