כל מה שחשוב ויפה
גליה ארמלנד, מתוך ״ארמון של אהבה״ מאת מיכל סנונית
גליה ארמלנד, מתוך ״ארמון של אהבה״ מאת מיכל סנונית

גליה ארמלנד // ארמון של אהבה

גליה ארמלנד החלה לעבוד על איור ספרה החדש של מיכל סנונית עוד לפני פרוץ המלחמה, והוא איפשר לה להיאחז במה שהיא הכי אוהבת לעשות. את הגיבור, שלומד בסיפור לאהוב אחרים מלבד עצמו, ניסתה לאייר כדמות שיכולה ללמוד ומתוך כך - גם להשתנות

אני גליה ארמלנד, נעים מאוד. אני אמנית קרמיקה, מאיירת ומעצבת. יש לי סטודיו חמוד מול השדות של קדימה שבו אני נמצאת במרבית שעות היום, כשאני לא מרצה או מלמדת.

סיפוריות, זמן ותנועה הם נושאים שמעסיקים אותי באופן כללי ובפרט ביצירה שלי בחומר הקרמי. היכולת של דימוי נרטיבי לתמוך במהלך משתנה – מהמציאות לדמיון ולהפך, למול החומר היוצר נוכחות של ״כאן ועכשיו״; וכן המפגש בין העולם הדו־ממדי המאויר לבין העולם החומרי, הטקטאלי – מובילים אותי ליצירה הבוחנת מחדש זמן, צורה וצבע.

מיכל סנונית פנתה אלי בפעם הראשונה לפני כ־12 שנים, אחרי שראתה בחנות הספרים ספר קטן שאיירתי. כמובן שצהלתי מאושר. תמיד אהבתי את הכתיבה של מיכל ויש לי בבית (כמעט) את כל ספריה.

התחלנו לעבוד יחד על סיפור שכתבה. אותו סיפור לא התממש לכדי ספר באיוריי בסופו של דבר, אבל אחרים כן, וכך יצא שעבדנו יחד בשיתוף פעולה מיוחד במינו על חמישה ספרי ילדים (״יחזקאל הצב השובב״, ״גלי והמפלצת המעופפת״, ״רוקמת החלומות״, ״גם למפלצות יש רגשות״, והאחרון – ״ארמון של אהבה״).

רציתי לשמור על קו נקי ופשוט – רישום עפרון וצבעוניות עדינה. זהו כיוון סגנוני שכבר בא לידי ביטוי בספרים אחרים שאיירתי עבור מיכל, וגם עכשיו הרגשתי שיביע באופן הנכון ביותר את רוח הסיפור

את הטקסט ״ארמון של אהבה״ שלחה אלי מיכל כחודש לאחר פרוץ המלחמה. למרות הנפש המרוסקת והעצב העמוק, הרגשתי שהדבר הנכון ביותר עבורי באותו הרגע הוא להמשיך ולהיאחז במה שאני הכי אוהבת לעשות – ליצור ולצייר.

הטקסט מספר על איש שיש בו אהבה, אבל רק לעצמו. הוא רוצה באהבת הזולת, אבל מתקשה להבין איך לקבל אותה. הוא מנסה באמצעים של כוח, של כורח, של הון ושל החצנה. אבל אלו רק מעוררים כעס ומחאה בקרב האנשים.

גם כשהוא מצליח ליצור קשר עם אחרים, בצורה זו או אחרת, מבלי משים הוא מטרפד מראש את הקשר בהגבלות ובמחיצות פיזיות ורגשיות. לבסוף, דווקא האנשים הם אלה שמעוררים את תשומת ליבו ומאירים לו את הדרך בהבנה מחודשת, שבאמצעותה הוא לומד לחלוק את אהבתו עם כולם.

התחלתי בעיצוב הדמות הראשית, גיבור הסיפור. חשבתי על דמות שיש בה מגוון צדדים. דמות שמצד אחד יכולה להיות תקיפה ודורשת ומצד אחר מעוררת חמלה ואפילו חיבה. דמות שיש בה אהבה אבל במקביל אהבה ספציפית בלבד, רק לעצמה. דמות שיכולה ללמוד ומתוך כך – גם להשתנות.

birds

הסיפור מתחיל במשפט: ״איש אחד היה מלא באהבה – אבל רק לעצמו״. לכן ציירתי את האיש, כפי שראיתי אותו בעיני רוחי – שמנמן, מדושן, מחבק את עצמו בעונג, בגוונים אדמדמים של סומק וזחיחות. הגשתי את הסקיצה למיכל והיא אישרה לי להמשיך. אז המשכתי.

הסיפור גדוש בטקסט ובהתאם לזה הייתי צריכה להשאיר עבורו הרבה מקום בין האיורים. רציתי גם לשמור על קו נקי ופשוט – רישום עפרון וצבעוניות עדינה. זהו כיוון סגנוני שכבר בא לידי ביטוי בספרים אחרים שאיירתי עבור מיכל, וגם עכשיו הרגשתי שיביע באופן הנכון ביותר את רוח הסיפור. על הרישומים עבדתי ידנית ואז סרקתי אותם. את הצבעים הוספתי על גבי הסריקות בעיבוד מחשב.

העבודה על הספר בתקופה המורכבת שכולנו חווים הייתה עבורי מעין עוגן. מפלט רגעי לתוך עולם אחר. אני מאחלת לכולנו למצוא אהבה לעצמנו ולכל מי שסביבנו. ממש כמו במילותיה היפות של מיכל סנונית החותמות את הסיפור: ״ולאיש שאהב רק את עצמו, הייתה עכשיו בלב אהבה לכו־לם״.


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden