חדר משלי // ניצן הורוביץ

תעודת זהות

ניצן הורוביץ, מעצב רב תחומי שפעיל משנת 2000, בוגר לימודי עיצוב פנים ולימודי עיצוב תעשייתי. בעל משרד בבני ברק שמונה עשרה עובדים, ביחד עם אשתו דורית סלע – יחד מחליטים אלו פרוייקטים לבצע במשותף ואלו כל אחד בנפרד.

עוסק במגוון פרוייקטים, החל מדירות ובנייה פרטית ועד לחללים מסחריים ומשרדים. הסגנון הוא עכשווי, אני עושה מה שבא לי לעשות באותו הרגע, מה שמתחבר עם הלקוח. הכל תלוי זמן ותלוי לקוח. אני לא אפול לקישוטיות. אני מקפיד על ניקיון וסדר עיצובי, איזון בין טקסטורות, שילוב נכון בין חומרים. אלו דברים שלא אתפשר עליהם. לקוחות מגיעים אלי כי הם רוצים למצוא את האקלקטיות. ייתכן שפרוייקט אחד שלי יהיה אולטרה מודרני והשני תעשייתי לגמרי.

אהבה ראשונה

הבחירה בעולם העיצוב היתה טבעית עבורי. היא נבעה מהרצון לעצב, לחקור וללמוד תהליכים בעולם האדריכלות. מאז ומתמיד עסקתי ביצירה במגוון רחב של תחומים שונים – קדרות, עבודה עם טייחים, חומרים, שיטות יישום. המקצוע בחר בי ולא אני בו. האהבות שלי הן חומרים ואנשים, והעיצוב מהווה דרך נפלאה לחבר, להשפיע ולהפגיש ביניהם.

הזכרון הראשון שלי מעולם העיצוב הוא מגיל ארבע: אבי, שהוא מהנדס במקצועו, היה מצייר לאחי התאום ולי בפנקס שתמיד היה איתו ציורים ממבט על. אנחנו היינו צריכים לנחש, להפוך את הדו ממד לתלת ממד. זה תמיד ריגש אותי.

אהבה שנייה

הרצון לחקור ולעסוק בחומרים, משלב חומר הגלם ועד להתפתחות ויצירת השלם. כשלמדתי עיצוב פנים הבנתי שאין לי מספיק ידע בחומרים לכן החלטתי להמשיך וללמוד עיצוב תעשייתי, שם גיליתי את הצורך העמוק שלי במחקר בחומר וטכנולוגיה. את כל הפרוייקטים שלי אני מתכנן, מפתח וחוקר, החל מהכיור ועד השידה וגג הרעפים. זה הפטיש שלי.

אני לוקח את החומר ומאתגר אותו להיות משהו אחר. כל חומר יכול להתחבר בכל קונספט, הכל עניין של מינון. אני מעוות אותו ועושה לו מניפולציות. בימים אלה דורית ואני מתכננים אולם תצוגה גדול ברחוב הלח״י בבני ברק. חיפשנו חומר לעטיפת הקירות במראה בטוני, שיהיה ניתן לתיקון ותחזוקה שוטפת. יחד עם חברת צבע ישראלית פיתחנו צבע שמעניק מראה בטון וקל לתיקון ויישום.

חילוף חומרים

שתי האהבות עוסקות בשני הרבדים שמאפיינים אותי – האחד הוא העבודה עם הידיים והשימושים בטכניקות ויזואליות , והשני הוא הרצון לגלות את עצמי בכל פעם מחדש דרך היצירה. אחרי השירות הצבאי כחובש קרבי התחלתי ללמוד עיצוב פנים. יום יום בתום הלימודים הייתי נוסע ועובד בנגרייה. נוגע בחומר ובמכונות.

עניין אותי לא רק המוצר המוגמר אלא תהליך היצירה, באותה המידה שבה מעניין אותי תהליך היצירה של ספה או גוף תאורה. אני משוטט בהרבה מקומות יפים בענף העיצוב בארץ ובחו״ל, ומתבונן לא רק באולם תצוגה יפה זה או אחר, אלא בכל מה שיש מאחוריו. החלק הפחות אסתטי הוא זה שמרגש אותי. יש מיליון דרכים ליצור משהו. אני רוצה לגעת בגומי ולמתוח אותו עד למקסימום, רגע לפני שהוא נקרע.

דירה במרכז הארץ

דירה בגודל 180 מ״ר במגדל חדש במרכז הארץ, שעיצבתי עבור עבור זוג בשנות ה־50. זוהי דוגמה מוחשית לכך שסביבת מגורים במגדל גבוה יכולה להפוך לבית לכל דבר ועניין. בני הזוג, שעברו מבית למגדל, מעריכים חומר וטקסטורה ומעניקים כבוד לאמנות. עבדתי בטכניקות מיוחדות יחד עם אמנים שיצרו מערכות מורכבות.

כך, לדוגמה, פועלת בה מערכת דלתות הרמוניקה שבעזרתה תחמנו את סוויטת השינה של הבן שמגיע מפעם לפעם וממוקמת בסמוך לכניסה, ואת המטבח שמצוי בלב החלל הציבורי ויודע להתנתק ממנו בעת הצורך. בתוך כך, תכננו אלמנטים שמשווים למרחב תחושה ביתית. משהו במקצב של העמודים והחרכים, כמו גם החומרים, שרובם ככולם בעלי טקסטורה עמוקה ומיוחדת, גורמים לסביבת המגורים הזאת להיתפס כאותנטית ועל־זמנית.

הנוף והאמנות, פרי יצירתה של בעלת הדירה, היוו כבר מתחילת הדרך נדבך מרכזי בתכנון והם שמייצרים את סיפור המסגרת. כמתכנן, התמונות, הפסלים ועבודות הברזל של בעלת הבית – היו לי יתרון אדיר. אלה אלמנטים שהובילו לייצר פלטפורמה רגועה ומונוכרומטית, כשבפועל הטיפול בפנים תפקידו להעשיר את אדריכלות המבנה, תוך הדגשת העמודים ושימור ממד הגובה של הוויטרינות והחלוקות.

כמעט ואין ברחבי הדירה קירות בנויים ומרבית החלוקות בוצעו על ידי פרטי נגרות, כמו ההפרדה שבין המטבח לסלון ופינת האוכל, ובין חדר השינה במאסטר ההורים לחדר הרחצה. הדירה רוויית טקסטורות אבל האווירה שנוצרה היא מינימליסטית עם באלנס, שמעצים את ממד החום ושומר על מראה מתוחכם.