דיוויד הוקני 25: 5 ציורים, 5 סיפורים

שיא העולם לאמן חי

דיוויד הוקני הוא אחד משני האמנים החיים היקרים ביותר בשוק האמנות כיום, אולי הוא גם המוכר ביותר – גם לאנשים שמחוץ לעולם האמנות – ובוודאי האהוב ביותר. הוא הגיע למקום הראשון בתחרות מול ג׳ף קונס, כאשר עבודה שלו ״דיוקן של אמן״ (שתי דמויות בבריכת שחיה, 1972) נמכרה במכירה פומבית של כריסטי׳ז ב־2018, תמורת 90.3 מיליון דולר.

הציור המרשים – בגודל 2.1X3 מטרים – משלב שניים מהנושאים הבולטים של האמן בשנות ה־60 וה־70 – בריכות השחייה של לוס אנג׳לס ודיוקן כפול. כאן הדיוקן הוא של פיטר שלזינגר, אהובו של הוקני שנפרד ממנו באותה שנה. אגדה אורבנית מספרת שהעבודה על הציור הפכה לאובססיה עבור הוקני, שלא היה מרוצה מהקומפוזיציה ושיחזר אותה שוב ושוב, מטביע את יגונו בשעות עבודה אינסופיות בסטודיו.

ההשקעה השתלמה, או שלא. לאחרונה אמר האמן בראיון שבאותה שנה הוא מכר את הציור תמורת כמה אלפי דולרים, כנראה פחות ממה שהייתה שווה כבר אז. עם זאת, היא כן הובילה לשקט נפשי וריפוי הלב השבור: ״אני חייב להודות שנהניתי לעבוד על התמונה הזו, לעבוד בעוצמה כזו, במבט לאחור, זה היה נפלא״.

בפונסדיון לואי ויטון היצירה מוצגת באולם שאפשר לכנות אותו ״אולם האייקונים״ (שמו הרשמי לונדון־פריז־לוס אנג׳לס, 1964-1981). מצידה האחד ״הספלאש הגדול״ משנת 1967, אולי יצירתו המוכרת ביותר, ומצידה השני דיוקן כפול של בני הזוג קלארק עם פרסי, החתול הלבן, בווילה שלהם.

על הקיר ממול – ״גרנד קניון גדול יותר״, ציור הנוף הענק (12X5 מטר) המורכב מ־60 קנבסים קטנים, שצייר ב־1998, בשהות אמן מטעם עצמו מול הנוף הפתוח מראש המצוק בלב שמורת הטבע. כדי להתמודד עם הסתירה בין הרצון לצייר בטבע, מהתבוננות ישירה, לבין השאיפה לצייר בגדול, בענק אפילו, הוא מצא פתרון פרקטי – ערם במכוניתו עשרות קנבסים בגודל אחיד, וצייר עליהם בהמשכים.

13 או 17 מיליון דולר, אבל מי סופר?

גלריה אנלי ג׳ודה פיין ארט מלונדון זכתה בכותרות הראשיות של יריד האמנות ארט באזל, עם מכירת ציור של דייויד הוקני ״מנהרה באמצע נובמבר״ (2006) בסכום שהוגדר בעמימות ״בין 13 ל־17 מיליון דולר״. המכירה האסטרונומית, לאוסף פרטי שזהותו לא נחשפה, נעשתה כבר בערב הפתיחה למוזמנים, וסימנה את הדרך למכירות חזקות, אם גם שמרניות משהו, ביריד. הציור – בגודל צנוע של 1.8X1.2 מטר, על פני שני קנבסים מחוברים, מתאר דרך בוצית מתפתלת בנוף הכפרי של אנגליה, שעצים רכונים משני צדיה ויוצרים מעין מנהרת מעבר רומנטית.

לא היו הרבה עבודות של הוקני בבאזל, אולי בגלל שכולן בפריז עכשיו… אבל לא באמת. הוקני הוא אמן מאוד פורה ויש לו גם עבודות במהדורות ממוגבלות של מספר עותקים, בעיקר במדיום של ציור באייפד, שהוא מדפיס וחותם. את האייפד הוא אימץ ככלי עבודה מיד עם צאתו לשוק, בשנת 2009, והוא מאוד מרוצה מהתוצאה, שמאפשרת לו ליצור שכבות ולשתול אנימציה. סדרת הפרחים באגרטלים מוצגת בדומה לסדרת הדיוקנאות בשמן על בד. אך המחיר בפער ניכר מציורי השמן – עבודה כזו בגודל של 40X50 בערך יכולה לעלות סביב 120 אלף דולר.

גיבורי תרבות

הדיוקנאות של הוקני – כפולים וקבוצתיים או יחידניים – הם תמיד אינטימיים וחמימים. אחת הסיבות לכך היא שהמצויירים הם לרוב אנשים מסביבתו הקרובה. בין אם זו סיליה – המוזה שלו וחברתו הטובה עוד מימי הלימודים באוניברסיטה, הגלריסטים שלו, בני משפחתו ופטרוניו האספנים.

יוצא דופן הוא דיוקנו של כוכב הרוק הארי סטיילס, בחור צעיר ממנו ב־60 שנה, שהוקני לא הכיר אך התחבר אליו, אולי בגלל שהוא מזהה בו מעין נפש תאומה, או מה שהיה יכול להיות עולמו שלו (של הוקני) אם היה צעיר היום.

הוא עצמו התבגר באנגליה השמרנית, ויצא ללמוד בלונדון, שם מצא לראשונה לגיטימציה לנטייתו המינית, שהייתה בלתי חוקית באותן שנים. באותן שנים של חיפוש סגנוני ראה את עצמו כאמן מחאה, כפעיל חברתי שנאבק על זכויותיו כגבר גאה.

מפגש עם אנדי וורהול, בין היתר, פקח את עיניו למציאות השונה בארצות הברית המתירנית ועודד אותו לנסות את החיים מעבר לים. השמש של לוס אנג׳לס ותרבות הגייז האמריקאית קיבלו אותו יפה והזינו את סגנונו מאז ועד היום.

אמריקאית בפריז

אפילו ביונסה לא נשארה אדישה לתערוכה הסוחפת של הוקני בפריז. כדי לאפשר לכוכבת ליהנות, המוזיאון פתח את שעריו במיוחד בשבילה, והתוצאה – התמונות הכי יפות שיכולנו לקבל מהתערוכה, בלי הראש או הגב הבלתי נמנע של אדון כמעט (כמעט הצלחתי לצלם את זה בלעדיו) או גברת כבר (כבר זזה. אה, לא. אולי בכל זאת?) בתוך הפריים שלנו.

ביונסה בעיצומו של מסע הופעות באירופה, שוב מדגישה את העובדה שיש לה חיים – או לפחות יועצי תדמית משובחים. בתערוכה של הוקני היא הצטלמה בחליפה לבנה קז׳ואל אלגנט וכובע הבוקרים האייקוני של הסיבוב הנוכחי.

ביונסה מצולמת לבדה בעיקר לפני עבודות מונומנטליות בתערוכה. בצילום הפותח של הפוסט בעמוד האינסטגרם שלה היא ניצבת בראש שמוט תחת ירח נורמנדי, באחד האולמות המקסימים ביותר בתערוכה.

אפילו ביונסה לא נשארה אדישה לתערוכה הסוחפת של הוקני בפריז. כדי לאפשר לכוכבת ליהנות, המוזיאון פתח את שעריו במיוחד בשבילה, והתוצאה – התמונות הכי יפות שיכולנו לקבל מהתערוכה

האולם חשוך והעבודות חשוכות, ושמי הלילה בשדות מופיעים בגוונים ובני גוונים שמתגלים ככל שהעין מסתגלת לחשיכה. החושך הוא אורח נדיר בציוריו של הוקני, הצבעוניים ומוארים בדרך כלל. בשדות החשוכים אורבת רוחו של ואן גוך, עם ליל הכוכבים המפורסם שלו וצללי הברושים בשדות ארל.

ביונסה בוחרת באופן מוקפד את המוזיאונים שלה, ומתעדת את הביקורים לטובת המעריצים (והמוזיאון המארח). לפני עשור היא הצטלמה בזמן ביקור בבית אנה פרנק. האאוטפיט של טופ שופ שלבשה באותו יום היה סולד אאוט כעבור כמה שעות). קצת לפני הקורונה, היא בשיתוף פעולה עם הלובר, היא וג׳יי זי הוציאו קליפ לשיר Ape Shit שצולם כולו בין יצירות מופת היסטוריות במוזיאון המוכר ביותר בעולם. המונה ליזה מעולם לא נראתה קרובה יותר.

הסרטון הפך להצהרת נוכחות שחורה וסוג של ״תיקון״, בזמן קריטי שבו עולם האמנות ניסה להראות את פניו החדשות והפחות גזעניות. במשך שנים הוא שימש מקדם מכירות לקהל לא טיפוסי, שמצא באתר המוזיאון מסלול ביקור ״בעקבות ביונסה״.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Beyoncé (@beyonce)

אסור לעשן

בגילו המופלג הוקני ממשיך לצייר כמעט כל יום. אחת העבודות המאוחרות ביותר שנכנסו לתערוכה היא דיוקן עצמי שלו יושב בגינה ומצייר. הוא לבוש בחליפת משבצות חומה־כתומה, משקפיים עגולים צהובים לעיניו, והוא מחזיק על ברכיו ציור של אותה סצנה בדיוק – ציור בתוך ציור בתוך ציור. העבודה נבחרה לקדם את התערוכה בכרזות ענק ברחבי פריז.

אולם, עוד לפני פתיחת התערוכה התחולל מיני־סקנדל, כשמישהו ברשות התחבורה העירונית הבחין שבידו האחת האמן אוחז מכחול, אך בשנייה הוא מחזיק בסיגריה הנצחית שלו. את הציור המקסים אפשר לפגוש באחד מאולמות הקומה העליונה של המוזיאון, אך כרזת הפרסומת נפסלה להפצה בחוצות פריז, מטעמי בריאות והאיסור בחוק לפרסם במרחב הציבורי צילומים של מפורסמים מעשנים.

הוקני – שראה איסור או שניים בחייו ושמע גם ביקורת לא פעם על הרגליו המגונים כמו גם על עבודתו האמנותית – היה מעורב מאוד בהכנות לתערוכה ובהחלטות האוצרותיות. כשמדובר באמן בסדר גודל שלו, אפשר להניח שדעתו משפיעה ביותר על מה שנכנס לתערוכה ומה שנותר בחוץ.

הוקני  היה מעורב מאוד בהכנות לתערוכה ובהחלטות האוצרותיות. כשמדובר באמן בסדר גודל שלו, אפשר להניח שדעתו משפיעה על מה שנכנס לתערוכה ומה שנותר בחוץ

יש מבקרים שיטענו שיש בה יותר מדי עבודות ושהפופולריות של האמן נמצאת בעוכרי התערוכה. יש שיגידו שחסרות בה עבודות – בעיניי אלה בעיקר הקולאז׳ים הדינמיים של צילומי סטילס בפרספקטיבות ובתנועה, שהעסיקו אותו מאוד בשנות ה־90. יש בה מעט מאוד וידאו, אבל אלה שיש הם הברקות – רקדני סטפס בחזרות; גשם יורד בנורמנדי; עונות השנה ביורקשייר ועוד כמה.

ככמות המבקרים כך כמות הדעות ואם תשאלו אותו – הוא יגיד ממרום שנותיו ומעמדו כאמן בקונצנזוס, שבעיניו זה נפלא. הוא אפילו לא ציפה להציג תערוכת ענק נוספת אחרי הרטרוספקטיבה שלו שנדדה בעולם ב-2017. אני אישית ראיתי גם אותה בפריז. היה נפלא כבר אז, וגם עכשיו – אפשר ליהנות מכל הטוב הזה ולשכוח לרגע מכל הרע ומר שיש בעולם שהשארנו בחוץ. וכל השאר לא משנה.

---

דיוויד הוקני 25
תערוכה בפונדסיון לואי ויטון, פריז, נעילה: 31.8

ההרצאה: דיוויד הוקני: פולחן האביב
יום ב׳, 30.6, בשעה 19:00
זום בשידור חי ובהקלטה לאחר השידור (לרוכשי הכרטיסים בלבד)