״אם העולם הזה הוא ים״: המילים שריצפו את חייו של נתן יונתן

סרטו החדש והיפה של ארי דוידוביץ׳, ״אם העולם הזה הוא ים״ (הבחירה הרשמית של פסטיבל דוקאביב) שמוקרן בימים אלו ב־yes, הוא סרט ביוגרפי ששופך אור על אחד המשוררים הנצחיים של השירה העברית, נתן יונתן. רוחו ממשיכה לרחף בין המילים מעל כל תדר בגלי הרדיו, על אף שנפטר לפני שני עשורים.

הבונוס בסרטים על משוררים הוא שהם רצופים שירים, ובמקרה הזה, מדובר בשירים שכולנו מכירים וגדלנו עליהם; שירים שמחזירים אותנו לארץ ישראל של פעם: ״חופים הם לפעמים / געגועים לנחל״ או ״הגידי לי מילים יפות מבכי ואושר / הוא כנראה אהב אותי / האיש הזה״.

יש ביניהם שירים שמוקראים, שירי זיכרון או שירי אהבה שהולחנו או שירים שמבוצעים על ידי גדולי הזמרים והזמרות שהביאו אותם אי אז במאה הקודמת לקדמת הבמה של המוזיקה הישראלית. חלקם חוזרים אליהם כעת, לעיני המצלמות (כמו להקת האחים והאחיות בקאמבק נפלא ורונית אופיר המרגשת).

הסרט מורכב מקטעי ארכיון, עדויות וראיונות עם אנשים שהכירו את יונתן, החל מהמשפחה הקרובה ועד לחברות הקיבוץ שעוד זוכרות אותו, לצד מוזיקאים וחוקרי ספרות עברית בולטים כמו פרופ׳ נורית גוברין ופרופ׳ גדעון טיקוצקי. הוא משרטט פרופיל של אדם שחי מתוך המילים שריצפו את חייו ובתוך כך את כאביו. כאב של אב שכול, כאב של אדם שעקר מהקיבוץ שבו הקים את ביתו עם אשתו הראשונה צפירה ובו נולדו שני בניו, ליאור וזיו – אל העיר הגדולה, אחרי אהבתו החדשה נילי, בתה ולעתיד לבוא נכדה נעדר האב, שהופך עבורו לבן.

הסרט ממחיש כיצד פואטיקה היא דבר מעניין, משום שהיא מניעה רגש מסתורי שנע בין אהבה לגעגועים ומעניקה חיים לכל מושא מבטה. כך גם הקולנוע: משמר זיכרונות ומקפיא רגעים

נתן יונתן נולד כנתן קליין ועלה ארצה עם הוריו מרוסיה כשהיה בן שנתיים. נוף ילדותו שבולט בשיריו ממשיך אל תוך מרחבי חייו בתחנות שונות, כשבהמשך, כחניך השומר הצעיר, הצטרף ב־1945 לקיבוץ שריד. יונתן היה עטור פרסים (כפי שמציינת פרופ׳ גוברין, הוא זכה בכל פרס אפשרי בספרות, למעט פרס ישראל).

חייו האישיים של יונתן כמשורר לא נחשפים בשיריו. אלה שמתחקים אחרי סיפור חייו ומשבריו, כפי שעושים החוקרים גוברין וטיקוצקי, מפצחים את הליריקה של המילים וחושפים את המשברים המסתתרים מאחוריהם. על אף היותם אנשי אקדמיה, הם מביאים לראיונות גם זווית אישית מרתקת. כך לדוגמה מעיד על עצמו טיקוצקי: ״הוא היה הראשון שלי, מעין מנטור, מעין אב״,״הוא משורר מתגעגע, משהו בהלך הרוח הרומנטי לכד אותי״.

אחד הראיונות היפים בסרט הוא ראיון עם הזמר שלמה ארצי. גם כאן נוצר תבחין מעניין, כשארצי מתבל את הביוגרפיה שלו עם תמונות מראשית דרכו ומהופעותיו הטלוויזיוניות המתוקשרות עם יונתן. הוא מספר איך ראשית דרכו הצטלבה עם שיריו של יונתן, שלא מיהר להיכנע לו, על אף היותו פופולרי, והוביל את הלחנים למקומם הפואטי הנשגב כמו שאנחנו מכירים מהשיר ״איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא / אשר היה כערבות הבוכיות״.

עול תחושת התסכול

הסרט ממחיש כיצד פואטיקה היא דבר מעניין, משום שהיא מניעה רגש מסתורי שנע בין אהבה לגעגועים ומעניקה חיים לכל מושא מבטה. כך גם הקולנוע: משמר זיכרונות ומקפיא רגעים. לכן העיסוק במילים ושירה נראה טבעי כל כך על המסך, עד כדי כך שהסרט מרגיש קצר למרות שאורכו הוא למעלה משעה.

שבריו של יונתן נחשפים בסרט לראשונה ובאופן פחות מוכר. כך לדוגמה, הביקורת שספגה משפחתו מוותיקי הקיבוץ ועליה מדברות באופן מרתק שלוש חברות ותיקות, בנות הקיבוץ; או המרחק והכמעט־נתק שנוצר עם בנו זיו מנישואיו הראשונים והרצון לממש את אבהותו באמצעות נכדה של אשתו השנייה.

לצד ההבטים האישיים, יונתן נשא בעול תחושת התסכול על כך שלא נמנה מבין המשוררים החשובים והקלאסיים בתקופתו. הדוברים מעידים כי דווקא הפופולריות שזכה לה בקרב המוזיקאים יצרה לשיריו תהילה משטיחה, שטשטשה את העומקים של שיריו. או כמו שמדייק את זה שלמה ארצי: ״מצד אחד השירים שלו נהיו כל כך פופולריים, שהם נהיו עלק פזמונים, ואז זה הוריד אותו מהמקום שהיו בו דוד אבידן או עמיחי או דליה רביקוביץ׳ או נתן זך. לא שמו את נתן יונתן במקום הזה. זה כאב לו המון שנים״.

כשנשאל בראיון טלוויזיוני ״מה ייכתב על המצבה של נתן יונתן?״ הוא השיב ״אני חושב שהמלה משורר ראוי שתהיה שם… למרות שהרבה שנים התביישתי בשם הזה וחשבתי שזה מן… או שאני לא ראוי לזה או שאולי זה מעיד על איזשהו דבר לא חזק מספיק בתוך המציאות האכזרית שבה אנחנו חיים. היה אולי יותר יפה כמו שכותבים על מצבות ׳מצביא׳, ׳מפקד׳, ׳לוחם׳, אני לא יודע מה. אבל היום אני אומר ׳משורר׳״.

דוידוביץ׳ מיקם את עצמו בשנים האחרונות כדוקומנטריסט – במאי ומפיק רגיש, שנכנס לנבכי העולם התיעודי באופנים יצירתיים ומחזיר לקדמת הבמה יוצרי מופת לדיון התרבותי־ישראלי. הוא טיפל בסיפורה של תרצה אתר ב״ציפור בחדר״ (2015) באופן מרתק ובהמשך יצר את ״החיים הנסתרים של שייקה אופיר״ (2019), סרט שעסק בביוגרפיה על השחקן הישראלי המיתולוגי, שהפך למדובר מאוד. כעת מגיע תורו של נתן יונתן, והוא מטופל בידיו המיומנות באופן קולנועי נקי, הכולל חשיבה רוחבית המקיפה חיים של למעלה מ־80 שנות חיים של אדם שנשם שירה.

---

אם העולם הזה הוא ים
בימוי: ארי דוידוביץ׳
67 דקות; ישראל, 2024 / יס דוקו
5 כוכבים