מה חדש // רונן חן x המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר

מי אני

אירה גולדמן, מעצבת אופנה ומרצה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר ובבצלאל.

במשפט אחד

שיתוף פעולה של שנקר עם בית האופנה רונן חן לרגל חגיגות ה־30 למותג, שנערך במסגרת הקורס ״לצאת מהקווים״ שאותו הנחיתי יחד עם המנחה הטכנית ז׳קלין סופר. הסטודנטים.ות התבקשו – פשוטו כמשמעו – לצאת מהקווים המוכרים של בית האופנה רונן חן, ולהציע פרשנות חדשה ואישית לעולם שהוא בנה.

מה חדש

שיתוף הפעולה עם רונן, בוגר המחלקה ומעצב בעל שפה מובהקת ונוכחות ארוכת שנים בזירת האופנה הישראלית, אפשר לנו לפתוח לסטודנטים.ות של שנה ג׳ חלון הצצה נדיר לעשייה המקצועית ולמאחורי הקלעים של עולם האופנה.

כמרצה, זו הייתה זכות לעמוד על קו התפר שבין פרקטיקה לעיצוב אישי, בין מותג מבוסס לרוח צעירה ובועטת. עבור רונן זה היה מפגש עם המקום שבו הכל התחיל; ועבורנו – מפגש נדיר עם האפשרות לחנוך את הדור הבא של מעצבים.ות ישראלים.ות תוך כדי דיאלוג אמיתי עם תעשיית האופנה.

בתחילת הקורס 16 מהמשתתפים קיבלו הזדמנות לחקור את הדי.אן.איי של המותג ואת הקווים המאפיינים שלו; ואז, מתוך ההבנה הזו, לפרק, לבנות מחדש, ולתת לו קול ייחודי. במקביל הם.ן התבקשו לבחון את הדי.אן.איי האישי שלהם כמעצבים.

במהלך הלימודים הם רגילים.ות ליצור ״מהבטן״, מתוך חקירה אישית של נושאים שקרובים לליבם.ן, ולעבד אותם לתוך שפה עיצובית אינטואיטיבית וגולמית. בקורס שלנו הם.ן נאלצו לזהות, לנסח ולהגדיר מהם אותם מאפיינים שמרכיבים את כתב ידם העיצובי.

רונן ליווה את התהליך באופן צמוד, תרם מהניסיון, מהזמן ומהמשאבים שלו, ובעיקר – מהלב. במהלך הסמסטר נכנסו הסטודנטים.ות אל תוך הסטודיו שלו – גם המטאפורי וגם המעשי, למדו מקרוב על תהליכי עיצוב וייצור ולא חששו לאתגר אותו

עבור רבים.ות מהמשתתפים.ות, זו הייתה הפעם הראשונה שבה נדרשו לעבור תהליך מודע של עיבוד והמשגה של השפה האישית שלהם. במקום תשובות אוטומטיות כמו ״ככה אני אוהב.ת״ או ״זה פחות/יותר אני״ – ביטויים שנשמעים לא אחת במהלך הנחיות – נדרש ניסוח מדויק, מושכל ואחראי של עקרונות אישיים, כבסיס ליצירה. עבור רבים.ות מהם.ן זה היה שלב מהותי ומשמעותי בהתפתחות המקצועית.

רונן ליווה את התהליך באופן צמוד, תרם מהניסיון, מהזמן ומהמשאבים שלו, ובעיקר – מהלב. במהלך הסמסטר נכנסו הסטודנטים.ות אל תוך הסטודיו שלו – גם המטאפורי וגם המעשי, למדו מקרוב על תהליכי עיצוב וייצור ולא חששו לאתגר אותו: מה עושים, לדוגמה, עם קולקציה של חמש מערכות לבוש שבה דגש על פיתוחי טקסטיל וצורניות של פרחים שרחוקים שנות אור מהאסתטיקה של רונן חן? בסופו של דבר נעשו אדפטציות נדרשות כדי להתאים את המערכות לרוח ולמגבלות הייצור של המותג.

למרות הקשר ההדוק ששנקר מקיימת עם התעשייה המקומית, וחרף העובדה שרבים מבוגריה משתלבים בה עם סיום לימודים, הרי שהזדמנויות אמיתיות לקחת חלק בתעשייה המקומית – ולא רק לצפות בה מבחוץ – הן נדירות. כאן טמונה חשיבותו של שיתוף פעולה מסוג זה, שמאפשר לאקדמיה למלא את תפקידה הכפול: מחד – להרחיב אופקים, לעודד מחשבה עצמאית, ביקורתית ויצירתית, ולחתור לחדשנות ולשבירת מוסכמות; ומאידך – להעניק כלים מעשיים ולהכין את הסטודנטים למפגש בלתי אמצעי עם מגבלות וצרכים של שוק אמיתי.

מפגש כזה, עם עולם מסחרי שמונע משיקולי ייצור, עלויות ושיווק, עלול במקרים מסוימים לבלום את פרץ היצירה ולצמצם את החופש האמנותי. אבל בקורס הזה ביקשנו דווקא לא להירתע מהמתח שבין שני העולמות, אלא לצלול אליו.

הסטודנטים נחשפו לאתגרים שכל מותג אופנה פוגש: מגבלות תקציב, אילוצים טכניים בייצור סדרתי, התאמת הבגד למגוון רחב של מבני גוף, בחירת חומרים שמתאימים לשוק המקומי, זמינות של אביזרים ועוד – שיקולים שלרוב אינם חלק מהעבודה האקדמית הרגילה, המתבצעת לעיתים קרובות בתנאי מעבדה ובסטנדרטים של הוט קוטור.

הקורס הסתיים בבחירה של פרויקטים מצטיינים שזכו בפרסים מטעם בית האופנה, ו־13 דגמים נבחרים כבר מוצגים ונמכרים ברשת חנויות רונן חן ובאתר. במציאות הכואבת של המלחמה וציפייה גדולה להחזרת החטופים, מפגש כזה היה נקודות אור משמעותית ונוגעת: עבור רונן חן זו היתה סגירת מעגל מרגשת, עבור הסטודנטים.ות זו היתה פתיחת דלת.

טיימליין

בעיניי יש חשובות מכרעת לחשיפה של סטודנטים לתעשיית האופנה ולמפגש עם מעצבים יוצרים. כמי שמלווה את המעצבים הצעירים בפרויקט החממה של מפעל הפיס בשנים האחרונות, אני רואה את המאבקים והאתגרים שלהם, בעיקר באספקטים של שיווק וייצור. לראות עסק מקומי שמצליח להתקיים במציאות המטורפת שלנו כבר 30 שנים באופן יציב ובלתי מתפשר זו השראה ולמידה מאין כמוה.

התמודדות עם אילוצי ייצור הובילה את הסטודנטים לא רק לחשיבה פרקטית, אלא גם לשאלות מהותיות על גבולות היצירה, על רלוונטיות בשוק, ועל האיזון הדק שבין חזון אישי לבין עשייה מסחרית. זהו שיעור משמעותי לא פחות מכל סקיצה או גזרה, ואולי אפילו יותר. בטח רגע לפני שהם מתחילים את שנתם המסכמת בשנקר ויוצאים לחיים האמיתיים.

מהו פרויקט החלומות שלך ומה צריך לקרות כדי שהוא יתגשם?

אני מרשה לעצמי לחלום בגדול וחולמת על שיתוף פעולה עם ריי קאווקובו מהמותג Comme des Garçons, לא רק מתוך הערכה עצומה ליצירה הבלתי מתפשרת שלה, אלא גם מתוך רצון לחשוף את הסטודנטים שלנו לעשייה ולתהליכי חשיבה של מותג־על פורץ דרך.

קאווקובו, בכישרונה הרדיקלי ובחזונה הבלתי שגרתי, שוברת מוסכמות באומץ מעורר השראה – לגבי מהי אופנה, איך בגד אמור להיראות ולהילבש, ומהם תפקידיו הפונקציונליים, התרבותיים והרגשיים.
עבור סטודנטים, מפגש עם יוצרת כזו יכול לטלטל, לאתגר ולהרחיב את גבולות החשיבה. זה לא רק מפגש עם עולם אחר, זוהי דלת שנפתחת למרחב שבו הדמיון, האידיאולוגיה והעיצוב חיים בכפיפה אחת.

אולי יעניין אותנו גם

כבר תקופה שאני עוקבת אחרי המעצבת אלן הודקובה לרסון, בעלת המותג HodaKova שזכתה לאחרונה בפרס היוקרתי של LVHM למעצבים צעירים. אלן היא יוצרת בעלת חזון ששואפת להקים את בית האופנה הראשון בעולם שיהיה מקיים לחלוטין – לא רק ברמה החומרית, אלא גם כתפיסת עולם שמבקשת לשנות את הדרך שבה אנחנו חושבים על אופנה. את הגישה החדשנית שלה היא מגשימה דרך בחירה בפריטים קיימים וטרנספורמציה שלהם לפריטי יוקרה ייחודיים, תוך הדגשת ערך העבודה הידנית והאמנות שבמלאכה.

במקום לרדוף אחרי ייצור המוני, היא בוחרת במודל עבודה גמיש, אבל תחום בגבולות ברורים, מתוך אמונה שמגבלות הן קרקע פורייה ליצירתיות. העבודה עם חומרים שנזנחו מאלצת אותה להתמקד באיכות, באפשרויות הגלומות בכל פריט ובכוח של עשייה מוקפדת.